איש אמונים קנד

בעבר הירדן כבר כתב מהר"מ דיכול לכופה להוליכה אל מקומו כ"ש בנ"ד דישראל לא היה לשם שום מקום דירה והקב"ה כביכול כ"ע דיליה הוא ובכל מקום הוא מקומו כי מלא כל הארץ כבודו הו"ל כאילו נשא אותה בעבר הירדן. שלישית דכ"ע מודו דאם הוא רוצה לעלות לא"י והיא אינם רוצה דכופין אותה לעלות ושפיר מצי קבה"ו לכפותם לעלות לא"י מקודשת שיהיו קדושים. רביעית שכבר התנה עמהם והבאתי אתכם אל הארץ הרי שתנאי היה עמהם שיבואו אחר הנשואין

מעתה נא"ה דהקבה"ו כביכול חשש שמא יסרבו מלקבל התורה בהר סני בטענה זאת ואמטו"ל ויקרא אליו ה' מן ההר בסיבת טענתם שאינם רוצים לקבל התורה בהר סיני ולזה אמ"ל כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ותגד לבני ישראל אלו האנשים שלא יוכלו לסרב ומפרש הטעמים א) אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים שכל האותות שעשיתי היה בכדי שתקבלו את התורה כדכתיב תעבדון את האלד'ים על ההר הזה יהיו הנשואין דוקא. ב) לא תוכלו לסרב מלבא לא"י שהרי כבר הייתם פעם אחת ואשה אתכם על כנפי נשרים וכמו שתרגם יונתן ב"ע. ג) בפירוש התניתי עמהם והבאתי אתכם וז"א ואביא אתכם אלי. ד) שנשואין אלו שאני מקדש אתכם והיתם לי סגולה מכל העמים הלא תדעו כי לי כל הארץ כ"ט דידי הוא ואין לכם מקום פטור. ה) שאני רוצה לעלות לא"י בכדי שתהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש ובזה כ"ע מודו

מעתה נר' דזהו כוונ' מרע"ה אחר ששמע כל הטעמי' הנז"ל רצה להודיעם מ"ש הר"מ ז"ל שאם לא קדש אותה במקומה וקדשה בעבר הירדן כופה אותה להוליכה למקומו זהו טעם אחר מלב דהטעמים שדבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה דהיינו השליחות הנז' שאמ"ל כה תאמר לבית יעקב וגו'. וז"א בעבר הירדן וגו' ואם כנים אנו בזה יתורץ קו' התוס' שהק' דלמה כפה עליכם את ההר מאחר שכבר אמרו נו"ן ותיר' שהכפיה היתה לתורה שבע"פ. ועפ"י דרכינו דהאמת דישר' לא סירבו מלקבל התור' אלא חשש שיטענו שאחר כניסתם לא"י יהיו הנשואין ולא אתה ומשו"ה כפה עליהם את ההר להודיע שאין בטענתם ממש. ואדרבא לטובתם ולחיבתם כפה עליהם את ההר. והכי דייק לישנא דמתני' הניצב פתח השער חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה ודקדק בדבריו שהיל"ל חביבין ישר' שנתן להם כלי חמדה כי תיבת שניתן מורה שניתן להם ע"י כפיה

אך להבין כוונת התנא ז"ל ובפרט סמיכות המשניות חביבין ישר' שנקראו בנים למקום וכו' חביבין ישר' שניתן להם כלי חמדה. ונלע"ד לפרש בהקדים את הידוע דמעמד הר סיני היו הנשואין כמ"ש לעיל והכי איתא במד' פ' עקב הלכה אדם מישר' שקידש אשה מי צריך ליתן שכר כתובה כך שנו רבותינו החתן נותן שכר הכתובה ממי למדנו מהקב"ה בשעה שקידש את ישר' בסיני דכתיב ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקידשתם וגו' ומי כתב הכתו' מרע"ה שנאמר ויכתוב משה את התורה ומה שכר נתן לו הקב"ה זיו וכו' יע"ש. והכי איתא בכמה מקומות בפרשת נשא ושיר השירים וכ"כ בעל הטורים בפ' ואביא אתכם אלי וז"ל האשה נקנית בג' דרכים בכסף בשטר ובביאה בכסף זו ביזת מצרים בשטר זו התורה ובביאה זו ואביא אתכם אלי

והנה ראיתי להרה"ג החבי"ף ז"ל בס' עמודי חיים שחקר חקירת הכם לפי מאי דקי"ל האשה אינה מתקדשת אלא לרצונה ואם קדשה בע"ב אינה מקודשת א"כ איך כפה הקב"ה על ישר' את ההר כגיגית דהוי באונס ואין קידושיו קידושין והוא ז"ל תירץ כמה תי' עי"ש

ואנא דאמרי הנם שאין משיבין על הדרש אך אחרי ממחי"ר מלבד דדין זה אינו מוסכ' דלד' הרי"ף ז"ל והעיטור ז"ל ס"ל דהויא מקודשת כיון שקבלה מעות וכמ"ש הה"מ פ"ד מה' אישות. עוד זאת יתירה דאפי' אם היה מוסכם מכל הפוסקים ז"ל דאינה מתקדשת באונס איני רואה מקום לחקירה זאת דהכי איתא התם בפ' חזקת דמ"ח ע"ב אמר רבא והלכתא תליוה וזבין זביני זביניה ואפי' בשדה זו ואפי' ארצי זוזי ואפי' אישתמיט דהא אשה כשדה זו דמיא ואמר אמימר תליוה וקדיש קדושיו קדושין ופי' רשב"ם דדמיא לזביני שמכרה עצמה לו ואף באונס מקודשת. מר בר רב אשי אמר באשה ודאי לא הוו קדושין הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו עמו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה. אמ"ל רבינא לרב אשי תינח קדיש בכספא קדיש בביאה מאי איכא למימר ומשני שוויה רבנן לבעילתו בעילת זנות ופי' רשב"ם דמר בר רב אשי מודה לאמימר דאם קדשה באונס הוה זביניה וקדושיו קדושין אלא דרבנן קנסוהו משום שעשה שלא כהוגן אף דמדאורי' הוו קדושין

ואם כן לא נשאר מקום לחקירתו לגבי קוב"ה כב יכול שאנס אותנו לקדושין דודאי דהוו קדושין וזה פשוט

אך מה שיש לעמוד בזה הוא דאיתא במס' ברכות ד' ה' ע"א א"ר זירא בוא וראה שלא כמידת הקב"ה מדת בשר ודם שהרי אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב לוקח שמח אבל הקב"ה אינו כן נתן את התורה לישר' ושמח שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. וא"כ דבתורת מכר נתן לנו את התורה אין מקום למודעא דרב אחא דאמר מכאן מודעא רבא לאורייתא. והנה חקירה הלזו הביאה הרב נאות יעקב משם מ"ז הרב רצוף אהבה בדרוש לחג השבועות. והוא ז"ל תריץ יטי'ב דהא דאמרי' תליוה וזבין היינו היכא דבשעת האונס קבל ההנאה אבל בשעת האונס לא קבלו ההנאה אלא יעודים שאח"כ שיכניס אותם לא"י וכיוצא כשיקיימו המצות. והרב חיי אברהם ז"ל בדרוש י"ט הביא חקירת ה' רצוף אהבה הנז' משם הרב אש דת שחקר חקירה הנז' והק' עליו דליכא שום חקירה. הנז' כלל דהא דאמרי' תליוה וזבין זביני זביניה לא נאמר כי אם לגבי המוכר דוקא אבל אם אנסוהו לקונה לקנות לא אמרי' זביני זביניה וכ"כ הרב העיטור באות מ' וז"ל ודוקא שאנסוהו למכור דאגב דקבל זוזי גמר ומקני הילכך גבי אשה נמי כי פליגי אמימר ורב אשי דוקא תליוה וקדיש דיהב זוזי ואיתתא קבליתנהו אבל אנסוהו לקנות ולקדש לאו כלום הוא וכן פסק המבי"ט ח"ב סי' ק"ך יע"ש וגם מרן ז"ל בב"י סי' ר"ה הביא ס' העיטור בלתי חולק. וא"כ גבי תורתינו הק' שישר' הם היו הקונים הי"ל כמי שאנסוהו לקנות ושפיר כתב רב אחא מכאן מודעא רבא וכו'

אמור מעתה לדעת הרב העיטור ז"ל דס"ל דאם אנסו את האשה להתקדש קדושיו קדושין וא"כ גבי ישר' ליכא טענת מודעא אם היו הנשואין במעמד הר סיני. ואם היה נתינת התורה בדרך מקח וממכר כדאמרו בש"ס דברכות והא ודאי איכא טענת מודעא בודאי

ובהכרח לומר דהרב העיטור ז"ל ס"ל דמעמד הר סיני היו נשואין וקדושיו קדושין והקדושין היתה התורה הקדושה והוי ההנאה והאונס באים כא' ומלבד דליכא מודעא לד' הרב העיטור דאפי' באיניש