איש אמונים קסד

הראוי עלי לספוד אותה וכמו שמצינו ברז"ל שהפליגו בשבח נשים צדקניות והביאו ראיה מהאלמנת הצרפתית שזכתה שיתאכסן אצלה אליהו זיע"א שא"ל הקב"ה לאליהו (מלכים א' סי' י"ז) קום לך צרפתה הנה צויתי שם אפה אלמנה לכלכלך

אך צריכים אנו להבין ויכוח של אליהו עם האלמנה דכתיב בקראי וכ"ת ויאמר אליה לקחי נא לי פת לחם בידך ותאמר חי ה' אלד'יך אם יש לי מעוג כ"א מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת והנני מקוששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנוהו ומתנו ויאמר אליה אליהו אל תיראי בואי עשי כדברך אך עשה לי משם עוגה קטנה בראשונה והוצאת לי ולך ולבנך תעשה באחרונה כי כה אמר ה' אלד'ים כד הקמח לא יכלה וגו' ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל היא והוא ובנה ימים וגו'

והנה הדקדוקים באלו הכתו' רבו א' או' לקחי נא לי פת לחם בידך לכאו' היל"ל תני לי פת לחם ותיבת "לקחי נא" וגם תיבת "בידך" היא יותר'ת הכב'ד. ותו ק' תשובתה חי ה' אלד'יך אם יש לי מעוג ורש"י ז"ל ורד"ק ורלב"ג פי' שהוא לשון עוגה והמ"ם שמושית. אכן התרגום תרגם מידעם והכלי יקר הסכים לפירושו שכוונתה שאין לה לא נילוש ולא אפוי כ"א קמח. ולכאו' ק' מאי נ"מ אי היה לה נילוש או עוגה או אפוי הלא כל כוונת תשו' שאין לה מה ליתן לו כי חייה קודמין. ותו קשה או' כי אם מעט קמח בכד ומעט שמן בצפחת וכי אליהו תבע ממנה שמן הוא תבע פת לחם ואם היה לה מאה גרבי שמן מה יועילו להרעב. ותו קשה תשובת אליהו שהשיב לה כל בתר איפכא וכה א"ל אל תיראי בואי עשי כדברך אך עשה לי עוגה קטנה בראשונ' והוצאת לי ולך ולבנך באחרונה מאריה דאברהם היא אינה רוצה לתת לו מאומה מפחדה פן תמות ברעב והוא החזיק את לבה שלא תפחד אך שתתן לו בראשונה זהו הפחד שלה שאינה רוצה ליתן היל"ל אל תיראי כי כה אמר ה' אלד'י ישראל כד הקמח לא יכלה ואח"כ יאמר לה שתעשה לו עוגה קטנה או גדולה שבגדולות. וה' כלי יקר וה' פני שלמה פי' הענין במצות חלה כי אליהו היה כהן ומבקש שתתן לו החלה ואף לפי פי' קשה תיבת והוצאת לי וגו' היא יותרת הכבד ותו קשה מעשה האלמנה שעשתה להפך שאכלה היא והוא שניהם ביחד כפי פירש"י הפך ציווי אליהו ועכ"ז מעיד עליה ותלך ותעשה כדבר אליהו וכי זה הוא דבר אליהו הלא אליהו א"ל עשה לי עוגה קטנה בראשונה והוצאת לי ואיך מעיד הכתו' הפך הענין האמת אתמהה

אמנם נלפקע"ד אי ניחא קמיה שמיא ואם יוכשר בעיני מו"ר דהדברי' מגיעים לההיא דאיתא בנזיר די"ב א"ר יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם חזקת שליח עושה שליחותו וכיון דלא פריש ליה הא לא ידע הי ניהו קדיש לה אמר רבא ומודה ר' יוחנן באשה שאין לה לא בת ולא בת בת ולא בת בן ולא אם ולא אם אם ולא אחות ואף עפ"י שהיתה לה אחות ונתגרשה לאחר מכאן דההיא שריא מ"ע דבההיא שעתא דקא"ל הוה נסיבן לגברא כי משוי שליח במילתא דקיימא קמיה במילתא דלא קיימא קמי' לא משוי שליח. תנן הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים מגלחים זא"ז ואם לאו מגלחים נזירים אחרים בשלמא בתרא' איכא קדמאה קמיה אלא קדמא' מי איכא בתרא' קמיה אמרי לא משוי איניש שליח אלא במילתא דמצי עביד השתא אבל במלתא דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח עכ"ל הני'. ונחלקו רש"י ותוס' בפירושא דהאי תירוצא דרש"י פירש דלא אסיק אדעתיה שום אדם למנות שליח כ"א במילתא דמצי עביד השתא אבל במילתא דלא מצי עביד השתא כגון אשה נשואה שאין בידו לקדשה עכשיו לא משוי שליח ונ"מ דאם אסיק אדעתיה ואמר לשלוחו שיקדש לו אשה נשואה לכשתתגרש או תתאלמן שפיר דמי

והתוספות ז"ל פי' דכו' התרצן כך היא שאין שום אדם יכול למנות שליח כי אם במילתא דמצי עביד השתא אבל במילתא דלא מצי עביד השתא אף אי אסיק אדעתיה לא מצי משוי שליח וע"ז הוקשה להם וז"ל וא"ת דהא מעשים בכל יום שהאשה אומרת לחבירתה לושי לי קמח והפרישי חלה בעבורי ואיך עושה שליח בדבר זה הא בשעה שעושה אותה שליח לא היתה יכולה בעצמה להפריש חלה מקמח זה שאינו בר חיובא שאין מפרישין חלה מקמח ואור"ת דיש בידה להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זו תהא חלה על קמח זה לכשיהיה נילוש ודברים שבידה קיימין דאין זה דבר שלא בא לעולם כיון שבידה ללוש ולגלגל העיסה קרוי שפיר בא לעולם כיון שבידה לעשות כדאי' בפ' האומר דס"ב פירות ערוגה זו תלושה יהא תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת לכשיתלשו ונתלשו דבריו קיימין דכל שבידו לאו מחוסר מעשה ובידו לתולשם. ומ"מ בהא טעמא לחודה לא סגי למימר דמצי למעבד שליח כאן כיון דבידו ללוש ולגלגל מדאמרו פ' ר"ג האומר לחבירו כתוב גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה ה"ז גט כיון שבידו לגרשה מיהא אם ירצה ובעי התם התם ליבמתו מהו ומאי קא מבעיא ליה והא בידו לבא עליה ולגרשה אלא ודאי כיון דהשתא לא מצי לגרשה לא מצי משוי שליח כיון דמחוסר מעשה לבא עליה ה"נ כיון דהשתא איהו לא מצי להפריש אינו קרוי בידו מה שבידו ללוש ולגלגל לענין זה שיוכל לעשות שליח כיון דמחוסר לישה וגלגול עד כאן לשון התוספות ז"ל ע"ש

והנה בדברי התו' הללו צווחו ביה קמאי דמהרימ"ט בח"מ סי' כ"ג הק' על התו' דאי פריש ומינה שליח שיקדש לו אשה לאחר שתתגרש ש"ד וכן בחלה אם מנתה שליח להפריש לה חלה לאחר שתלוש שפיר דמי ועליו השיגו המש"ל בפ"ט מהל' אישות והמח"א בהל' שלוחין סי' יו"ד והרב משאת משה ח"ג סי' י"א ועד אחרון ה' פי שנים בדרשותיו ד' קי"ג יע"ש בדבריו ולא עת האסף

ברם לא נכחד עצמי מלדבר תרי תמיהי מדכר דכירי אינשי והוא דהטור ביו"ד סי' שכ"ז פסק דאין מפרישין חלה מקמח ואח"כ הביא משם הר"א ממיץ שכתב דהיינו דוקא באומר שיחול עליה שם חלה בעודו קמח אבל מפריש קמח ואומר כשתעשה עיסה יחול עליה שם חלה דבריו קיימים וכ' הב"י דטעם הר"א ממיץ כתב הסמ"ג משמו דקי"ל כר' אליעזר ב"י דמשנתו קב ונקי דס"ל בפ' האומר דס"ב אדם מקנה דבר שלב"ל האומר פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לכשיתלשו ויביאו שליש ונתלשו והביאו שליש דבריו קיימים ומטעם זה יכולה אשה לו' לחבירתה קחי קמח זה ולושי עוגות והפרישי חלה בעבורי ואעפ"י שבשעת הציווי היתה קמח ולא היתה ראויה לחלה עכ"ל. ודין זה פסקו מרן בש"ע סי' שכ"ז וסי' שכ"ח יע"ש

נקוט מיהא דדין זה דמהרימ"ט כבר קדמו הר"א ממיץ ז"ל והביאו הסמ"ג והטור ובעה"ת ז"ל בשמו ומרן נמשך אחריהם ומה להם כי יזעקו על הר' מהרימ"ט. איברא דהי"ל למהרימ"ט להביא סייעתא לדבריו מדברי הר"א ממיץ

והיותר תימה להמש"ל דבפ"ז מהא"י על פסק יותר הר"מ ז"ל וז"ל האו' ליבמה הרי את מקו'