איש אמונים קמב

הוא רעוע דהא דמהני העדות אף דבשעת ההגדה הוא נוגע הוא דוקא כשהנגיעה היא מחמת ממון אבל אם הנגיעה היא מחמת פיסול הגוף כגון שהוא קרוב או מחמת עבירה צריך שתהיה תחילתו וסופו בכשרות וכמ"ש מרן ז"ל בח"מ בסי' ל"ג ס"ק ט"ו ונתן טעם דכשהוא פיסול מחמת ממון יכול להסתלק מההנאה והוי תחילתו וסופו בכשרות אבל כשהוא פיסול מחמת הגוף לא לאיש אופן שיסתלק. וא"כ עדות השמים והארץ אם פסולייהו מחמת הגוף שיחזור העולם לתוהו ובוהו מסיבה שאי אפשר להסתלק מההנאה וא"כ צריך שתהיה תחילתו וסופו בכשרות דלא דמי לההיא דחתם בשטר קודם שקנאו וא"כ נפל היסוד ונהרס הבנין. אבל בדבר הזה שנוגע לכללות כל ישר' לא יש שום פיסול נגיעה אפי' קרובים וכמ"ש הרשב"א ז"ל בסי' תתי"א והביאה מרן בב"י סי' ל"ז שנשאל בתקנות העיר אם יכולים להעיד מבני אותה העיר יען הוו נוגעים והשיב באמת כן הוא שאין מביאים עדים ממדינה למדינה להעיד על תקנותיהם יען כי תקנות שכל ישראל נכללים באותה תקנה א"כ בטלת אותה תקנה מן העולם שאין לה עדים וכו' יעו"ש. וא"כ שפיר מהני עדות שמים וארץ אף כי נימא דפסולייהו פיסול הגוף יען הוי תקנה כוללת לכל ישר' ואם לא יועיל עדות שו"א לא שבקת חיי שלא ימצא זולתם. עו"ן מ"ש הרב מהרש"ך ז"ל בח"ב סי' קי"ח דדבר הנעשה בפומבי לעיני הכל ליכא למיחש לנגיעת עדות ואפשר דזה יהיה כוונת מרע"ה שאמר הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם ואדברה באזניהם את הדברים האלה ואעידה בם את השמים ואת הארץ כי ידעתי וגו' וכשגמר השירה כתו' וידבר משה את הדברים האלה אל כל ישר' ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום וגו' והוא פשוט והוא דנרגש שלא יחשבו דאיכא צד נגיעת עדות בשמים ובארץ. וע"ז צוה הקהילו אלי וגו' שיהיה העדות בפומבי כמ"ש מהרש"ך. ואח"כ אמר הדברים אל כל ישראל וכמ"ש הרשב"א ז"ל דכיון שהיא תקנה כוללת לכל ישראל אמר להם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצוה את בניכם שזה העדות אף שיש צד נגיעה כשר ומכושר

ובדרך זו אלך לפרש כוונת הכתו' בישעי' סי' ג' וכה תארם כי יתפוש איש באחיו בית אביו שמלה לכה קצין תהיה לנו והמכשלה הזאת תחת ידיך. ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימוני קצין עם. דלכאו' יש לדקדק כמה דקדוקים. א' אומרו כי יתפוש איש באחיו לשון תפיסה משמע שהאחד היה רוצה לברוח ולילך והוא היה תופס בו כמו ותתפשהו בבגדו ולא ידענו היכן היה רוצה לברוח ולמה היה תופס בו. ב' אומרו כי יתפוש איש באחיו בית אביו ופי' בית אביו דאמרי שלא תחשוב שהיה אחיו ממש לכן אמר בית שהיה קרובו ממשפחת בית אביו ולא ידענו מאי נ"מ אם היה קרובו או לא. ג' אומרו אח"ך שמלה לכה קצין תהיה לנו ופירשו כל המפרשים דהיה לבוש בגדים וחשבו שהוא עשיר ומשו"ה רוצים למנותו דיין כי פי' קצין כמ"ש גבי יפתח לכה והיית לנו לקצין ולנו לדעת האם מפני שהוא עשיר היו רוצים למנותו דיין. ד' ק' שאומרים לו והמכשלה הזאת תחת ידיך וכי זהו גמולו שידון אותם בחנם וגם שיקח עול המכשלה עליו. ה' אומרו ישא ביום ההוא לאמר וכל המפרשי' פירשו שפי' ישא הוא שבועה כמו לא תשא את שם ה' אלד'יך וגו' ולא נדע למה נשבע ל ומי הכריחו לישבע? ותו מהו פי' מילת לאמר שיש בה כמה פירושים. ו' ק' אומרו שהשבו' היא לא אהיה חובש ופירש"י ורד"ק ורלב"ג שפירושו לא אוכל לחבוש למי שמחויב במאסר ובאמת לא ידעתי למה לא יוכל לחבוש מאחר שהוא הקצין הוא הדיין. ז' ק' אומרו ובביתי אין לחם ואין שמלה מאי שיאטיה הכא אם יש לו לחם או לאו. ח' ק' אומרו לא תשימוני קצין עם היה די שיאמר לא תשימוני קצין

והנה חוץ מדרכינו אמרתי כוונת הכתובים הללו בדרך תוכחת מוסר. רק דקשה לכאו' דדברי ישעיה הנביא נראים כסותרים ממש מהפך אל הפך דבפסוק דלעיל מיניה ממש כתוב ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד מוכח שהם רעים וחטאים ומבזים הנער לזקן והנקלה לנכבד. ותיכף אמר יתפוש איש באחיו קצין תהיה לנו הרי שמבקשים שיהיה דיין עליהם ותופסים אותו בע"כ. ותו ק' אומרו ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו דהוי כפל דברים איש באיש ואיש ברעהו אשר המובן מדבריו שמדבר על ב' כיתות איש באיש ואיש ברעהו. ותו ק' אומרו אח"ך אמרו צדיק כי טוב וכי יש מי שאומר על צדיק שאינו טוב? ומה יועיל האמירה שיאמרו שהוא טוב? שאומר אחריו כי פרי מעלליהם יאכלו משמע דעל האמירה יהיה להם שכר

ואולם נלע"ד לפרש בהקדים חקירת הרב הגאון חק"ל ז"ל בח' א"ח סי' מ"ח דמאחר שכל ישר' הם ערבים זל"ז כדכתיב בפ' נצבים וא"כ מטעם הערבות מוכרח האדם להוכיח את חבירו כדי להציל עצמו מהערבות שלא יענשוהו בסיבתו. ותירץ יטי'ב דחיוב התוכחת והמוסר הוא למי שמקבל מוסר ותוכחה שבאמת הוא ערב בעדו וע"ז נצטוינו הוכח תוכיח. אבל אם הדור פרוץ שאינם מקבלים תוכחת כאשר עינינו הרואות בדור הזה אשר כמה פעמים ניחר גרונינו כי הן בעון פשתה המספחת פריצות בעריות עד אין תכלית אשר תסמר שער בשרינו מראות עבירות ביד רמה: ולא עוד אלא קללת הדיין בעוה"ר שגור בפיהם אוי לאזנים שכך שומעות. ואף גם זאת יושבים בריש גלי בקאב'אני'ס לשחוק בקוביא והם עניים מרודים ומאבדי' ממונם בשחוק וקלות ראש. הא ודאי לאנשים כאלה וכיוצא בהם חלילה אין לנו ערבות עליהם מאחר שאינם שומעים לדברינו ומבזים את התורה ואת לומדיה כי אם חיובא רמיא עלינו להודיע שהם מופרשים מקהל ישר' ואין להם חלק עם ישר' עד אשר ישובו בתשובה שלימה. וזה אמרתי פשט הכתו' הוכח תוכיח את "עמיתך" כשידע' שהוא עמיתך באמת אתה חייב להוכיחו כדי שלא תשא "עליו" חטא דהיינו שיענישוך בסיבת הערבות

עו"ן מ"ש הגאון הרב חיד"א ז"ל בס' דברים אחדים טעם כעיקר למ"ש רז"ל לא חרבה ירוש' אלא על שביזו בה ת"ח דהק' דאף אם בזיון הת"ח גדול עונם מנשוא מ"מ איך יצוייר שבשביל העון הזה תחרב ירוש'. והוא ז"ל תריץ יטי"ב דע"י בזיון הת"ח עתידה תורה שתשתכח מישר' הא כיצד? דהנה הת"ח איך יוכלו להיותם שקודים על לימודם אף שיש להם טף ונשים ומשא כבד עליהם ולא יש להם שום משא ומתן כי אם בזאת שיש מחזיקים בידם ומכבדים אותם ויראים מהם במורא ופחד וכאשר רואים הקטנים כבוד הת"ח אשר כל רואיהם יקירום ומחזיקים בידם ומקיימים גזרתם נכנס החשק בלב הקטנים להיותם שוקדים על לימודם להשיג הכבוד והפאר של הת"ח. אבל כשרואי' הקטנים שכבוד הת"ח לא נחשב לכלום ואדרבא חרפת כל אדם לוקח. כל הנקרא בשם ת"ח יתבטל מלימוד התורה ויבקש לעשות עצמו סוחר וכיוצא דרואה בעיניו שיתנו