איש אמונים קמו

בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי. הכוונה דישר' שנמשלו לתפוח כמ"ש במס' שבת חומדים התורה בחשק גדול ופריו דהיינו מה שמחדש מתוק לחכי וז"א בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי ולא יגיע לי נזק ואפשר שזה יהיה כוונת דהע"ה מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי מרוב חשקי וחמדתי ואח"כ אמר מה נמלצו לחכי אמרתיך מדבש לפי ועכ"ז חושק אני ללמוד בתורה

והרב בינה לעתים ז"ל פי' עפי"ז כונת דהע"ה משפטי ה' אמת צדקו יחדיו דהיינו כי בתורתינו הק' נמצאו ב' דברים שהם הפכיים בטבעם לגבי התורה הק' צדקו יחדו ומפרש שהם נחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים וש"י זלה"ה והנה הרב מהר"מ אלשיך ז"ל פי' פשט הכתוב כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מחוק לחכי על כנסת ישראל שסובלים הגלות המר הזה כאיש אשר יושב בצל אילן התפוח שאין לו צל כלל ומצפים לאכול מפריו שהוא התפוח כן אנחנו מצפים לאושר המקווה שהוא מתוק כתפוח. וכי תימא מהיכן ידעת שהוא מתוק ולזה משיב הביאני אל בית היין ודרשו רז"ל זה מעמד הר סיני ממה שראיתי ממעמד הק' ההוא מזה אני מבין שהוא מתוק כי באותו יום הרים דגלו יתש"ל עלינו לא דגל גבורה ונצחון כדרך המלכים בכובשים איזה מדינה חדשה רק דגל אהבה וחיבה וש"י ז"ל באופן כי חיובא רמייא עלינו שלא נשכח יום המעמד הק' וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בהשגותיו על הרמב"ם ז"ל במצות לא תעשה ששכח ולא מנה מצוה זאת כדכתי' רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עינך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלד'יך בחורב וגו' וכתב הרמב"ן דזאת היה מלת שלא נשכח ולא יסור לעולם לדור דורים מלבבינו יום מעמד הר סני שזהו אמונת התורה שלא יבא איזה נביא ויביא אות או מופת לבטל ח"ו דבר מן התורה לא נאבה לו יען כי בעינינו ראינו ושמענו באזנינו לא יתבטל לעולם. ומ"ש בקדושין ד' ל' והודעתם לבניך וגו' שחייב אדם ללמד את בנו ואת בן בנו תורה אל תטעה בזה כי זה אינו על לימוד התורה כי אם על לימוד אמונת התורה שנדע אנו ונודיע לבנינו ובני בנינו וכו' והרמב"ם ז"ל שכח ולא מנאה יעי"ש. וראיתי בגליון כת"י להרב כמהר"י נאג'אר ז"ל שהק' על הרמב"ן ז"ל שדבריו הם הפך סו' דמנחות ד' צ"ט אמר ר"ל כל המשכח דבר מלימודו עובר בלאו שנא' השמר לך פן תשכח וגו' רבינא אמר השמר ופן תרי לאוי נינהו רב נחמן בר יעקב א' עובר בג' לאוי השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח והצ"ע ולדידי לא קשייא כלל שהרי במתני' דאבות פ' ג' מ"ח איתא אמ"ר דוסתאי בר ר' ינאי משום ר' מאיר כל השוכח דבר ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו שנא' השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח וגו' וא"כ הרי סתם לן תנא דמתני' דשוכח דבר אחד ממשנתו ליכא לאו כלל רק דמתחייב בנפשו. ויפה כתב הרמב"ן ז"ל ולא יפול עליו שום תימה

והנה הרב מגילת אסתר ז"ל תירץ דהרמב"ם ז"ל מפרש כוונת הפסוק השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים וגו' הוא על כללות התורה שלא נשכח ולא יסור מלבבינו קיום התורה ומצותיה ונסתייע מפי' רש"י ז"ל על החומש יעש"ב. אך תמיהה לי מילתא טובא דאיתא במס' שבועות ד' ל"ו אמתני' דתנן המקלל עצמו וחבירו עובר בלאי ואיתא בגמ' אמ"ר ינאי המקלל עצמו לדברי הכל עובר בל"ת השמר לך ושמור נפשך. ופסקה הרמב"ם בפ' כ"ו מה' סנהדרין ה' ג' המקלל עצמו לוקה כמי שקלל אחרים שנא' השמר לך ושמור נפשך וגו' וגם מנאה במל"ת מצוה שי"ז. וא"כ לא נשאר מקום תימה להרמב"ן ז"ל על הרמב"ם ז"ל שהרי כבר מנה אותה וגם על הרב מגילת אסתר ז"ל קשייא דלא זכר שר סו' דשבועות ומה שפסק הרמז"ל דמפרש השמר לך וגו' שלא יקלל את עצמו

וכל זה נעלם מהרב הגאון ה' חק"ל ז"ל בח"ג ליו"ד ד' ק"ו ע"א שתמה על הרמז"ל ועל הטור והחינוך ז"ל שלא מנו במצות ל"ת השמר לך וגו' שלא לשכח דבר מלימודו כדאיתא במנחות ד' צ"ט הנז"ל ותי' דהר"מ ז"ל מפרש פי' הכתוב פן תשכח את הדברים וגו' הוא על כללות התורה וכו' יע"ש. ולא זכר שר שכבר תמה הרמב"ן על הרמב"ם על מעמד ה"ס ובתירוצו כבר קדמו הרב מגילת אסתר ז"ל ולדידי תימה

? ועוד זאת תמיה לי מילתא שראיתי לה' הק' ז"ל בשער הכוונות שכתב שצריך לכוין ד' זכירות באהבת עולם אהבתנו ואחת מהם לזכור מעמד ה"ס באמרו וקרבתנו מלכינו וכו' שהיא אחת מרמ"ח מ"ע לדעת הרמב"ן ז"ל וע"ש. והאמת שלא כתב הרמב"ן ז"ל במנין מצות עשה זכירת מעמד הר סיני רק במל"ת מנה אותה שלא נשכח מעמד הר סיני והיכן מצא להרמב"ן שמנאה בכלל רמ"ח מ"ע ובפרט כי יש הפרש בין מ"ע שהיא בחסדים ובין מל"ת שהם בגבורות וכמ"ש בשער המצות ולדידי אתמהה

! איך שיהיה נקטינין לד' הרמב"ן ז"ל שהוזהרנו שלא לשכוח מעמד הר סיני ולא יסור מלבבינו ופי' והודעתם לבניך ולבני בניך דקרא היינו שהחיוב המוטל על האבות להודיע לבנים הוא לימוד אמונת התורה וכן לבני בנים מדור לדור עד עולם. וזה יהיה אצלי כוונת דהע"ה לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני. דלכאורה יש לדקדק כמה דקדוקים תחי' וראש אומרו לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד דנראה ששייכים זה בזה מה שהאמונה לדור ודור עם תקון הארץ ולא ידענו מה שייכות יש להם. ב' למשפטיך עמדו היום לא ידענו איזה יום אם באותו יום שאמר דהע"ה השיר הזה הלא לא שמענו שעמדו וא"כ איזה יום הוא ונתן טעם כי הכל עבדיך וזה פשוט מי יכחיש בזה. ג' לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי הנה תיבת אז מורה על העבר ולא ידענו מתי היה. ד' לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני מהיכא תיתי שישכח ומהו הטעם כי בם חייתני

ואולם עפי"ה הנה נכון ונקדים עוד חקירה שחקרו המפרשים ז"ל דאיך תחול שבועה שנשבעו אבותינו הק' בערבות מואב בפ' אתם נצבים היום וגו' לדורות הבאים הלא אין כח באב להשביע את בנו ולשעבד את בנו בשבועתו ואיך חלה השבועה לנו ולמולדתינו ודוקא בנזיר שמשון האב מדיר את בנו בנזיר ואין למדין ממנו למקום אחר. וה' החסיד נאות יעקב ז"ל בדרוש חג השבועות תי' משם המפרשים דיען היינו עבדים לפרעה במצרים ואיתא בילקוט פ' שלח לך הטעם שנזכרה יצי"מ בכל מצוה ומצוה לומר לך שלא פדאן לשם בן חורין רק לשם עבדים. וא"כ הקב"ה קנה את ישראל קנין הגוף כדין עבד כנעני שיש לרבו קנין בגופו בו ובזרעו ע"ס כל הדורות וכן נמי כיון שיש להקב"ה בישראל קנין הגוף ע"י שבועת האבות נשתעבדו ממילא כל הדורות יעי"ש. והאמת