איש אמונים קנה

דעלמא דעשה שלא כהוגן דקדשה באונס הו"ל קדושיו קדו' כ"ש וק"ו לגבי תורתינו הק' שהיא משיבת נפש פשיטא דליכא אונס ואדרבא צריכים להיות ששים ושמחים דאין לך הנאה גדולה מזה יותר מאלפי אלפים דינרי זהב. ואפשר דזה רמז לנו דהע"ה טוב לי כי עוניתי [הכוונה שכפית עלינו את ההר] למען אלמד חקיך והטעם כי טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ונקט תורת פיך ולא נקט תורתך רמז לתי' התוס' שכתבו שכפיית ההר היה על תורה שבע"פ

עו"ן מ"ש הרב שארית יעקב בפ' מסעי לבטל טענת המודעא דההנאה והאונס הוו באחת בההיא דאי' בפ' האומנים שומרי שכר הם ופריך הא לא יהב להו אלא שכר מלאכתם ומשני בההי' הנאה דשבק כ"ע ואזל לגבייהו הוו ש"ש וא"כ מאחר שהקב"ה בחר בנו מכל העמים הוי ההנאה והאונס באים כאחת. עוד כתב תירוץ אחר לביטול טענת המודעא בהקדים תשו'. הר' לח"ר סי' קע"ט שנשאל בראובן שכפה את בתו למחול והכה אותה הכה ופצוע והשיב דהוי אונס והמחיל' בעולה וכי תימא שאין זה אונס מאחר שחייבת מן הדין לקיים מצות אביה ואף שהכה אותה ליכא אונס. הא ליתא ואפי' מאביה מקריא אנוסה כיון דקי"ל כבוד משל אב ואין הבן חייב לחסר ממונו בשביל כבוד אביו וה"ה להבת דנ"ד אינה חייבת לחסר ממונה בשביל כבוד אביה וכיון שהכה אותה אנוסה מקריא. מינה משמע לנו עם בני ישראל דלית לנו מגרמינו כלום כי מידו הכל ומידו נתנו לנו פשיטא דחיובא רמיא עלינו לקיים מאמרו יתש"ל וליכא שום טענת אונס. ואפשר דזה היה כוונתו יתש"ל כשא"ל הקב"ה לנתן הנביא בשליחות לדהע"ה בנך אשר יצא ממעיך הוא יבנה בית לשמי אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט מישור ובנגעי, בני אדם וחסדי לא אסור ממנו וגו' דהכוונה דהקב"ה מזהיר שצריך שיבנה בית לשמי ואם ח"ו לא ישמע לדברי והוכחתיו בשבט מישור כיון שכבר אמרתי אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן וליכא טענת אונס. ואם תאמר הרי מחסר ממונו וכבוד משל אב ולא משל בן לזה תכף א"ל וחסדי לא אסור ממנו וא"כ אינו ממונו כי אם ממני

אשר עפ"י הקדמות הללו וגם הקדמה ראשונה דג' ארצות לנשואין הנז"ל יומתקו לחכי ויכוח משה רבי' ע"ה עם יתרו ויאמר משה לחובב ן' רעואל המדיני חותן משה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד' אותו אתן לכם לכה אתנו והיטבנו לך כי ד' דבר טוב על ישראל ויאמר יתרו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעינים והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר יטיב ד' לנו והיטבנו לך. והדקדוקים רבו מהרבה א) מה זו נתינת טעם כי ד' דבר טוב על ישר'. ב) תשו' יתרו לא איך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך היה די שיאמר לא אלך ומאי נ"מ שהולך אל ארצי ואל מולדתי כאילו נותן טעם שלא ילך מסיבה שהולך לארצו ולמולדתו. ג) תשו' מרע"ה אל נא תעזוב אותנו כי ע"כ ידעת חנותינו במדבר כאילו היא טענה מספקת. ועוד טענה אחרת והיית לנו לעינים ורז"ל פי' שהוא נתן עצה בדיינים בפ' ואתה תחזה משמע דע"י טענה זו צריך שילך עמהם ולא ידענא כוונתו. ד) עוד אמ"ל והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר יטיב ד' לנו והיטבנו לך. ולא ידענו מה הוסיף עוד וכבר בתחילה אמ"ל לכה אתנו והיטבנו לך

והנה כבר ידוע כמה דשו רבים ונכבדים בפירושם ואני בעניי פי' כמה אופנים בדרשות הקודמות ואולם הנני ב"א לבארם בס"ד אי ניחא קמי שמיא עפ"י כל ההקדמות הנז"ל ורק הקדמה אחת קטנה שכתבו המפרשים שיתרו כל הליכתו היא מטעם כפיית ההר ואיכא טענת מודעא ואמטו להכי היה הולך. ומרע"ה התחיל להתוכח עמו ואמ"ל נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד' קודם שהוציאם ממצרים והבאתי אתכם אל הארץ וא"כ חייבים אנחנו לילך לא"י וא"כ גם אתה לכה אתנו ותלמוד תורה וז"א והיטבנו לך ואם תחוש אודות המודעא הלא תדע כי בההיא הנאה דשבק כ"ע ואזל לישראל בטענה זאת שההנאה והאונס באים כאחד בטלה טענת מודעא וז"א כי ד' דבר טוב על ישראל. והשיב יתרו לא אלך לא"י בטענה כי אם אל ארצי ואל מולדתי הכוונה דאתם לא היה לכם ארץ מולדתכם וכופה אתכם לילך לא"י אבל אני יש לי ארצי ומולדתי ואני מקיים את התורה והקב"ה יספיק לי מזונותי שם. וע"ז השיב לו מרע"ה אל נא תעזוב אותנו בדרך בקשה למה אני אומר לך בדרך בקשה כי ע"כ ידעת חנותינ'ו במדב"ר שלא היה לנו ארץ מולדתינו וא"כ אל נא תעזוב אותנו. ועוד טענה אחרת והיית לנו לעינים הכוונה עפ"י מ"ש רז"ל דשבת ודינין נצטוו במרה קודם מ"ת. והטעם שנתן להם שבת ודינין קודם מ"ת יען דקיי"ל כל השומר שבת כהלכתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית וגם קי"ל כל הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. וע"י שקבלו שבת ודינין נעשה שותפי' ובטלה טענת המצרנות ממלה"ש. וז"א ג"כ יבטל טענת המודעא כיון שקבלו מקצתם מוכרחים לקבל השאר דהני בהני שייכי. ולזה אמר לו והיית לנו לעינים שכבר קבלת הדינים שכתבת פ' ואתה תחזה וא"כ חייב אתה לקבל השאר. וכיון שכבר קבלת הדינים כמה טובות צוה הקב"ה על הגרים ואהבתם את הגר וגר לא תונה וכיוצא והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר יטיב ד' לנו והיטבנו לך הטובה היא בשבילך ודו"ק

ובכן זה יהיה כוונת סמיכות המשניות חביבין ישר' שנקראו בנים למקום וע"י שנקראו בנים למקום אף שכפה עליהם אין זה אונס דמחוייבים מן הדין לקיים מאמרו יתש"ל וז"א חביבין ישר' שניתן להם כלי חמדה באונס

ובא"א נלע"ד לפרש כוונת הני קראי ונדקדק עוד במה שפירש"י זיל כי אם אל ארצי ואל מולדתי נכסיי ובני משפחתי ולנו לדעת מי הכריחו ז"ל לפרש נכסיי ומשפחתי הפך המובן. ונר' שיובנו בהקדים מאי דאיתא בפ' לא יחפור דף כ"א ע"ב אמ"ר הונא כריה דרב יאושע בר מתא דבר מתא מצי מעכב שלא יבואו עוד אנשים סוחרים ויפסקו לחיותייהו ואם צורבא מרבנן הוא לא מצו לעכבו יען שנהנים מתורתו. וה' שארית יאודה ז"ל סי' י"ב נשאל בראובן שהוציאו המלך מסאלונקי והניח חזקת חנות אחת אם איבד חזקתו עפ"י התקנות. והשיב דלא איבד חזקתו כיון שיצא לאונסו בדבר המלך. ואפי' אם היה יוצא לרצונו כל שמעשיו מוכיחים שדעתו לחזור מהני. וכן אם הניח נכסיו בעיר לא הפסיד חזקתו. וה' מהרח"מ ז"ל בח"ב סי' ל"ט נשאל באנשים שיצאו מן העיר מסיבת הרעב וחזרו לא איבדו חזקתם דזה הוי לאונסו ול"מ אם יצא לאונסו או שהניח נכסיו או שמעשיו מוכיחים דלא איבד חזקתו אלא אף אם גילה דעתו שיצא ע"מ לחזור לא איבד חזקתו. נמצא דלדעת ה' מהר"י טאיטצאק ז"ל אם הניח נכסיו בעיר אפי' יצא מרצונו וכן אם מעשיו מוכיחים שדעתו לחזור לא איבד חזקתו. ולד' ה' מהרח"ש ז"ל אף אם גילה דעתו לבד שדעתו לחזור לא איבד חזקתו וכ"כ ה' מהריק"ו ז"ל