איש אמונים טו

הבית והיא טוענת שאינה יכולה לדור עמו דדמי עליה כאריה ארבה ע"פ כל התואנות והקינטורים שנעשו ביניהם הדין עמה ע"כ והב"ח סי' שי"ט הביא פלוגתייהו של הרבנים וכ' שאם השכיר לו הבית ע"מ שהוא אוהבו ונעשה שונאו יכול להוציאו אפי' תוך הזמן מאחר שהשוכר העביר את הדרך נגד המשכיר א"ל אדעתא דהכי לא השכרתי לך אליבא דכ"ע דעד כאן ל"פ הרבנים אלא בהשכיר לו סתמא ואח"ך נעשה שונאו אבל בהשכיר לו ע"מ שיהיה אהובו מודו והביא בסוף דבריו דברי הכ"מ שהסכים לזה יע"ש ונראה שהוא הדין אם השכיר לו הבית כשהיה שונאו ודאי דכ"ע מודו שאינו יכול להוציאו דסבר וקביל וזה פשוט

עוד נקדי' מאי דאית' בזוה"ק פ' אחרי דבשעה שברא הקב"ה את האדם עמדה מדה"ד לקטרג על ישראל שעתידים לחטוא עמדה התורה וטענה ולמה כתבת על עצמך ארך אפים ורב חסד דהיינו אף שעתידים לחטוא שאתה תאריך אפך

מעתה נבא לכוונת הכתובים והוא דהקב"ה כ"י בתחילת דבריו אמר זרעך אחריך וגו' הוא יבנה בית לשמי וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם ופי' דבריו כב יכול אל תחשוב שאפילו אם לא יעשה רצונו ש"מ ח"ו יהיה הבית נכון לעולם אלא אני מתנה עמו בפירוש אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן ויכבדני כדין בן יכבד אב מאהבה ולמה אני מתנה עמו בפי' אשר בהעוות"ו שאם ח"ו לא יעש' רצונו ש"מ ויתהפכו לשונאים והוכחתיו בשבט מישו"ר אליבא דכ"ע ובנגעי ב"א כדין ב"א לחבירו וכששמע דברים אלו דהע"ה מפי נתן הנביא ויבא וישב לפני ה' כתלמיד לפני רבו וכמ"ש בש"ס כי תשב ללחום את שוטר בין תבין אשר לפניך זה תלמיד לפני רבו ודן לפניו בקרקע והתחי' לטעון טענה א' מי אנכי ומי ביתי וגו' הלא מן עמוני ומואבי באתי והייתי אסור לבא בקהל ואתה הקב"ה גזרת עלי לבא בקהל ולא די שבאתי בקהל אלא הבאותני עד הלום להיות מלך נמצא דסברת וקבלת אף שאני מגזע שונאי ישראל ושוב אין לך לטעון אדעתא דהכי ולא להתנות עמי כלל ועוד טענה ב' יש לי לטעון נגדך שעיקר דין זה מוצאו מההיא עובדא דההוא גברא ומזה למד הב"י דאף בהשכיר לו סתם יכול לטעון דמית עלי כאריה הלא טענה זו אינה צודקת לפניך יתש"ל וז"א ותקט"ן עוד זאת בעיניך ה' אלד'ים ועוד יש לי טענה ג' ותדבר אל בית עבדך למרחוק שיחטאו בני לפניך ויתרחקו ממך וזו היא אומדנא שלאח"ז שאינו מוסכם דאזלי' בתר אומדנ' וז"א למרחו"ק וע"ז אמר וזאת תורת האדם בוי"ו הכונה דב' טענות אלו לא שייכי כ"א בין אדם לחבירו דהיינו טענת דמית עלי כאריה ארבא אינה צודקת לפניו יתב' וגם אומדנא דלאח"ז ג"כ אינה צודקת לפניו כי הוא צופה עתידות ולפניו נגלו כל תעלומות ולזה אמר אח"ך ומה יוסיף עוד דוד לדבר אליך אחר כל אלו הטענות ועתה הואל וברך את ביך עבדך לעולם ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם ואף אם ח"ו יאשמו ישר' תסלח להם מן הדין ודו"ק

איך שיהיה נחזור לקוטב דרושינו שאמרנו דכל טעם יציאת ישר' ממצרים תוך הזמן הוא מטעם שכבר היו נטמעים ח"ו ואדעתא דהכי לא גזר. וכן ראיתי לה' תורת יוסף שפירש כוונת הכתוב כשבאו משה ואהרן אל פרעה ואמרו לו כה א' ה' אלד'י ישר' שלח את עמי ויחוגו לי במדבר והק' הוא ז"ל דלמה שינו בלשון שהם נצטוו לומר אלד'י העברי' אמנם תריץ יטי'ב דרמזו לו טענה זו ממש והוא דרש"י פי' בפ' וארא ושמי ה' לא נודעתי להם לא הודעתי לא כתיב כאן אלא לא נודעתי לא נכרתי במדת אמיתות שלי שעליה נקרא שמי ה' וזה אמרו לפרעה תדע שהוכרח הקב"ה עתה להתנהג במדת רחמים פשוטים הוי"ה ב"ה ולהוציאם קודם הזמן יען שהוא אלד'י ישראל ואם יטמעו ח"ו לא יקרא ח"ו אלד'י ישראל ולא ע"מ כן הגלה אותם בארצך ובכן מוכרח אתה לשלחם ויחוגו לי במדבר ויתחי' לעבוד את אלוד'יד'ם עכ"ל יע"ש

אמנם להבין כוונת תשובת פרעה שהשיב מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישר' לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח ויאמרו אלד'י העברי' נקרה עלינו נלכה נא דרך ג' ימים במדבר ונזבחה לה' אלד'ינו דלכאו' קשה כפל הדברים מי ה' וגו' לא ידעתי את ה' וגו' היה די שיאמר לא ידעתי את ה' וגו' ותו ק' או' אשר אשמע בקולו היל"ל אשר אעשה שליחותו או רצונו ואיך קאמר אשר אשמע וכי הקב"ה כ"י דבר עמו ותו ק' קו' הרמב"ן איך קאמר לא ידעתי את ה' הרי או הוא או מורישו אמרו אחרי הודיע אלד'ים אותך את כל זאת איש אשר רוח אלד'ים בו ותו קשה תשו' משה ואהרן שהשיבו אלד'י העברי' נקרה עלינו ולכאור' ק' מה זו תשו' ורשב"ם וראב"ע פי' שכבר הם ידועים מעבר הנהר מזמן אבותיהם שנקראו אברהם העברי ויצחק העברי וצריכים הם לעבוד אלד'יד'ם עכ"ל וקשה מה כיוונו בדברים אלו להשיב אל פרעה

ברם עפי"ה ניחא ונק' מ"ש ה' פרי הארץ ח"ב ד' פ"ד ע"א דרצה להשוות דעת ר"ת שכ' דאמדינן דעת האב שלא נתן אלא ע"מ שתהנה בתו עם חילוק שכתבו התו' דהיכא דאיכא שתי דעות לא אזלינן בתר אומדן דעת חד מינייהו והוא רצה להשוותם וכ' הטעם דכל מוכר אנן סהדי שהמוכר רוצה למכור בכל גוונא והלוקח הי"ל להתנות וכל דלא התנה איהו אפסיד אנפשיה וכן גבי חתן הי"ל להתנות ולזה אמדינן דעת האב יע"ש

עו"נ הקו' שהק' מוהר"י באסאן במ"ש בקידו' ד"ד וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מניין ת"ל אין לה עיין עלה נמצא מדהוצרך לכתוב אין לה מוכח דזרע פסול לא מקרי זרע וכ"כ התוס' ביבמות דכ"ב והקשה הוא ז"ל דאמרינן בנדרים דף ל"א שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באוה"ע והק' בש"ס והאיכא ישמעאל ותי' כי ביצחק יקרא לך זרע והאיכא עשו ותי' ביצחק ולא כל יצחק ע"כ מוכח דזרע נכלל גם זרע פסול מדהק' בגמרא והאיכא עשו וה' אשדות הפסגה הביא משם כמוהרח"א שתי' ויצא לחלק דכשהקב"ה אומר זרעו או זרעך אז ודאי לא הוי זרע פסול בכלל אמנם בלשון בני אדם נקרא זרע בין זרע כשר בין זרע פסול ולהכי בקרא דכתיב כי ביצחק יקרא ל"ך זרע אז נכלל גם זרע פסול מאחר דאמר לו בפירוש יקרא לך ולזה הוצרכו הש"ס לתרץ ביצחק ולא כל יצחק יע"ש

מעתה הבה נא אב"א לפרש כוונת תשובת פרעה שנתעורר בשעה שבאו אצלו משה ואהרן ליטול רשות שישלח את ישראל בטענת האומדנא וכמ"ש ה' תורת יוסף וה' מערכי לב אז נתחכם ואמר נמצא שעל דעתי הגלה אות' בארצי וא"כ מה יועיל לכם שהקב"ה כב יכול נתנהג במדת הרחמים להוציאם בטענה זו הי"ל לגלות דעתו בפירו' שע"מ כן הגלה אותם ש שאשלח אותם בעודם ישראל קודם שיטמעו וכל היכא דאיכא שתי דעות ולא גילה דעתו לא אזלינן בתר אומדנא וז"א מי ה' הכוונה איך יוציא אותם מידי שלא כדין ח"ו אשר אשמע בקול"ו לשלח את ישרא"ל דייקא וכל שלא פירש איני שולח אותם וכי תאמרו כבר פי' כי גר יהיה