איש אמונים קנ

חכמתכם וגו' עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה וכי הלימוד היה כדי שיאמרו עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ח"ו. ג) ועוד טעם אחר אמר כי מי גוי גדול אשר לו אלד'ים קרובים אליו כה' אלד'ינו. וכי בשביל שהוא כב יכול הוא קרוב לנו אנחנו חייבים לקיים את התורה והמצות. ד) לאיזה תכלית מצוה אותנו שלא נשכח יום עמידתינו לפני הר סיני שא"ל הקב"ה הקהל לי את העם וגו' מאי נ"מ מזה. ה) אומרו ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים משמע כאלו מביא ראיה חותכת לדבריו שבציוויו יתש"ל עשה ללמד אותנו תורה ומצוה. ו) ק' אומרו ונשמרתם מאד לנפשותיכם וגו' פן תשחיתון עכשיו הוא מפחיד ומאיים עליהם שלא לעבור על ציוויו יתב' הלא אף בלא הפחד חייבים לקבל עול מלכותו יתש"ל. ז) או' ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה. המובן מדבריו שרצה להודיעם שע"מ כן הוציאם ממצרים מ"ט ומ"ן אבל אומרו לעם נחלה לא ידענו פירושו מהו עם נחלה ומביא דמיון היום הזה ומהו הדמיון לא ידענו. ח) מה זו נתינת טעם כי הוא מת ואינו נכנס וישר' הם זוכי' ליכנס לא"י אשר מסיבת זאת מזהי' אתכם השמרו לכם פן תשכחו את ברית ה' אלד'יכם

ברם נלע"ד לפרש כל הויכוח זה של מרע"ה להסביר לישראל שלא יעלה על דעתם דכיון שהתורה ניתנה לו והוא נהג טובת עין ונתנה לישראל א"כ אם לא ישמרו את התורה ומצוותיו שהם פטורי' ומרע"ה חייב ח"ו מדין שומר שמסר לשומר אמטו"ל הוכרח במעשיו לפרש להם כל הדינים ששייכים בזה לפטור את עצמו וישראל הם חייבים בכל האופני'

תחילה וראש מצוה להביא מאי דאיתא בפ' המפקיד ד' מ"ב ע"ב ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה אזל אשלימינהו לאימיה ואותבינהו בקרטליתא ואיגנוב אמר רבא היכי לידיינו דייני נימא ליה לדידיה ז"ל שלם הא אמר כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד. נימא ליה לאימיה שלימי היא אמרי לא אמר לי ברי דלאו דידיה נינהו דלקברינהו. נימא ליה אמאי לא אמרת לאמך דלאו דידך נינהו הוא אמר כ"ש דכי אמינא לה דדידי נינהו מזדהרה טפי. אלא אמר רבא משתבע איהו דהנהו זוזי מסרינהו לאימיה ומשתבעו אימיה דהנהו זוזי אותביתינהו בקרטליתא ואיגנוב ופטור. נקטינן דאע"ג דקי"ל שומר שמסר לשומר חייב דהלכתא כרבא וכר' יוחנן מ"מ אם מסר ליד אשתו ובניו פטור. והמרדכי ז"ל שם בפ' המפקיד כתב שנשאל ממהר"מ ז"ל באחד שתבע את חבירו תן לי מה שבידך והשיב לו החזרתי לאשתך והלה השיב מה איכפת לי במה שנתת לאשתי אני מסרתיו לידך תנהו בידי. והשיב אם אשת ראובן בת דעת ונושאת ונותנת בתוך הבית ברשות בעלה ישבע הנפקד שמסר ביד אשתו ופטור דלא שייך בזה שומר שמסר לשומר שחייב ולא מבעייא לרבה דמחייבו מטעם את מהימנת לי בלא שבועה דהא ודאי לאשתו מאמין טפי וכל אשר לו נתן בידה אלא אפי' לאביי דמחייבו אליבא דר' יוחנן מטעם אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר הכא פטור כדמשמע מהנהו גינאי דהוו מפקדי מרייהו גבי ההיא סבתא יומא חד אפקידנהו גבי חד מינייהו שמע קלא בי הלולא נפק ואזל אפקידינהו גבי ההיא סבתא אדאזל ואתא איגנוב אתא לקמיה דרב ופטריה מאן דחזא סכר משום שומר שמסר לשומר דס"ל לרב דפטור ולא היא שאני התם בכל יומא אינהו גופייהו הוו מפקדי גבה וה"ה הכא דהוא מפקיד לעולם אצל אשתו ועוד יש לדמותו לההיא דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד עכ"ל. ובחפשי מצאתי שתשו' זאת פסקה הרשב"א ז"ל בסי' אלף צ"ו אות באות ממש לענין הלואה ופסקה רמ"א בסוס"י ק"ך יעי"ש

ואני בער לא אדע שכול מ"ש ועוד יש לדמותו לההיא דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד דנר' כונתו דכמו דאמדינן דעתיה של המפקיד דהפקידו ע"ד אשתו ובניו של הנפקד כן נמי אמדינן דעתיה שהפקידו אדעתא של אשתו של המפקיד אם הם בני דעת גדולים ונושאים ונותנים בתוך הבית ובאמת פלא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמי' הלא באשת הנפקד ובניו אפי' דמצי למיטען המפקיד דלא מהמני ליה בשבועה וגם כי מעולם לא הורגל להפקיד אצלם אמדינן אדעתא דידהו הפקידו ופטור כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו לגבי אשת המפקיד שלא יוכל לטעון בעלה עליה לא מהימנת לו בשבו'. וגם לעולם רגיל להפקיד כל ממונו אצלה פשי' ופשי' דפטור. עכ"פ נקוט מיהא דאם הפקיד הנפקד ביד אשתו ובניו של המפקיד פטור הנפקד רק שיהיו בני דעת וגדולים. עו"ן שכתב שם המרדכי ז"ל בשם ס' המקצעות דאם הנפקד מסר הפקדון ביד אחר לפני המפקיד ולא מיחה בו פטור ולא מצי למימר את מהימנת לי בשבו' האיך לא מהימן לי וגם לא מצי למיטען אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר כיון שבפניו מסרו. ומינה נ"מ במכ"ש אם המפקיד הסכים ליתנו ביד אחר או גילה דעתו שזהו רצונו ופשוט

עו"ן שאלה שנשאל הרב נחלת צבי ז"ל בסי' רצ"א במעשה שהיה שראובן מסר ליד בעל העגלה תיבה אחת של אתרוגים שיוליכנה לאשתו קודם החג שתמכור אותם ובעל העגלה שלח התיבה הנז' עם המשרת שלו ושכירו ועברו כמה ימים והאשה צעקה שלא קבלה האתרוגים וביני ביני עבר חג הסוכות ובעל האתרוגים תובע מבעל העגלה דמי האתרוגים והוא משיב כבר שלחתי אותם ע"י המשרת עם העגלה שלי. עד שבא המשרת ושאל לו בעל העגלה היכן התיבה של האתרוגים הלא צויתיך שתוליך אותה בעיר פ' ותמסור אותה ביד האשה פ' השיב לו המשרת לא צויתני ולא אמרת לי מאומה אני ראיתי תיבה אחת בתוך העגלה ולא ידעתי למי אמסור אותה ובהיותי סובב הולך הנחתי אותה במקום פ' ואם תרצה הנני אלך להביאה. ובעל האחרונים תובע דמי האחרונים מבעל העגלה ובעל העגלה משיב שהמשרת פשע אחר שצויתיו ותגבה ממנו והמשרת משיב שלא צוה אותו כלל ולא מסר בידו מאומה. ועל זה השיב רב אחד שבעל העגלה ישבע שציוה למשרת ביוליכנה לאשתו. וישבע המשרת שלא ציוה לו מאומה ויפסיד בעל האתרוגים. ואם יביאו לפניו עתה האתרוגים פטורים שניהם מהשבועות שהרי אומרים לו הרי שלך לפניך כמו גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הש"ל. ואם מפני שמסר בעל העגלה למשרת לא הוי כדין שומר שמסר לשומר דהרי קי"ל כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד והרב נח"ץ ז"ל כתב דלא הורה יפה במ"ש שישבע השכיר שלא ציוהו בעל העגלה הלא בעל האתרוגים אינו טוען ברי. ואיך ישבע על טענת ספק. ונסתייע ממ"ש הרא"ש והטור שאינם משביעים את אמו שלא אמר לה בנה שהוא פקדון מפני שהוא טענת ספק וכו' יעי"ש. ובמ"ש שאומרים לו הש"ל הביא כמה רבנים דס"ל דאתרוג לא הוי כמו חמץ. ובמ"ש דאינו חייב על שמסרה למשרת מטעם דכל המפקיד השיג עליו דזה הוא דוקא אם נגנב או נאבד הפקדון אבל הכא שהעביר