איש אמונים קמז

אגיד לא אדע שכול כיון שהקב"ה קנה את אבותינו קנין הגוף כדין עבד כנעני שיש לרבו בגופו ובזרעו קנין הגוף א"כ למה היה צריך השבועה וכי ישביעו לעבד כנעני שלא ימרוד באדונו? ל האם יש כח בידו למרוד ח"ו? באמת תימה עכ"פ מטעם שקנה אותנו הקב"ה כדין עבד כנעני נשתעבדו הבנים לדור דורים

עוד נקדים מ"ש הרב שנות חיים ז"ל דכפיית ההר כגיגית שכפה על ישראל לקבלת התורה היתה לטובתינו ולתועלתינו לדון אותנו כאנוסה שלא יוכל לשלחה כל ימיו דאי לאו הכי הא ודאי גוענו אבדנו במעשה העגל ב"מ. והנה ידוע מ"ש במס' שבת דפ"ח ע"א ובע"ז ד"ה ע"א וד' ן' אמר ריש לקיש מ"ד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ה"א יתירה ל"ל מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו והק' הרב החסיד בס' נאות יעקב למה לא אמר רבא מכאן מודעא רבא לאורייתא שהרי אנוסים היו כשקבלוה שלא יחזיר את העולם לתוהו ובוהו. ותירץ שזו אינה טענת אונס שהרי היו משה ואהרן ובניו והיו מקבלים את התורה והיו מתקיימים שמים וארץ. ובאמת לא אדע שכול דגם בכפית ההר כגיגית פשיטא שלא היו משה ואהרן תחת ההר. כי בודאי היו המה מוכנים ומזומנים לקבלת התורה. וא"כ אזדא לה טענת מודעה מכל וכל. אבל הנראה לפקע"ד דמאי דנקט רבא הט' של מודעה בכפית ההר דוקא להשמיענו חידוש חדש ממש דהנה הרב מהר"ם גאלאנטי ז"ל כתב על הרב שנות חיים ז"ל דדין אנוסה לא שייך רק בבתולה ולא בבעולה וישר' שיצאו ממצרים עבדו ע"ז בהיותם במצרים כידוע דעמדה מדה"ד לקטרג בשעה שטבע הקב"ה את המצריים בים סוף דמה נשתנו אלו מאלו כי מה אלו עע"ז אף אלו עע"ז כדאיתא במדרש וא"כ נמצא דיש להם דין בעולה ואין להם דין אנוסה. אלא דמוכרחים אנו לומר דמה שעבדו ע"ז היה מתוך אונס וטירוף הדעת כמו שאמרה אסתר. לזה בא רבא להשמיעינו דבאמת יש להם טענת מודעא ויש להם דין אנוסה בתולה שלא עבדו ע"ז מרצון ח"ו אלא מתוך אונס וטירוף הדעת וכמו שאמרה אסתר שמא אתה דן אונס כרצון ושוגג כמזיד. אבל באמת היו מוכנים לקבלת התורה כמו שהתנה הקב"ה במעשה בראשית אלא הקב"ה כב יכול ברוב רחמיו כפה עליהם ההר כגיגית בכדי שידעו כל העולם שקבלוה באונס וזה אשמועינן רבא מכאן מודעא רבא לאורייתא שהיה להם דין בתולה וכמ"ש מהר"ם גאלאנטי ז"ל

מעתה נא"ה דדהע"ה אשמועינן דחייבים בכל דור ודור לזכור אמונת התורה שהוא מעמד הר סיני וכמ"ש הרמב"ן ז"ל וז"א לדור ודור אמונתך ומפרש ואזיל הטעם שכך התנה הקב"ה עם מעשה בראשית וז"א כוננת ארץ ותעמוד ע"י קבלת התורה וא"כ מטעם זה אנחנו חייבים לדור ודור לקיים אמונת התורה. ועוד טעם אחר למשפטיך עמדו אבותינו בערבות מואב ונשבעו הם וגם בניהם אחריהם יקיימו התו' כדכתיב אתם נצבים היום וא"כ גם מטעם זה חיובא רמיא עלינו לקיים שבועתם וע"ז נרגש איך יתחייבו הבנים בשבועת האבות ולזה אמר אל תתמה על החפץ כי הכל עבדיך כי קנה אותנו קנין הגוף וא"כ חיובא רמיא עלינו לקיים שבועתם וע"ז נרגש כי לא תחשוב בדעתך שיש לנו טענת מודעא לז"א הלא תדע כי האונס היה לתועלתינו כי לולא תורתך שעשועי אז במעשה העגל אבדתי בעוניי וא"כ מכל אלו הטעמים חייבים אנחנו לזכור אמונת התורה. ואח"ך אמר אף שעיקר הפסוק פן תשכח את הדברים אתא שלא לשכוח מעמד הר סיני עכ"פ מ"ש במתניתין דאבות כל השוכח דבר ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו מדכתיב השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים וגו' בזה ליכא שום פלוגתא אף דליכא לאו עכ"פ מתחייב הוא בנפשו וז"א לעולם לא אשכח פיקודיך כי בם "חייתני" דייקא שלא אהיה מתחייב בנפשי ודו"ק

והנה עיקר הטעם שנתחייבנו לזכור מעמד הר סיני יגעתי ומצאתי להגאון ה' חיד"א ז"ל בס' אהבת דוד דרוש ע"ז נתן טעם כעיקר והוא דאיתא בפ"ק דקדושין האומר לאשה חצייך מקודשת לי אינה מקודשת דאיתתא לבי תרי לא חזיא והנה ידוע דבמעמד הר סיני היו הקדושין נחמדים שקדש הקב"ה וכמ"ש רז"ל דהלוחות היו הקדושין. ומידי הוא טעמא קדש אותנו בהר סיני יען היו כולם באחדות כגוף אחד ממש כמ"ש רז"ל ויחן שם ישראל נגד ההר ואמטו"ל קדש אותנו וגם ע"י מרע"ה שהיה כלול מכל נשמות ישראל ואם ח"ו היה ביניהם פירוד ושנאה לא היה מקדש אותנו יען היו גופים נפרדים אבל מטעם היותם באחדות כגוף אחד עלו הקדושין כדין וגם השליח מרע"ה קבל הלוחות בעד כולם. וא"כ זהו הטעם שנצטוינו לזכור מעמד הר סיני בכדי שנדע דמה שזכינו לקבל התורה הוא מטעם האחדות וכן נמי חיובא רמיא עלינו להיותינו באחדות גמורה וזה אמרתי בעוניי כוונת הכתו' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. והוא פשוט דעיקר נתינת התורה היה בשביל השלום. וזה יהיה כונת הכתו' תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ודרשו רז"ל אל תקרי מורשה אלא מאורסה וכונתי להודיעינו דעיקר הזווג נעשה בהקהל כל העם כאיש אחד וז"א קהלת יעקב ופשוט

והנה איתא במס' אבות פ"א רשב"ג או' על ג' דברי' העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכ' ע"כ. ולכאורה יל"ד אמאי שינה מלישנא דקרא דנקט אמת ומשפט שלום והכי הול"ל על האמת ועל הדין ועל השלום. והן קדם נדעה נרדפה להבין פסוקי אבשלום אשר דשו בו רבים וגם אני בעוניי כבר פירשתי אותם ועתה מצוה להביא מן החדש כתובי שמואל ב' י"ד והשכים אבשלום ועמד על יד דרך השער והיה כל איש אשר יהיה לו ריב לבא אל המלך למשפט ויאמר אליו אבשלום אי מזה עיר אתה ויאמר מאחד שבטי ישראל עבדך ויאמר ראה דבריך טובים ונכוחים ושומע אין לך מאת המלך מי יתנני שופט בארץ ועלי יבא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט והצדקתיו. והדקדוקים בהני קראי רבו. א) אומרו והיה כל איש אשר יהיה לו ריב לבא אל המלך נר' שפת יתר דהיה די לומר והיה כל איש אשר יבא אל המלך למשפט ומדנקט אשר יהיה לו ריב משמע ריב משונה. ב) למה שאל לו אבשלום אי מזה עיר אתה מאי נ"מ. ג) מה תשו' השיב מאחד שבטי ישראל הוא שאל מאיזה עיר והוא משיב מאחד שבטי ישראל. ד) איך ידבר שקר אבשלום ושומע אין לך מאת המלך מאחר דקרא מסהיד ויהי דוד עושה משפט וצדקה ואיך יעיד עליו ושומע אין לך דנר' דכוונתו דלענין זה שדבריו טובים ונכוחים משו"ה אינו שומע המלך. ה) ק' אומרו מי יתנני שופט בארץ ועלי יבא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט והיה די שיאמר אשר יהיה לו משפט. ו) ק' איך יאמר והצדקתיו ממ"ן אם שלא כדין יצדיק אותו איך יתנוהו שופט בארץ ואם כדין יצדיקהו גם ב"ד וב"ד יצדיקוהו ומאי אולמיה

ואולם נלע"ד לפרש בדרך פשט אי ניחא קמי שמיא