איש אמונים קסג

העץ בעצמו כגון תאנה או דקל וכדומה אמנם וריח אפך כתפוחים אפשר שהוא מדבר בפירות עצמן וא"כ אינו יכול לדרוש בפסוק זה ולהוכיח שנמשלו ישראל לתפוח ממש דהיינו העץ דכיון שהם קלסו בלשון זה א"כ זה יכריח לנו שפי' וריח אפך הוא ג"כ עץ התפוחים עכ"ל והרב מרן אבא ז"ל פי' באופן אחר עיין במקום אחר לא עת האסף ולע"ד נר' לפרש עפ"י מ"ש לעיל שע"י שישראל אמרו נעשה ונשמע הודיעו לכל שלא היו אנוסים בקבלת התורה אלא כבר היא היתה ירושה מאבותם ובכן יתו' ג"כ קו' תוס' דלמה לא הביא מפסוק וריח אפך וכו' משום שהוא רוצה לדרוש שהקדימו נעשה לנשמע וכו' כדרך שכתב הרמב"ם ז"ל ונחזור לנושא הנצב פתח השער מ"ש בתחילת דברינו שעיקר התיקון נפשו של אדם היא תרי"ג מצות וכדי לקיים אותם אמרו המפרשים שצריך שלשה תנאים קיום כל א' וא' מה שיבא לידו וקיום כל ישר' ולימוד התורה שנחשב למעשה וזה הוא ושמרו את משמרתי דהיינו קיום כל א' וא' ואח"כ ואת משמרת כל העדה דהיינו קיום כל ישראל ואח"כ לפני אהל מועד דהיינו לימוד התורה וחזרתי לרמוז שהשי"ת יזכנו בבנין בהמ"ק כיר"א

דרוש א' לשבת תשובה

שדרשתי בק"ק גדול בשנת התרכ"ו ליצירה

והנושא בא לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת כי לא דבר רק הוא מכם כי היא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה. כי היא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה. ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה

איתא במדרש אמרה כנסת ישר' לפני הקב"ה רבונו של עולם תשובה שלך היא שנא' השיבנו ה' אליך ונשובה אמ"ל שלכם היא שנא' שובו אלי ואשובה אליכם לכך נאמר השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם

ידוע הדבר ומפורסם הענין לפני מו"ר גודל מע' התשו' ובפרט בימים האלה נזכרי' ונעשים קרא כדכתיב דרשו ה' בהמצאו ואמרו רז"ל אלו יו"ד ימים שבין ר"ה ליוה"כ שהם מוכנים לקבלת התפילות וימינו פשוטה לקבל שבים ובכן מן הראוי על כל איש ישראל לשוב בתשובה שלימה מאשר חטא על הנפש בכל השנה ויתודה על כל חטאתיו ויקרע סגור לבבו וישוב אל ה' וירחמהו. ואף כי באמת כי להוכיח במילין ביום השבת הקדוש הזה ראוי והגון לעבור לפני התיבה אחד חכם בקי בחדרי התורה להורות לעם בנ"י את הדרך ילכו בה וגם שיהיה זקן ואיש שיבה שיהיו דבריו נשמעים ורגזו וחלו מפניו וגם צריך שיהיה צדיק תמים שלא יאמרו לו השומעים טול קורה וכו' התקוששו וקושו וכו' לא כן אנא עני ב"א ידעתי בינ'י מעוט ערכי ואם שלש אלה ולא אחת בהם וכמאמר דוד הע"ה לעשות רצונך אלד'י חפצתי ותורתך בתוך מעי בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא דלכאו' שתי מקראית הללו קשה לזווגם ולמה נסמכו אהדדי

אמנם עפ"י האמור הנה נכון דכבר אמרנו דשלשה דברים מעכבים את האדם מלהוכיח את העם דהיינו צריך שיהיה זקן וחכם וצדיק. והנה דוד הע"ה בעד הזקנה לא היה צריך להתפלל שכבר היה יודע מספר שנותיו ע' שנה שניתנו לו במתנה לקדושים אשר בארץ המה זיע"א. נשאר לו להתפלל בעד החכמה והיראה לעשות רצונו יתב'. וז"א לעשות רצונך אלד'י חפצתי דהיינו שאהיה צדיק עושה רצונו יתב' וגם שאהיה חכם וז"א ותורתך בתוך מעי ועי"ז הנני מוכן לעבור לפני התיבה בקהל עם וז"א בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא לא אשוב מפני כל כלל

וזה יהיה לפקע"ד כו' המסרה הביאה הרב מהר"ם אלשיך ז"ל בפ' שמות מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י ממצרים מי אנכי ומי חיי מי אנכי ומי ביתי והוא ז"ל פירשה באופן נאות. ולפקע"ד עפי"ה היא פשוטה דכבר ידוע דפרעה ומצרים הוא כינוי ליצה"ר וכבר ידוע מה שדרשו רז"ל במס' שבת ומס' חגיגה על פסוק ובביתי אין לחם ואין שמלה שאין בידו לא מקרא ולא משנה ולא גמרא

מעתה נא"ה דבעל המסרה בא ללמד למי שרוצה לקום להוכיח את העם צריך שיחשוב בתחי' שיהא ירא ה' וז"א מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י ממצרים דהיינו להצילם מכבלי היצה"ר. ועוד צריך שיהיה זקן וז"א מי אנכי ומי חיי שעדין אני רך בשנים ועוד צריך שיהיה חכם וז"א ומי אנכי ומי "ביתי" דייקא כי ביתי ריקם ממקרא וממשנה וכל טוב באופן כי ידעתי בעצמי כי אין בי אפילו אחת משלשה דברים אלה הנז'

אמנם דחקתי ונכנסתי לקיים גזרת מלך מ"מ כי הוא פקד עלי לעשות נח"ר לנר"ן הרבנית אדונתי מ"א הכ"מ ביומא דמשלם הי"א חדשים חיובא דמיא עלי להגדיל המספד ובפרט כי הן בעוונותי לא עשיתי לה שום כבוד במיתתה שמתה חוץ למקומה בחולי הרע רח"ל אוי לי על שברי כי אבדתי סימא טבא מביתא וכמו שמצינו באאע"ה שבא מהר המוריה לספוד לשרה ולבכותה כ"ש וק"ו לגבי דידי כמה וכמה חיובא רמיא עלי לספוד ולבכות למעבד נייח לנר"ן

ולפקע"ד אמינא דבכונה מכוונות סמיכי אהדדי קרא דויהיו חיי שרה עם פסו' שלאחריו ותמת שרה וגו' ותו קשה או' לספוד לשרה ולבכותה היל"ל לסופדה ולבכותה. אמנם נראה לפקע"ד עם מה שראיתי לה' דרש אברהם דפי' כו' המאמר א"ר אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה לו' לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן ש"צ מכפרת והוא ז"ל פירש בחקירה אחת שחקר דמאי שנא פרה אדומה יותר מכל הקרבנות שהזקן פסול להקרבה ופרה אדו' אפי' זקנה כשרה ותי' יטי'ב כיון דהיא קדשי בד"ה וז"א מה פרה אדו' מכפרת בין בחורה בין זקנה כן מיתתן ש"צ זקני' וזקנות מכפרים ואל יחשוב אדם אשה זקנה למה צריך בכיה והספד מאחר כי בא עת פקודת' הס כי לא להזכיר מאחר שמיתתה מכפרת חייבים לבכותה על צדקותה וחסידותה וצנעותה. ומנא תימרא מאאע"ה שהרי שרה מתה זקנה בת קכ"ז שנה ואי' במד' ויהיו חיי שרה הה"ד יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים. וכדי שלא תטעה שאינם חייבים בכבודה ובהספדה לזה סמיך לה ותמת שרה וגו' ויבא אברהם לספוד "לשרה" דייקא לבכות על חסידות' ומעשי' וכ"ש וק"ו לגבי דידי כי אני בנה וחיובא רמיא עלי וגם כי לא היתה זקנה כ"כ שלא הגיעה לע' ודאי דמן