איש אמונים יד

הקטטה והמריבה שהיה ביניהם לסיבת היותו ן' אשה אחרת ודייק מדקאמר יפתח ותגרשוני מבית אבי ולא קאמר מנחלת אבי וע"ז הכריח שרצה לומר מנכסי אבי יע"ש

והרב בגדי כהונה הביא משם ה' לב אהרן שפי' ג"כ קרוב ממש לפי' ה' כלי יקר והקשה עליו ה' בגדי כהונה דמילת לא תנחל אינו צודק לו' לפי דעתם דמשמע דרצו לעקור נחלתו והוא ז"ל פי' דיפתח היה תובע כתובת בנין דכרין בעד אמו שהיה ן' אשה אחרת ואחיו לא רצו ליתן יע"ש שנדחק לפרשם בהניח שמכרו הקרקע כדי שלא ישתעבד לכתובתה יע"ש

ולפקע"ד לר' דאפשר לפ' בלתי שום דוחק והיה בהניח שיפתח היה קובע כתובת אמו עפ"י דרכו של הרב בגדי כהונה ז"ל ואחיו היו רוצים לסלקו במעות כס' שהביא ה' חלקת מחוקק והוא עפ"י דרכו של ה' כלי יקר ז"ל ובטענת דאומדנא דאדעתא דהכי למישקל ולמיפק לא אקני לה וע"ז אמרו לו מרוב שנאתם עמו לא תנחל בבי"ת אבינו כי ן' אשה אחרת אתה הכונה כיון שאתה ן' אשה אחרת ולך משפט הירוש' של כתובת אמך לאחר מיתתה אין אנו רוצים שתירש הבגדים הנאים שעשה לה אבינו והרי אנו מסלקים אותה במעות זה נראה לפ' עפ"י דרך הצדיקים הרבנים הנ"ל

עוד נק' מה שהכריח ה' מוהר"י אברבנאל והביא דבריו הרב לב אהרן בפירושו שאחי יפתח באו עם הזקנים לפייס את יפתח מדקאמר יפתח הלא אתם שנאתם אותי וגו' והאמת אינו כן דהזקנים לא עשו לו שום דבר יע"ש

ובזה הבא נא אבא לפרש כונת הכתובים והוא דזקני גלעד נתחכמו לדבר עם יפתח בענין המינוי ורצו לגלות דעתם שאם תתבטל המלחמה מאליה שלא ירצו בני עמון לערוך מלחמה יתבטל המינוי ולזה א"ל לכה והיית לנו לקצין ונלחמה בבני עמון והוי ממש כאותה ששנינו זבין ולא אצטריכו ליה זוזי דהדרי זביני וכת' התו' והרא"ש ז"ל דצריך לגלות דעתם בשעת המכר. ויפתח הבין את דבריהם שלגילוי דעת אמרו לו בלשון. הזה וע"ז הק' להם הקו' שהק' ה' אורים גדולים מאחר שאתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי הכונה הלא אתם למה בחרתם לסלק אותי במעות בעד כתוב' אמי כ"א מסיבת שנאתכם עמי ומה היתה טענתכם כ"א טענת האומדנא דאדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה וא"כ לדעתכם שאתם הולכים אחר האומדנא זאת בלתי שום גילוי דעת וא"כ לא הייתם צריכים לגלות דעתכם כלל מילתא דפשי' הוא שאם תתבטל המלחמה יתבטל המינוי ג"כ בטענת האומדנא. ועו' הקשה להם שלא היו צריכים לגלות דעתם מאחר שהיא אומדנא דבאותה שעה דבשלמא אם היתה אומדנא דלאח"ז הי"ל לחוש שמא הלכה כדעת מהר"ם אמנם בהיות האומדנא דבאותה שעה אינה צריכה גיליי דעת כההיא דרשב"מ ממש וז"א מדוע באתם אלי עת"ה (דייקא) כאשר צר לכם ופשי' הוא דאזלי' בתר אומדנא. ולזה השיבו לו ב' תשובות בדבר חדא מה שהוצרכנו לגלות דעתינו אף שבענין הירוש' הלכנו בדרכי האומדנא התשו' לזה הוא כי עתה באנו אליך ואף אם בלבנו יהיה איזה דבר מה יועיל כיון שיש לנו דעתך כנגדנו וכחילו' של התוס' וז"א לכן עתה שבנו אליך דייקא ומוכרחי' אנו לגלות דעתינו כדי שתועיל האומדנ' אבל האמת הוא שמה שאמרנו לך להלחם בבני עמון הוא לטובתך שאם תלחם מלחמתינו אז לא יהיה כח ביד אחד מבני העיר למחות בענין המינוי אפילו כי עתה בשעת המינוי לא יש כ"א אנחנו לבדינו וז"א והלכת עמנו ונלחמת בבני עמון והיית לנו לרא' ולכל יושבי גלעד אפי' בע"כ וכמ"ש מוהרשד"ם דהמיעוט כופין את הרוב בענין כזה שתעשם הוראה גדולה להלחם בבני עמון כי לא יש אדם ראוי כמוך לצאת למלחמה כזאת. ובראות יפתח כי בטוב רצונם באו למנותו הזקני' ולטובתו נתכוונו מעתה נסתפק יפתח אם מן השמים ירחמו עליו ותכף בתחי' המלחמה יהיה הנצחון בלתי מלחמה באנו לדינו של מהר"ם מלובלין שכתבנו דס"ל דהמתנה בטילה מטע' אומדנא דרשב"מ וה"נ יטענו כנגדו זקני גלעד לזה א"ל אם משיבים אתם אותי להלחם בבני עמון כי ע"מ כן אתם משיבים אותי ונתן ה' אותם לפני אנכי אהיה לכם לראש הכוונה ששאל מהם בטחון גמור מי יאמר שלא תטענו כנגדי טענת אומדנא וכראות זקני גלעד שאלתו הוכרחו לישבע לו בשם ה' וכסברת המבי"ט דאם נשבע לתועלת חבירו לא אפשר למיטען אח"ך אדעתא דהכי לא נשבעתי וז"א אם לא כדבריך כן נעשה בלתי שום טו"ת

וזה אצלי כוונת הכתובים בשמואל ב' סי' ז' וכ"ת לך ואמרת אל עבדי דוד כה אמר ה' זרעך אשר יצא ממעיך הוא יבנה בית לשמי וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט מישור ובנגעי בני אדם וכו' ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי ומי ביתי כי הביאותני עד הלום ותקטן עוד זאת בעיניך ה' אלד'ים ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם ומה יוסיף עוד לדבר דוד אליך וגו' ועתה הואל וברך את בית עבדך לעולם ומברכתך יבורך את בית עבדך לעולם ע"כ. ולכאורה רבו הדקדוקי' מאי או' אני אהיה לו לאב וגו' אשר בהעוותו והוכחתיו וגו' וכי זו היא תכלית אהבה עזה שיאהבהו ותו ק' מאי או' ויבא המלך דוד וישב לפני ה' דמאי נ"מ אם ישב או עמד ותו ק' מה כיון דוד באמרותיו הטהורות מי אנכי ומי ביתי וגו' ורד"ק הביא משם המדר' שאמרו מי אנכי וגו' הלא מן עמוני ומואבי באתי ולא די שבאתי בקהל אלא הביאותני עד הלום להיות מלך ואין הלום אלא מלך וכו' יע"ש ולכאורה נר' דברים אלו או' הלא מן עמוני ומואבי באתי כמתרעם על הקב"ה ח"ו ומאי קאמר. ותו ק' או' ותקטן עוד זאת בעיניך ה' אלד'ים דלכאו' תיבת ותקטן היא ח"ו גרועה לגבי כב יכול ותו ק' או' ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק מה כוון בזה ורלב"ג פי' למרחוק בזמן שיחטאו בני ויתרחקו ממך ולכאורה לא ידענא מאי קאמר ותו ק' או' וזאת תורת האדם מאי כוונתו ותו ק' או' אח"כ הואל וברך את בית עבדך לעולם וגו' מה הוסיף דוד המע"ה בתפלתו והלא הכי א"ל הקב"ה וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם ומה הוסיף נופך משלו

אמנם עפ"י דרכינו הנה נכון והוא בהקדים מ"ש בס"ס פ' השואל דקא' ההוא גברא דזבן ארבה דחמרא לא אשכח דוכתא לאותובינהו א"ל לההיא אתתא אית לך דוכתא לאוגורי א"ל לאו אזל קדשה יהבה ליה דוכתא לעיולי אזל לביתיה כתב לה גיטא שדר לה אזלה איהי אגרא שקולאי מיניה וביה אפיקתיה ואותביה בשבילי א"ר הונא בריה דר' יאושע כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישוב בראשו ל"מ בחצר דלא קיימא לאגרא אלא אפי' חצר דקיימא לאגרא א"ל לכ"ע ניחא לי לאוגורי ולך לא ניחא לי לאוגורי דדמית עלי כארי ארבה ע"כ וכת' הנ"י ודווקא כי האי גוונא דהך איתתא שלא השכירה לו אלא ע"מ שיקדשנה אבל סתמא המשכיר בית לחבירו ונעשה שונאו אח"ך א"י להוציאו וכן כתב הריטב"א עכ"ל והב"י סי' שי"ב הביא סברת מצאתי כתוב וז"ל על ראובן שדר בבית לאה ורצה להחזיק בקצת