איש אמונים קנט

הרב ז"ל והביא להם ראיה ע"ז דלא חשיב אונס ויש בה כמה מעלות טובות חוץ מזו שהרי מ"ה שאין להם פחד מזה נתאוו לה ונעלמה מהם א"כ מה הכרח היה לי להכריח אתכם שתקבלו אותה דשייך בזה טענת אונס כיון שמ"ה שאין להם זאת הטענה של אונס היו רוצים לקבלה אלא ודאי כדי שתדעו שלטובתכם ולחבתכם נתתי אותה לכם ע"כ זת"ד. ולע"ד נר' לפרש המאמר הנז' בב' אופנים הא' בהקדים מ"ש הרב מהר"י אזולאי ז"ל משם הרב מהר"ח ן' עטר ז"ל דמהברכות מוכח דישר' יש להם דין בנים ובן מברך לאביו לא כן דאם היה להם דין עבדים כלום יש עבד נותן שלום לרבו ומדהרשנו הקב"ה לברכו מוכח דדין בנים יש לנו כאשר כן כתוב במ"א באורך. ובזה פי' כמה פסוקים וגם ע"י התשו' היא הוכחה דיש לנו דין בנים עי"ש. ועוד נקדים מ"ש המפרשים שמ"ה היו רוצים לזכות בתורה בדין דב"מ אבל כיון שישר' יש להם דין בנים לגבי הבן לא נאמר האי דינא דב"מ כאשר מפורש יוצא הלא בספרתם וזו היא הכוונה לע"ד שאומר אם ברכת התורה לעצמך אתה מברך שבזה יש לך דין בנים ועי"ז יש לכם תשובה וגם בזה תזכו לחיים ארוכים ושמא תאמר לרעתכם נתתי לכם את התורה ר"ל שאתם יש לכם דין עבד ואין אתם יכולים לברך לזה אמר לא נתתי לכם אלא לטובתכם שיהיה לכם דין בנים והראיה שמ"ה נתאוו לה מדין דב"מ ולמה לא זכו בה אלא מפני שיש לכם דין בנים ולגבי הבן לא שייך דינא דב"מ. ובאופן אחר יש לפרש בהקדים מ"ש הרב מר אחי ז"ל בכ"י שלו בפי' הפסו' של תהלים שאומרים אתה צויתה פקודיך לשמור מאד אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך את חקיך אשמור אל תעזבני עד מאד ע"כ ופירש הכו' בהקדים מ"ש ה' דברי אמת בדרוש תשעי על מ"ש רז"ל במס' סנהדרין אמר רבא גדול מה שנאמר בעובדיא יוחר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם כתיב כי עתה ידעתי כי ירא אלד'ים אתה ואילו בעובדיא כתי' ועובדיא היה ירא את ה' מאד ע"כ. והק' הרב תאוה לענים דילמא באברהם שנא' לו בפניו דכתיב כי עתה וכו' אמרו לו מקצת שבחו בפניו ולא כולו כיון שהיה מדבר עמו אבל בעובדיא שבחו הכתוב בנביאים ולא היה מדכר עמו ונמצא כמזכיר שבחו שלא בפניו שיכול להזכירו כולו ומנ"ל לרבא שגדול ממה שנא' באברהם והר' תאוה לענים תי' דכל שבפניו אינו בפניו ממש אלא שכל שבחייו קרוי בפניו והקשה הרב דברי אמת מהאי דכתב רש"י בפ' בהעלותך על פסוק ויקרא לאהרן ומרים ויצאו שניהם ולמה משכן והפרישן ממשה לפי שאומרים מקצת שבחו וכו' וכן מצינו בנח וכו' ואי בפניו בחייו קאמר למה משכן והפרישן ממשה והלא משה חי היה וחשיב בפניו והניחו בצ"ע. ולענ"ד יש ליישב דברי הרב תאוה לענים ז"ל והוא דהר' ז"ל דקדק בלשונו וכתב דאפשר דרבא סבר דכל שבחייו קרוי בפניו ואינו אליבא דכ"ע והוא יסבור דמה שמשכן והפרישן ממשה לא היה בשביל זה אלא כמ"ש רש"י ד"א כדי שלא ישמע נזיפה וכו' והם אגדו' חלוקות

והנה הרב פי' כו' המאמ' באופן אחר יעש"ב ולבסוף כתב שנמצינו למדין שרז"ל מחלקין בין במקום שנא' מאד למקום שלא נאמר מאד וא"כ ק' למה בפסו' כי לקח טוב נתתי לכם לא אמר מאד ותי' במ"ש בפ' הכונס אמר רבא הנותן דינר לאשה והוא של זהב ואמר לה הזהרי בו של כסף הוא ופשעה בו משלמת של כסף דאמרה ליה נטירות' דכספא קבלית עלי נטירות' דדהבא לא קבלית עלי וכתב הנמק"י הא דנקט אשה כ' הרא"ה דמרגלא בפומייהו גבי קדושין וה"ה לאיש ועכשיו אני אומר שהקב"ה ברוב רחמיו נתן לנו את תורתו לשמרה ועשה עמנו חסד גדול כאדם האומר ונותן דינר של זהב לשמור ואומר לו של כסף הוא שאם יפשע בו אם יאמר שהוא של זהב ונטירותא דדהבא קביל עליה לא יהיה לו במה לפרוע וח"ו יתחייבו כליה לכן אמר הכתו' כי לקח טוב נתתי לכם והאמת שהוא יותר גדולה וטובה במאד מאד אלא שאני לא אמרתי אלא כי לקח טוב ולא יותר מפני שאני מצוה אתכם תורתי אל תעזובו ואם מרבה אני בתוארים תתחייבו כליה ח"ו לפיכך לא אמרתי כי אם טוב לבד דהוי כאומר הזהרי בו של כסף הוא זה תו"ד. וכתב הרב מר אחי ז"ל דיוצא לנו מדברי הרב דמדמה נתינת התורה לאומר הזהרי בו של כסף הוא א"כ ודאי דהסברה הוא דכשיבא לפרוע השכר טוב מצד הדין פשי' ודאי דאין להקב"ה לפרוע אלא כמו שקבלו עליהם נטירות' דכספא אלא דמידה טובה מרוב' והקב"ה עושה לפנים משורת הדין ופורע לנו במשלם כמו שיקבלו עליהם נטירותא דדהבא נמצא דהקב"ה עשה לנו שני חסדים א' דבשעת הציווי חיסר בלשון ולא אמר מאד כדי שלא נתחייב בנטירותא דדהבא ובשעת הפרעון השכר טוב הוא להפך כמו שאמר מאד ובזה פירש כו' הכתובים הנ"ל שאמר דהע"ה אתה צויתה פקודיך לשמור מאד ר"ל כשצויתה פיקודיך נשמרת מלומר מאד כדי שלא נתחייב בנטירותא דדהבא אחלי יכונו דרכי ר"ל מה שאני מתפלל לפניך שזה לשון אחלי כמו שפירש"י אחלי אדוני שהוא לשון תפילה דכשיכונו דרכי לשמור חקיך דהיינו שאני מקיים התורה והמצות אז לא אבוש מלקבל שכרי במשלם ולא תאמר איני חייב אלא כנטירותא דכספא אלא אני מתפלל כשאודך ביושר לבב ואשמור חקיך אל תעזבני עד מאד ר"ל אל תעזבני מלתת לי שכרי במשלם עד מאד דהיינו עד ולא עד בכלל כמו שדרשו רז"ל והנערה יפה עד מאד דהיינו עד ולא עד בכלל ולא תתן לי אלא כמו שלא כתוב מאד ואפי' שמן הדין כך הוא אתה תעשה לפנים מש"ה ותתן לי שכרי במשלם זת"ד ז"ל. ובזה נלע"ד כו' הכתובים בתהלים משפטי ה' אמת צדקו יחדיו הנחמדים מזהב ומפז ר וכו' גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב שגיאות מי יבין וכו' גם מזדים חשוך עבדך אל ימשלו בי אז איתם וניקיתי מפשע רב וכו' ע"כ הכוונה דר"ל שמשפטי ה' שעשה עמנו בין לרעה ובין לטובה הכל הוא צדקה וחסד מאתו יתב' שעושה לפנים מש"ה כדמפרש ואזיל שהרי התורה באמת היא נחמדת מזהב ומפז רב. וכשאני מקיים אותה גם עבדך נזהר בהם אז בשמרם עקב רב ר"ל דהקב"ה פורע לי שכרי במשלם כמו נטירו' דדהבא אבל כשח"ו אני עובר על התורה ואז הוא שגיאות מי יבין גם מזדים חשוך עבדך כמו ואתה חשכת למטה מעונו שאינו משלם לנו עונש כפי מה שהיא ערכה של תורה אלא כנטירותא דכספא אל ימשלו בי אז איתם ונקיתי מפשע רב ר"ל שהוא מנקה אותי מהפשע רב שהיה ראוי וזה ודאי הוא צדקה וחסד שעושה עמנו. ובזה יובן ג"כ פסוק אחר צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה וגו' וכפירש"י שם גם בזה יובן פסוק ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דר"ל דאף כי מן הדין לא היה חייב לפרוע אלא כנטירו' דכספא הקב"ה מצד החסד משלם כמעשהו ר"ל כנטירותא דדהבא. וזה נראה כו' המאמר שאומר ושמא תאמר לרעתכם נתתי לכם את התורה ר"ל ש"ת שמה שאמרתי כי לקח טוב לבד ולא מאד הוא לרעתכם שאם תקיימו אותה לא יהיה לכם שכר אלא כנטירותא דכספא אל תאמרו כן אלא לטובתכם נתתי אותה בלשון זה כדי שלא תתחייבו אבל אם תקיימו אותה אני משלם לכם כנטירו' דדהבא