איש אמונים קמג

לו יותר כבוד ופאר כשאינו ת"ח. ואני אמרתי בעוניי להבין דברי רז"ל שדקדקו לומר על שביזו בה ת"ח. אבל הטעם נלע"ד יען עקו"ת ירוש' דדאב'ה מיום הוסדה כל יושביה מצפים לרחמי אחינו שבגולה ומוכרחים לכתוב מכתבים לחו"ל ולבקש מהם עזר וסיוע להחיות נפשות העניים והאביונים וצריך שיחתמו בכתבים רבני וגדולי העיר וכולי האי ואולי. ואם לא יחתמו הרבנים רק איזה אנשים בע"ב לא יתנו אזן קשבת כלל ומידי הוא טעמא שכל הנהגת העיר היא ע"י הת"ח והת"ח הם המה מבקשים עזר וסיוע מהבעלי בתים ומוכרחים להעמיס עליהם בעת דוחק הכולל שיסייעו אותנו להחזיק ביד לומדי התורה וילדים קטנים תשב"ר הבל שאין בו חטא עניים ויתומים וכן לסיוע בעדה עניים ליתן מס המלך יר"ה מוכרחים אנו להעמיס על הבע"ב שיתנו עזר וסיוע בעד העניים מרודים וגם הת"ח נותנים חלקם. משא"כ בחו"ל כל הנהגת העיר היא ביד הגבירי' יש להם נאבילה של יין ושל בשר ויש להם עריכה שמעריכים את עצמם באופן שהכנסותיה מתוך העיר ולא מחוצה לה ובכן אין להת"ח שום התערבות בעניני העיר והממשלה יר"ה לא תתבע רק מגבירי העיר ובזה נשאר הת"ח בכבוד יותר מת"ח אשר פעה"ק אשר מוכרחים להשפיל כבודם ולבקש עזר וסיוע לא להנאת עצמם רק לטובת העניים וז"א על שביזו "בה" דייקא

ואפשר שר שזהו כו' ישעיה הנביא שהיה מתרעם על בני דורו שהיה בהם ב' סוגים של אנשים הסוג הראשון הנה אלה רשעי' ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד וכיון שבאו למידה המגונה הזאת לבזות הנער לזקן והנקלה בנכבד הא ודאי לא ישמעו לקול מורים אשר צועקים עליהם שלא לגלח זקנם ולא לקצץ מהזקן במספרים דזו רעה חולה מקרוב נעשתה התועבה הזאת בעוה"ר וכבר ידוע כי בזמן רבינו יאודה החסיד ז"ל היה אחד מגלח זקנו וכמה פעמים גער בו ולא שמע עד שמת ושלח הר"י ז"ל הנז' לעכב שלא יקברוהו שרצונו לבוא ללוותו וכל אנשי העיר כששמעו שהרב רוצה ללוותו נתאספו כולם יחד שם ובא הרב ז"ל לבית המת וגזר על הנפש שתחזור לגוף כרגע נתעורר המת וסיפר בקול צעקה ויללה על עון הזקן כל מה שסבל מעת מיתתו עד אותה שעה וכל העם שומעים וישתוממו על המראה ותכף חזרו בתשו' שלימה ומת המת וקברוהו. וכמה פעמים צעקנו מרה על המשקולות שזהו גזל רבים וגם על חילול שבתות שיוצאים בשבת חוץ לחומה ואינם נזהרים ממשאוי. וגם על המלבושים של הנשים החדשים כמלבושי נשי אירופא ואינם משגיחי' בשפלותינו וחרפתינו אשר אנו נבזים ומאוסי' בעיני אוה"ע וכ"ז מסיבה שכבוד התורה הוקל בעיניהם

ועוד היה סוג אחר בימי ישעי' הנביא לאידך גיסא יראים ושלמים עד למאד כי אם בזאת היה להם גריעותא חדא שלא היו רוצים לעזור ולסייע העניים בעד מס המלך וגם לקופת ת"ת ואפי' חיטי דפסחא אינם רוצי' ליתן והיו רוצים שיהיה רב ומו"ץ עליהם ללמדם תורה ודינים ומשפטים אבל היו רוצים שיהיה בחינם ולכן כשהיו רואים איזה ת"ח לבוש בגדים נאים בוחרים בו שיהיה להם מו"ץ וז"א כי יתפוש איש באחיו שמלה לכה (כבר יש לך בגדים נאים כמו שפירש"י ורד"ק) קצין (תהיה לנו ומבקשים ממנו שיהיה מוכיח להפריצים הנז"ל מסיבת הערבות כי כל ישראל ערבים זה לזה. והמכשלה הזאת תחת ידיך כי זאת כינוי לערבות כמאמר החכם אם ערבת לריעך וגו' עשה זאת איפא בני והנצל וגו' וכשישמע החכם הנז' דבריהם קפץ בשבועה) לא אהיה חובש (הכוונה מחובשי בית המדרש דהיינו מו"ץ) מב' סיבות האחת שאתם רואים בגדי נאים אבל תדעי כי בביתי אין לחם ואין שמלה (וצריך שיחזיקו בידי כדי שאהיה שקוד על לימודי וחבוש בבית המדרש. ועל מה שאמרתם שאהיה מוכיח לאלה הפריצים מטעם הערבות אני אומר לכם) לא תשימוני קצין עם (דמילת עם הוא כינוי כשאינם עושים רצונו של מקום דאין לי בהם דין ערבות שכל מעשיהם למרות עיני כבודו אבל לגבי דידכו אני מבקש מכם בבקשה) אמרו צדיק כי טוב (הכוונה אמרו בפה על הת"ח כי טוב הוא ואף אם יעמיס עליכם לטובת העניים תקבלו בשמחה ובטוב לבב והגמול והשכר שמור לכם לעוה"ב וז"א) כי פרי מעלליהם יאכלו ודו"ק

ועפ"י דרכינו וקוטב דרושינו נלע"ד לפ' כו' הכתו' הנז"ל בהקדים מ"ש מרן ז"ל בח"מ סי' ל"ז ס"ק כ"ב נהגו עכשיו לקבל עדים מהקהל על תקנותיהם אפי' לקרוביהם והיא תשו' הרא"ש ז"ל ורבינו ירוחם והרשב"א והריב"ש ז"ל וידוע מתני' דפ' זה בורר מי שקבל עליו קרוב או פסול לדון ולהעיד אינו יכול לחזור בו וכן פסק מרן ז"ל בסי' הנז' ופירש שאם קנו מידו אינו יכול לחזור בו. עו"ן מ"ש ה' משפטי שמואל בשם הר"מ חנין ז"ל בסי' צ"ג וז"ל וקי"ל חכם שנתמנה על הצבור יכול לדון אף לקרובים שע"מ כן קבלוהו עליהם וא"כ הוי הדין דין עכ"ל. [אבל מרן בב"י הביא מ"ש הריב"ש ז"ל בסי' שי"א שכתב משם הרשב"א מי שמע כזאת שיקבלו הקהל עליהם דיין שיוכל לדון לקרוביו וכו' יע"ש] וברא"ם ז"ל בח"א סי' י"ב נשאל בראובן ששכרו אותו לשוחט ומלמד תינוקות בכו"ך לחדש ונשבע להיות מכרת זמן מה ואחר עבור ב' חדשים חזר בו והלכו רוב הקהל לפייסו ולא איפייס ואמרו לו שחייב לשרת עד זמן פ' והכחיש שמעולם לא נשבע ולא יצאה שבועה מפיו וכאשר קמו רוב הקהל והעידו שנשבע בפניהם א"ל שאינם נאמנים להעיד שהם נוגעים ואינו מקבל עדותם

והשיב הרב ז"ל דלכאורה נראה דטענת השוחט טענה מעלייתא היא כדאמרינן בפרק חזקת דמ"ג בני העיר שנגנב ס"ת שלהם אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאים ראיה מאנשי אותה העיר כיון דס"ת לשמיעה קאי והן נהנין משמיעתו. וכן תניא תנו מנה לעניי עירי אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר. מ"מ כד דייקת שפיר לאו טענה היא משום דכיון דמעיקרא האמין לאנשי קהלתו שיהיה עדותם עדות הו"ל כאילו קבל עליו קרוב או פסול שהוא נאמן עליו וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה שאין מביאין עדים ממדינה למדינה ולא בתקנות והקדשות בלבד אלא אף במסים שהם דיני ממונות אין לפסול עדות אנשי קהלתו אע"ג דנוגעים בעדות כיון דאנן סהדי דקבלינהו עליה אפילו קרובים ולית דין צריך בושש. ומה שאמרו בברייתא תנו מנה לעניי עירי אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר לא אמרו אלא לאותן שאינם מבני העיר שאין בני העיר הזו נאמנים על בני עיר אחרת וכו' אבל בני אותה העיר עצמה וכו' פשיטא שהם נאמנים ואין זה צריך לפנים עכ"ל

והנה בתשו' הרא"ם הלזו צריכה נגר ובר נגר מכמה אנפי ואין כאן מקום להאריך וכבר ה' פמ"א ז"ל עמד על דבריו וגם הרב דרכי נועם ז"ל בח"מ סי' כ"ב והק' על דברי הרא"ם ז"ל דמאחר דאסיק בדבריו דההיא ברייתא דתנו מנה לעניי עירי וכו' מיירי לאותן שאינם מבני העיר אבל אותם שהם מבני העיר פשיטא שהם נאמנים מדינא דגמ' וא"כ למה הוצרך