איש אמונים קמט

וזה אמרתי לפקע"ד מ"ש במס' שבת דקי"ע כל המבזה את החכם אין תרופה למכתו וככר דבו בו רבים בפירוש דברי רז"ל הללו ואף אני אענה חלקי לפק"ד והוא עפ"י מ"ש בס' עמודי חיים להרב הגאון החבי"ף זלה"ה ואיני זוכר משם מי כתבו דתיבות רופא חולי עמו ישראל הם רפ"ח וזהו אכלית הרפואה שמבקש האדם. וא"כ מי שמבזה את החכם דהיינו דיין ושוחט נמצא שאינו מבקש להעלות הרפ"ח ואין לו תרופה למכתו שלא יוכל לבקש בברכת רופא חולים להעלות הרפ"ח ודו"ק

עוד זאת רעה חולה בעוה"ר בעת ובעונה הזאת כי פשתה המספחת לגלח זקן הן עוברים על לא תשחית את פאת זקנך וגם עושים כמעשה הגויים בכדי להדמות להם ולהתנאות בעיניהם. ואף גם זאת כל היום הני בריוני יושבים בקאב'אנ'י בקארטי'ן ובכל מיני שחוק והם עניים מרודים ומניחים בניהם וטפם מתים ברעב כדי לשחוק וכבר נלאינו להוכיח במישור בלשון רכה ובגזירות ואין שומע ובאמת אשאלה מהם הורוני איך יש לנו עזות פנים לבקש לפניו יתברך ש"ל ופורשים את כפינו ומבקשים ממנו הב לן חיי הב לן מזוני הב לן עותרא הב לן רפואה הרויחנו הצליחנו הלא גלוי וצפון לפניו יתש"ל ובפרט היותינו זרע קדש בני אברהם יצחק ויעקב הלא נבוש ונכלם לעמוד לפניו ולפרוש את כפינו ולשפוך שיח במה נקדם פניו יתב' שמו לעד

ואפשר דזה יהיה כו' הנביא ירמיה סי' ב ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה. ורש"י ז"ל פי' כולו זרע אמת אברהם יצחק ויעקב. דלכאו' יל"ד דקדוק קטן דהיל"ל ואיך נהפכת מפני כמו שאמר כי פנו אלי עורף ולא פנים ואותי השלכת אחרי גויך ואומרו ואיך נהפכת לי מורה פשט הלשון שהפך פניו לפניו יתש"ל ולא מוכח הכי פי' הכתוב. אמנם עפי"ה הנה נכון ועוד נקדים מאי דאיתא במס' ערלה פרק א' משנה ה' אם הבריך יחור של אילן בארץ שכך הוא המנהג מבריכין ענף אחד כארץ ויוצא למרחוק ונעשה אילן אחר חזינן אם עיקר חיותו הוא מן הזקנה פטור מערלה ואם חיותו מן הילדה דהיינו מזה היחור שהבריך חייב בערלה. ואיתא בירושלמי דערלה שהובאה משנה זאת והק' בש"ס התם מנא ידעינן אם עיקר חיותו מן הזקנה או מן הילדה. ומשני ספק איכא בדבר אם העלים של האילן חדש הם הפוכים לצד הזקנה ודאי שעיקר חיותו מן הילדה וחייב ואם העלים הפוכים עניהם לצד הילדה ודאי דעיקר חיותו הוא מן הזקנה ופטור וסיים בירוש' סי' לדבר מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאיסתכולי באפיה. וידוע שעיקר מה שאוכלים ישראל בעוה"ז יש שנהנה בכח הצדקה כמ"ש רז"ל עשר בשביל שתתעשר ודהע"ה אמר אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך כיון שמסגלים מצות ומע"ט יש להם כח לעמוד לפניו יתש"ל לחזות בנועם ה' ולבקש מלפניו כל צורכיו. ויש מצות שאוכלים פירותיהם בעוה"ז כדאיתא במשנה דפאה. ויש נהנים בשכר השמחה שעושים המצוות כמאמר דהע"ה וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלד'ים וישישו בשמחה. משא"כ אלו שאינם מסגלים מצוות ואדרבא בעוה"ר מלאים עבירות איך יעיזו פניהם להרים ראש וכמאמר הנביא בושתי וגם נכלמתי להרים פני אליך כי עוונותי רבו. מעתה נא"ה דהנביא מתרעם על ישר' שהיו עע"ז ונהנים ממנו יתברך וז"א ואנכי נטעתיך שורק הנטיעה היא שלי וכל חיותך הוא ממני בזכות אבות העולם להיותך זרע אמת ועתה בעשותך מעשים רעים איך תעיז פניך להפוך פניך לפני יען היותך סורי הגפן נכריה עובדי עבודה זרה ודו"ק

ואף גם זאת זה כמה פעמים ניחר גרונינו מלזהר על עון חילול שבת בתוך החומה ומחוץ לחומה שיושבים ומשחקים במקום לילך לביהכ"נ ללמוד תהלים ויוצאים מחוץ לחומה ונושאים משאוי מינים ממינים שונים פיפיטא'ס טריספילי'ס ג'אדירי'ס וכיוצא וכיוצא וידוע דיום ש"ק הוא אות בינינו ובין הקב"ה שאנחנו עם קדוש נבחרנו משאר אוה"ע. ונלע"ד זהו הטעם שתכף ליצי"מ צוה לנו הקב"ה על השבת אפילו קודם מ"ח יען שאוה"ע היו אומרי' על ישר' נטמעו בעריות בק"ו אם בגופן שלטו בנשותיהם לא כ"ש ואף שהקב"ה שלח על ידי מרע"ה לומר בני בכורי ישראל ואם היו נטמעים בעריות לא היה קורא אותם בני בכורי ישר' ולזה היו טוענים אוה"ע דאף שנטמעו בעריות מ"מ הוה להו כפסולי המוקדשים שאם עלו לא ירדו ואף הקב"ה אהב אותם להיותם בני אי"ו אף שנטמעו בעריות אבל טח עיניהם מראות דבש"ס זבחים מיעטו מתיבת היא העולה למעוטי רובע ונרבע דאף אם עלו ירדו ולא הוו כשאר פסולי המוקדשין וע"ז נתן לנו הקב"ה את השבת תכף ליצי"מ להודיע שאנו קדושים ונתן לנו אות להבדילנו מכל העמים. וזה אמרתי לפקע"ד כו' הפסוק ואתה דבר אל בני ישר' לאמר אך את שבתותי תשמורו כי אות היא כיני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדישכם. ועפי"ה הנה נכון שמזהיר את ישראל לשמור את השבת והט' להודיענו שלא נטמענו בעריות דנפקא לן מאות הי"א שממעטינן מהיא העולה וז"א כי אות "היא" ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדישכם וח"ו עדות זו שמירת שבת שלא נטמענו בעריות. ועפ"י הקדמה ז פי' הרב החסיד בס' נאות יעקב כו' המגיד "היא" שעמדה לאבותינו ולנו דהיינו ע"י שנתמעט מתיבת היא למעוטי רובע ונרבע עמדה לאבותינו שלא יאמרו עליהם שנטמעו בהיותם במצרים בעריות. באופן דשמירת שבא היא חובה עלינו להיותינו קדושים ופרושים מן העריות ע"י עסק התורה כל א' ילמוד מה שחננו ה' כי עיקר מה שנתן לנו השבת הוא לעסוק בתורה

איך שיהיה נחזור לקוטב דרושינו שהחיוב מוטל עלינו לזכור מעמד הר סיני שקבלנו התורה הק' ביום החג הקדוש הבע"ל. ואולם ראיתי להרב נחלת בנימן מצוה ס' ד' פ"א שכתב משם רז"ל שאמרו דהתורה ניתנה למרע"ה והוא נהג טובת עין ונתנה לישראל ולפי זה יש למרע"ה דין שומר שמסר לשומר ואם ח"ו ישר' לא ישמרו את התורה והמצוות יחול עליו החיוב כדין יע"ש. אשר בזה נלע"ד לפרש כו' הפסו' בפ' ואתחנן הויכוח שמתוכח מרע"ה עם ישראל ואתם הדבקים בה' אלדי'כם חיים כולכם היום ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלד'י ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וגו' כי מי גוי גדול אשר לו אלד'ים קרובים אליו וגו' רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים וגו' יום אשר עמדת לפני ה' אלד'יך בחורב באמור ה' אלי הקהל לי את העם וגו' ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים וגו' ונשמרתם מאד לנפשותיכם וגו' פן תשחיתון וגו' ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה כי אנכי מת בארץ הזאת וגו' השמרו לכם פן תשכחו את ברית ה' אלד'יכם וגו'. והדקדוקים בויכוח זה רבו ונבאר קצתם שלא להטריח את מו"ר א) ק' אומרו ושמרתם ועשיתם כפל הלשון ושמרתם ועשיתם היה די שיאמר ועשיתם לבד מהו ושמרתם. ב) מה זו נתינת טעם כי היא