איש אמונים קנא

המועד והזיק בגוף הסחורה שאם היה נמכר קודם החג היה נמכר במקח טוב לצאת י"ח ועתה אינו מועיל כי אם לאכילה ודינו כמו דבר האבד דקי"ל שוכר עליהן ומטען ואם הוזק מסיבתם חייבים הפועלים מדינא דגרמי. וה"נ בעל העגלה שידע שהיה חיבה של אתרוגים והוי דבר האבד חייב לשלם דמי האתרוגים שאין זה גניבה ואבידה ואיך נחייבו להמשר' והוא לא ידע שהיא תיבה של אתרוגים וכו' יעש"ב

ואני הצעיר שאול באחת לא ידענא מאי קאמר שלא ישבע המשרת שלא ציוהו בעל העגלה כי המפקיד אינו טוען ברי ואין נשבעין על טענת ספק. הלא מה שכתב הרב שישבע המשרת הוא להכחיש את בעל העגלה שטוען ברי שציוהו ומסר בידו התיבה להוליכה ע"ז כתב הרב שישבע שלא ציוהו כלל ויפטר וכ"כ בעל העגלה ישבע להכחיש להמשרת שטוען שלא ציוהו כלל לפטור עצמו ע"ז ישבע בעל העגלה שציוהו ומסרה בידו להוליכה ויפטר. וכהאי גוונא ממש תנן במתני' דשבועות החנוני על פנקסו הבעה"ב אינו יודע לטעון ברי אם החנוני נאמן או הפועלים נאמנים ונשבע החנוני שנתן להם להכחיש את הפועלים והפועלים נשבעים להכחיש את החנוני ונוטלים מבעה"ב ואע"ג שבעה"ב אינו יודע האמת נשבעים זה כנגד זה שטוענים שניהם ברי וצ"י

עו"ן מה שראיתי להרב ארח משפט ז"ל בסי' רצ"א הביא קו' אחרת שהק' הרב כמוהר"י הכהן ארייאס ז"ל להגאון הרב חק"ל ז"ל דסתר דידיה אדידיה כי בח"א לח"מ סי' נ"ט העלה דאם הפקידו לזמן ומת הנפקד דאינו יכול המפקיד להוציא מיד בניו ותמה על ה' מהריט"ץ ז"ל סי' רי"ט שהעלה דיכול להוציא והצ"ע ואילו בח' א"ח סי' ט"ו וגם בח"מ סי' פ"ב כתב דבמת הנפקד לא אמרינן ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד. ובאמת דהיא קו' אלימתא וכבר נרגש בה הרב מר בריה ארח משפט ז"ל. והרב הגאון ראש"ל ח"ד בדרא ז"ל בקש ליישב דבריו [ואיכמ"ל] ואסיק דהיורשים יש להם לטעון קי"ל יעי"ש

אמור מעתה כמה תשובות מספיקות למרע"ה על אשר מסר התורה לישראל

א) למה מסר התורה לנו עם בני ישראל יען בהיותינו גדולים בני דעת וגם אנחנו נושאים ונותנים בכל עניניו כדין אשת המפקיד שאם הם בני דעת הוא פעור. וז"א ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם והרי אתם בני דעת וגם שאתם שהרי אומרים אוה"ע רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. ועור כי מי גוי גדול אשר לו אלד'ים קרובים אליו כה' אלד'ינו בכל קראינו אליו הוי דין שלכם כדין אשת המפקיד שנושאת ונותנת בתוך הבית דאתם חייבים בשמירתו דוקא כמ"ש המרדכי ז"ל

ב) השמר לך ושמור נפשך פן תשכח את הדברים וגו' יום אשר עמדת לפני ה' אלד'יך בחורב וגו' ואותי צוה ה' בעת ההיא דייקא ללמד אתכם חקים ומשפטים וא"כ מהיכא תיתי לחייב אותי כמ"ש בס' המקצועות ז"ל

ג) הלא תדעו כי בתורתינו הק' אינו ענין גניבה ואבידה כמ"ש ה' נחלת צבי ז"ל כי זה ענין דבר האבד שאם לא תשמרו את התורה יגיע לכם נזק גדול ופגם גדול וז"א ונשמרתם מאד לנפשותיכם וגו' פן תשחיתון ב"מ ותחריבו העולמות

ד) הלא אף אם תאמרו שיש דין שומר שמסר לשומר עכ"ז תדעו שהקב"ה הוציא אתכם ממצרים ע"מ שתקבלו התורה שהיא לכם נחלת אבות אי"ו ע"ה שקיימו כל התורה שהרגילות הוא להפקיד אצליכם התורה וכשהוא רגיל ליכא עלי דין שומר שמסר לשומר. וז"א ואתכם לקח ה' ליקוחי אשה ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה הכוונה כי מדין נחלה אתם חייבים לקבל את התורה כיום הזה ממש שכבר ניתנה היו מקיימים אבות הקדושים זיע"א

ה) עוד פעם מספיק שהוא מת ואינינו עובר את הירדן ואתם עוברים וא"כ עליכם החיוב מוטל לשמור את התורה כדי שלא יוציאנה מידכם ותזכו בדגל הקי"ל. וז"א כי הוא מת וגו' השמרו לכם פן תשכחו את ברית ה' אלד'יכם ודו"ק. ואפשר לו' בדרך הלציי מ"ש במד"ר כה תאמר לבית יעקב אלו הן הנשים מפני שהן זריזות במצות דהכונה שהקב"ה מזכיר למרע"ה כיון שאתה מוסר התורה לישראל תדע שעל דעת הנשים והבנים אתם תמסרנה וז"א כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל. והיינו מטעם דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד ובכן גם הנשים ישמרו את התורה מטעם שהן זריזות

נחזור למאמרינו הנצב פתח השער אם בירכת את התורה לעצמך אתה מברך ואם תאמרו לרעתכם נתתי לכם את התורה לא נתתיה אלא לטובתכם שהרי מלאכי השרת נתאוו לה ע"כ. דכל המפרשים אחזו צער מהיכא תיתי שיהיה לרעתינו שאומר לטובתכם נתתיה לכם ותו ק' מה זו נתינת טעם שהרי מלה"ש נתאוו לה וכי מפני שמלה"ש נתאוו מוכח מזה שהיא לעובתינו. ואולם נלע"ד לפרש אי ניחא קמיה שמייא בהקדים את אשר אמרנו בקוטב דרושינו דכפיית ההר היתה לטובתינו שיהיה לנו דין אנוסה שלא יוכל לשלחה כל ימיו. עו"ן מה שהק' בס' רצוף אהבה לרבא דאמר מכאן מודעה רבה לאורייתא דמאי אירייא אף אם באמת היתה באונס הכי קי"ל תליוה וזבין זביניה זביני וא"כ ישראל שהיה להם כמה יעודים וכמה הבטחות שהבטיח להם בעד קבלת התורה וא"כ מה תועיל המודעה והוא ז"ל תי' דהאונס היה בשעת מ"ת וההנאות והיעודים היו אח"כ לא בשעת המקח ואנן בעינן דאגב אונסא דזוזי גמר ומקני היינו בשעת האונס ממש. וכבר נצבו עליו כמו נד כמה גאונים הלא בספרתם ואיכמ"ל אך הרב מקראי קדש ז"ל תי' דבאמת ישראל לא היו המוכרים כדי שנאמר תליוה וזבין הלא היו המה הקונים ולגבי הקונה ליכא למימר אגב אונסא דזוזי גמר ומקני והיא סברת ה' העיטור ז"ל. ובזה פי' ה' מהר"מ גאלאנטי ז"ל כוונת הכתוב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו דהיינו שאתם הקונים את התורה ובאמת יש לכם טענת אונס וע"ז אני מבקש מכם תורתי אל תעזובו מעתה נא"ה אם בירכת את התורה לעצמך אתה מברך הכוונה לעצמך כאיש שקנה חפץ לעצמו ומברך עליו שהוא ממונו. וז"א לעצמך אתה קנית את התורה ומברך עליה. ושמא תאמרו לרעתכם נתתי לכם את התורה שכפיתי עליכם את ההר כדין מוכר שמוכר בעין רעה וא"כ אין כאן אונס ונמצא יאמרו עליכם שאוכל לשלח אתכם בכל עת כדין תליוה וזבין שלא נקרא אונס ח"ו לא תחשבו כן אלא לטובתכם שאתם הקונים נתתי לכם את התורה בכפיית ההר ויש כאן אונס ולכתחילה עשיתי זאת לטובתכם כדי שיאמרו שיש לכם דין אנוסה ולא יוכל לשלחה כל ימיו. תדעו באמת כי כן הוא שאתם הקונים שהרי מלה"ש נתאוו לה מדינא דבר מצרא והיכן יש טענת בן המצר אם לא על הקונה ודו"ק

איך שיהיה חזרתי לנשאי מקדם את משמרת ה' שמרי