איש אמונים קמה

גלעד כשבאו אצל יפתח ואמרו לו לכה והית לנו לקצין מלחמה בבני עמון ויהי כמשיב יפתח הלא אותם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם. וכל המפרשים אחזו צער מה כל הכעס הגדול של יפתח הלא כך היא דרך העולם כשיש לו איזה צרה הולך ומתנפל אפי' לפני אויביו שיצילהו מצרתו ותו ק' דאם תמיהת יפתח היא תמיהה באמת מה זאת התשו' שהשיבו לכן עתה שבנו אליך והלכת עמנו ונלחמת והית לנו לראש ולכל יושבי גלעד. ואם כוונתם לפייסו במה שהוסיפו עתה שיהי' להם לראש ולכל יושבי גלעד עכ"ז מילת לכן שבנו אליך אין לה מובן. ותו ק' שיפתח לא קבל ההוספה שהוסיפו שהרי אמר להם אם משיבים אתם אותי להלחם בבני עמון ונתן ה' אותם לפני אנכי אהיה לכם לראש הרי שלא קבל ההוספה ותו ק' תשובתם שהשיבו ה' יהיה שומע בינותינו אם לא כדברך כן נעשה וכל המפרשים פי' שנשבעו לו שבועה חמורה ולא ידענו מי הכריחם לישבע ועפי"ה הנה נכון דאנשי גלעד דנו בדעתם דלא ימנע יפתח לבא להלחם בבני עמון רק מפני השונאים שגירשוהו ולזה שלחו לו השונאים עצמם כדי שיתנפלו לפניו ויביאוהו וע"ז כעס יפתח ואמר להם כיצד אמסור עצמי בידכם וכל הפחד שאני מתפחד הוא מכם שאתם בחזקת שונאים ובשלמא אם היו באים אנשים זרים הייתי לוקח מהם בטחון בעדכם אבל אתם השונאים אותי ותגרשוני איך אמסור גופי בידכם יען הוי אונסא דשכיח ואף שאתם מתנפלים עתה לפני הלא טענת האונס והמודעה פתוחה לפניכם וז"א ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם. ולזה השיבו לו לכן עתה שבנו אליך דייקא על גופך באנו אנחנו שאם היו באים אנשים זרים היית מבקש מהם בטחון דוקא בעדינו כי ידעת שאנחנו השונאים ואם היה מגיע לך נזק מזולתינו לא היו מתחייבים כי הוי אונסא דלא שכיח. אבל אנחנו שבנו אליך לקבל אחריות עלינו בעדינו ולכל יושבי גלעד בדבור זה שאנחנו אומרים כוונתינו להתחייב בעדינו ובעד כל יושבי גלעד וע"ז השיב להם יפתח לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי לחייב אתכם באונסא דלא שכיח בשביל שאתם משיבים אותי להלחם בבני עמון כי מדינא אין אתם מתחייבים באונסא דלא שכיח כדאיתא במתני' ובכן איני מבקש בטחון רק מכם ובעדכם שלא חזקו אותי זהו תכלית כוונתי להיות בטוח מכם דוקא. ולזה השיבו בשבועה חמורה בלי ספק ובלי אסמכתא וז"א אם דהיינו ספק לא פי' אינו ספק אלא כדברך כן נעשה כלומר שאנחנו נשבעים על דעתך שתהיה בטוח שלא יגיע לך שום נזק בשום אופן לא ממנו ולא מזולתי' ודו"ק

איך שיהיה חזרתי לנשאי מקדם אמרתי בתחי' דברי ואת כל העדה הקהילו רמז לקוטב דרושינו דאמרנו דכל דבר הנעשה בפומבי לית בה משום נגיעה בעדות ובפרט בדבר שהוא נוגע לכל ישראל כמ"ש הרשב"א ומהרש"ך ז"ל והוא בכאן היה שכל אחד היה מביא ספר יחוסו ועידי חזקת לידתם של כל אחד ואחד כדי להתיחס על השבט והיה ספק בעדים שהיה להם צד נגיעה ח"ו וע"ז קאמר קרא ואת כל העדה הקהילו ובזה ליכא חשש נגיעה

חזרתי ואמרתי האנשים האלה אשר נקבו בשמות ואת כל העדה הקהילו שם רמז לפטירת הצדיקים בעוה"ר שנה זו מעוברת היתה אבדנו את ר' סימון משה רעייא מהימנא אשר הערה למות נפשו ועמד בפרץ ירוש' וסבל כ"ב שנים עול ומשא כבד לא שקט ולא נח רובץ תחת משאו גם בעוה"ר אבידת הצדיק החסיד הרב ח"ר אשר במבחר ימיו מר דיינא ברי בנסתר ובנגלה שלם בכל וגם פטירת הצדיק קדש קדשים כליל לאישים מר שמואל נדכה ביסורים קשים כל ימיו במכאובים וכמה בחורים נגדעו שני אחים מגזע היחס ועוד כמה בחורים הא ודאי לא על חנם זמנו מוכיח עונותינו הטו אלה וחיובא רמיא עלינו להקהל יחד ולעורר את לבבינו האטום וסתום. וז"א על פטירת האנשים חשובים אשר נקבו בשמות נסתלקו מן העולם בעוה"ר והתיקון לזה ואת כל העדה הקהילו לחזור בתשובה שלימה אולי יחנן ה' ויאמר די לצרותינו ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולינו

חזרתי ואמרתי ואת כל העדה הקהילו באחד נר' לפ' עפ"י מאי דאיתא במד"ר על פסוק והוא באחד ומי ישיבנו והוא אחד לא נאמר אלא והוא באחד ללמדך שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא כשישר' באחד דהיינו באחדות אחד. יה"ר ה' יסלק שנאת חנם מתוכינו ויטע בלבנו אהבה ואחוה ועי"ז ימהר יחיש לגאלינו והיה ה' למלך על כל הארץ בעגלא ובז"ק כיר"א

דרוש י"ז לשבת כלה

דרוש שדרשתי בבהכ"ן הגדולה שנת תרמ"ו ליצירה

והנושא בא. את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה. על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו עפ"י ה' ביד משה. את משמרת ה' שמרו

איתא במד"ר פ' נצבים אם בירכת את התורה לעצמך אתה מברך שנאמר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים. שמא תאמרו לרעתכם נתתי לכם את התורה לא נתתיה אלא לטובתכם שהרי מלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהם עכ"ל

יסוד האמונה ועיקר היראה לשמור את נפשינו שלא נשכח ולא נסור מדעתינו יום המעמד הקדוש אשר קרבנו מלכנו לפני הר סיני יום נורא ונכבד ומאד יקר היה היום ההוא שראינו בעינינו ושמענו באזנינו מפיו יתש"ל קול ה' בקולות וברקים וענן כבד וזכינו לקבל התורה הקדושה יקרה היא מפנינים חמדה גנוזה וכמ"ש הרב מהר"י מינץ ז"ל בדרשותיו דיש בטבע העולם חמדת ממון ותאות התענוגי' אבל בטבעם זה הפך מזה. כי חמדת הממון כל מה שיש לו עוד חומד יותר כמ"ש רז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו יש לו מנה רוצה מאתים אבל לא יזיקנו מה שאוסף ממון הרבה. ולא יבקש שום תענוג כלל יען כי הוא חומד ממון ואינו מוציא הוצאות כלל. אבל תאות התענוגים כל מה שיביאו לו תענוגים ומאכלים מתוקים אינו מקפיד על רוב ההוצאות ואם יאכל יותר מכדי שבעו יזיקנו כמאמר החכם דבש מצאת אכול דייך פן תשביענו והקיאותו משא"כ בתורתינו הקדושה כל מה שחומד ללמוד בתורה תמיד מוצא טעם בלימודו מתוקה מדבש וינעם לחיכו ולא יקיאנו ולא יזיקנו כלל ואדרבא מוסיף חשק בלימוד. וזה אמרתי לענ"ד כוונת שלמה המלך ע"ה כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים