איש אמונים קמח

[ואפשר קדמוני שרים ולא ראיתים] והוא בהקדים מאי דאיתא בפ"ק דסנהדרין ד' ז' אמ"ר שמואל בר נחמני אמ"ר יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל שנא' אלד'ים נצב בעדת אל ואמרינן מאי לאמיתו זהו דין מרומה שאם בא לפניו דין מרומה יש לו לדיין לחקור ולדרוש בכל מיני חקירות ודרישות עד שיצא הדין לאמיתו. והרא"ש ז"ל בכלליו כלל ק"ז הקשה על סוגייא זאת מההיא דאמרינן בפ' שבועת העדות ד' ל"ב מניין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה שלא יאמר הואיל ועדים מעידים אחתכנו ויהיה הקולר תלוי בצואר העדים ת"ל מדבר שקר תרחק אלמא דיש לו לדיין להסתלק מדין מרומה ואילו ההיא דפ"ק דסנהדרין משמע שזכות הוא לו אם הוא דן דין מרומה ודורש וחוקר ומשרה שכינה בישראל. ותירץ הר"מ מרוטנבורג ז"ל שיש חילוק בין אם התובע הוא רמאי ובין הנתבע אם הוא רמאי. דאם התובע הוא רמאי אזי יסתלק הדיין ויפסיד הרמאי ברמאותו שלא ימצא מי שישתדל בדינו לפסקו וזו מ"ש בש"ס דשבועות וההיא דפ"ק דסנהדרין הנז' דאמרי' דידון הדיין דין מרומה מיירי כשהנתבע הוא רמאי שאם יסתלק הדיין זהו רצונו שלא ידין אותו שום דיין וישתכר הרמאי ברמאותיה שישאר הגזל בידו מה יעשו הדיינים יחקרו וידרשו היטיב וכו' ואם אינו רוצה הנתבע להשיב לדיין ומכסה ומעלים הענין בטענות גנובות וכו' על זה ועל כיוצא בזה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכו' ויעשה הדיין כאילו השיב הנתבע ונתברר שקריו ויחייבנו מאומד הדעת וכו' יעי"ש. ודין זה דהרא"ש ז"ל וחילוקו של הר"מ מרוטנבורג ז"ל פסקו העור ז"ל בח"מ סי' ע"ו והוסיף דאם התובע רמאי דאמרי' שיסתלק הדיין וידוננו מלכו של עולם כי כן כתב בתשו' סי' ס"ח שהיה נוהג הרא"ש ז"ל ליתן ביד הנתבע כתב וחותם שלא ידונו אותו שום דיין יעי"ש. ומרן בב"י כתב דצריך להגיה בדברי הטור במקום מלכו של עולם צ"ל וידון אותו מי שלבו שלם ובס' הקצר ס"ק ט' כתב כדברי הטור והרא"ש ז"ל שחילקו בין תובע לנתבע וכתב שיסתלק הדיין אם הוא דין מרומה וידוננו מי שלבו שלם ובלבד שיהיה מומחה. ובסו"ד הביא מנהג הרא"ש שהיה נוהג ליתן כתב ביד הנתבע שלא ידונו אותו שום דיין ובאמת דנראים דבריו ז"ל סתראי וכבר הקשה הסמ"ע ז"ל עליו. והרמב"ם ז"ל לא חילק בין תובע לנתבע אלא כתב סתם בפ' כ"ד מה' סנהדרין דאם רואה הדיין שהדין הוא מרומה לא יאמר אחתכנו וכו' אלא יסלק עצמו וידון אותו מי שלבו שלם בדבר יעי"ש. וכתב הסמ"ע ז"ל דפליגי הרמב"ם והרא"ש ז"ל דלהר"מ ז"ל בין אם התובע רמאי ובין אם הנתבע רמאי יסלק הדיין את עצמו ולהרא"ש דוקא אם התובע רמאי יסתלק הדיין אבל אם הנתבע רמאי יחתוך הדין הדיין לפי אומד דעתו ולא נאריך במה יש לפלפל בזה]

עוד נקדים בפלוגתא דרבנן ורשב"ג כפ"א דמס' סנהדרין ד' ט"ז ע"ב דת"ק סבר מעמידין ב"ד בכל שבט ושבט ובכל עיר ועיר ורשב"ג סבר לשבטיך ושפטו מצוה לשבט לדון את שבטו והרב ספרי דבי רב פי' בפ' שופטים דלת"ק אף אם יש להם ב"ד בעירם ורוצים לילך לב"ד של עיר אחרת אפי' שהיא של שבט אחר יכולים לילך ולרשב"ג אינם יכולים לילך לדון אלא לב"ד של אותו שבט אבל לשבט אחר אינו יכול המלוה לכוף את הלוה לדון אצל שבט אחר. עו"ן מה שפי' רש"י בפ' ויחי דן ידין עמו כאחד שבעי ישראל המיוחד שבשבעים שהוא יהודה שיצא ממנו דוד יעי"ש

מעתה נא"ה והסכים אבשלום ועמד על יד דרך השער דהיינו מושב הסנהדרין והיה כל איש אשר יהיה לו ריב לבא אל המלך למשפט דהיינו שהמשפט הוא של ריב דהיינו דין מרומה וראה אותו אבשלום ושאל אותו מאיזה עיר אתה הלא לדעת הת"ק יש ב"ד בכל עיר ולמה לא עמדת לדון לפניהם. ויהי כמשיב אני משבט יהודה וס"ל כרשב"ג שאני כזפה לנתבע לדון לפני השבט שלו. וז"א מאחד שבטי ישראל עבדך כמו שפי' רש"י ז"ל. מדבריו הללו הבין אבשלום שהתובע הוא איש רמאי ולהכי אמ"ל ראה דבריך טובים ונכוחים הכוונה שאני רואה מדבריך טובים ונכוחים שאתה בעל טענה ויש לך לשון להצדיק את עצמך ולגנוב דעת הדיין וא"כ אני מודיעך כי שומע אין לן מאת המלך הכוונה כי לאיש כמוך איש ריב ומדון לא יאבה לשמוע דבריך כי תכף יסתלק מן הדין כדת מה לעשות. אבל כל לגבי דידי ס"ל כדעת הרמב"ם ז"ל דדיין אחר שלבו שלם ידון דין זה וכתב מרן ז"ל שיהיה מומחה. וז"א מי יתנני שופט בארץ [ופי' רס"י שופט מומחה] ועלי יבא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט דהיינו משפט של ריב והצדקתיו ברוחב מבינתי וע"י זה ויגנוב אבשלום את לב כל ישראל

מעתה נבא לכונת המשנה דאבות ונקדים מ"ש הרמז"ל פ' כ"ג מה' סנהדרין הל' ו' דאם הדיין אינו מכיר את שום אחד מהבע"ד אין לך דיין צדק כמוהו וכן פסק הטור ומרן בש"ע ח"מ סי' ז' יע"ש. והטעם כיון שאינו מכיר אותם אין עליו שום חשדא כלל ואף מי שיצא חייב יצא בשלום כי מבין בדעתו כי ודאי דין אמת דן אותו עפ"י התורה כיון שאינו מכיר לשום אחד מהם. וא"כ אבשלום שהיה שואל להבע"ד אי מזה עיר אתה לא טוב עשה. ועתה זה יהיה כונת רשב"ג על ג' דברים העולם עומד על הדין ועל האמת הכוונה דין אמת לאפוקי דין מרומה שצריך שיסתלק וגם כיצד ניכר שהוא דין אמת ועל השלום שיצא החייב בשלום בלי שום חשדה להדיינים

וראיתי רמז נחמד משם הרב ראש משכיר ז"ל שכתב דתיבת שוטרים כשתוציא אות רי"ש ישאר שוטים וכן בתיבת שופטים אם תוציא אות פ"א ישאר שוטים וכן בחיבת שוחטים אם תוציא אות חי"ת ישאר שוטים שהוא רפ"ח והענין שחייב האדם לשמוע גזרת הדיינים ופקודתם ולא לעבור על מאמרם והכרזתם וכן נמי יזהר האדם כשאוכל בשר עוף או בהמה לידע מי שחטה ובדקה אם ראוי לסמוך עליו ואף דקי"ל כל המצויין אצל שחיטה מומחים הם מ"מ יש מהם דאיתרע חזקתייהו. ולא עוד אלא דאף אם השוחטים הם כשריה ומכושרים המוכרים הבשר והראשים והרגלים וכיוצא בודאי איתרע חזקתייהו וכמה וכמה פעמים הכרזנו בכל תוקף שלא יקנו בשר וראש ורגלים מאלו הבריונים אשר אין יראת אלד'ים לנגד עיניהם. ואינם שומעים באמרם אנו קנינו מיד יאודי הלא להם להשגיח אם באמת יש להם יהדות. ושבוע העבר העיד לפני איש מצויין ירא ה' ועשיר שראה בעיניו לאחד מאלו מוכרי בשר וראשים ורגלים בשוק וראה שהביא כמה ראשים ששברו המוח שלהם כנהוג והיה מוכר ואח"כ ראה אותו שהלך כהרף עין והביא ב' ראשים בלי שבירת המוח והוא שיבר אותם והוציא אח מוחם ומכרם בכלל הכשרות מי לא ירעד בלבו וחרדה ילבש על צד הספק שמא היו טריפות או נבילות ח"ו ובכן צריך ליתן לב כשיקנה בשר ממקום שיקנה וכמ"ש הרב ראש משביר בהיותו ציית דינא ומקבל עליו גזירת ב"ד הצדק ונותן דעתו בקנית הבשר זוכה להעלות רפ"ח ניצוצין שנפלו כידוע