איש אמונים קמא

שכתב וז"ל והא דמדמינן דין עניים לדין יתום היינו במעמד שלשתן עכ"ל וכוונתו דמדינא זכו העניים יען היה שם התוקע כפו והמודה ורב יוסף שהיה גבאי העניים וכיון שאמר המודה ליהוי לעניים זכו תכף מדין מעמד ג' אלא שלא היו עניים התם וזכה רב יוסף הגבאי בעדם כמו אפוטרופוס דגם ביתומי' דינא הכי דאין צריכים פרוזבול דב"ד אפוטרופוסי דיתעי נינהו וא"כ מה הועיל הריב"ש ז"ל לדינא מסוגיא הנז' והוא פלא

עוד מצאתי תירוץ מספיק לטענת מלה"ש והוא דראיתי למרן הכ"י ז"ל שם בסי' קמ"ה כתב שבא מעשה לידו בחנות אחת ובית אחת על גבה והיה דר ראובן בבית ושמעון היה דר בחנות ונושא ונותן בה ומתפרנס ממנה ובא בעל הבית ורצה למכור הבית והחנות ורצה ראובן לקנותם הבית והחנות מדינא דב"מ ובעל החנות רוצה לקנות החנו' יען שהוא דר בה ומתפרנס ממנה והשי' מרן ז"ל דראו' יוכל לקנות הבית שהוא דר בה דוקא אבל לא החנות ואפי' אם כבר קנה החנות מוציאים אותה מידו יען שהוא אינו רוצה החנו' להתעס' רק להשכירה לאחרי' ואינו מן הישר והטוב שיוציא זה מהחנות שהיא כדי חייו אלא הישר והטוב שיקנה זה החנות להחיות את נפשו ונפש בניו יעש"ב. נקוט מהא זכינו לדין דאף אם ישראל דין עבדים יש להם ואף אי נימא דמי שדר בבית ובית שאצלו נמכר יש בה דין מצרנות לגבי עניותינו ודלותינו ליכא דדב"מ דדמי לדין יתום לד' הריב"ש ז"ל ובפרט לפי מ"ש מרן הב"י ז"ל דהתורה הק' היא חיינו ואורך ימים דליכא דדב"מ

עו"ן מאי דאיתא במס' ע"ז דף ג' ע"א לעת"ל יאמרו אוה"ע ישר' שקבלוה היכן קיימוה אומר הקב"ה אני מעיד בהם שקיימוה אומרים לפניו כלום יש אב מעיד על בנו ואומר להם הקב"ה שמים וארץ יעידו בהם אומרים לפניו שו"א נוגעים בעדותן הם דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שו"א לא שמתי ובתוס' בד"ה נוגעים הקשו והרי ראיה גדולה שקיימוה שהרי שמים וארץ קיימים הם ותי' שמה שהם קיימים הם מחמתו יתב' ואין אב מעיד על בנו ועוד י"ל דמה שהם קיימים הוא על הקבלה כדאמר אם ישר' מקבלים עכ"ל. וה' פמ"א ז"ל בסי' מ"ד וכמה גאונים ז"ל הקשו אם התנאי הי' על הקבלה וכבר קבלוה תו ליכא שוה נגיעת עדות וה' שנות חיים ז"ל דתי' שני שחי' התוס' ועוד י"ל וכו' כוונתם היא דיש לומר להגוים לדחותם שבאים בעלילה אבל האמת שכבר קיימוה כאשר העיד בנו הקב"ה כב"י

מעתה נבא לבאר כוונת הכתו' לעולם ה' דברך נצב בשמים דהיינו התורה היתה מונחת בשמים ממעל תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם וז"א לדור ודור אמונתך כמה דורות קדמה התורה ואח"כ כוננת ארץ ותעמוד וע"ז עמדו מלה"ש למשפטיך בדינא ובדיינא דיש להם דין מצרנות יען שהתורה היא בשמים וגם כי הכל עבדיך ומאי חזית שתתן לישר' דין בנים ולזה מתנחם לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי כמ"ש הריב"ש אם לא מחמת עניותי לא הייתי מקבל התודה כדין יחום. ועוד לעולם לא אשכח פקודיך כי בה חייתני כמ"ש מרן הב"י. ולכן מתחנן עוד דהע"ה אחר שזכינו לקבל התו' לך אני הושיעני אעפ"י שאני לגבי דידן כבן הושיעני לו' כי פקודיך דרשתי הכוונה שבקשתי לקבל התורה והוי כמו דרשתי את ה' וענני ולמה אני מבקש ממך כן יען לי קוו רשעים לאבדני אבל אני מקיימה כולה כאשר העדותה בנו וז"א עדותיך אתבונן ודו"ק

ואני בעוני תירצתי לקו' ה' פמ"א ז"ל על התוס' כנז"ל דבאמת מצינו שיש צד נגיעה לשמים וארץ בעדותם על ישראל אף אי נימא דתנאי הקב"ה עם השו"א היה על הקבלה דהכי איתא במס' תענית ד' ז' אמר ריש לקיש בשעה שהשמים נעצרים מלהוריד על ומטר דומה לאשה שיש לה חבלי לידה ואינה יכולה לילד ויליף לה בג"ש נאמרה עצירה באשה ונאמרה עצירה בגשמים יע"ש נמצא דהשמים יש להם צד נגיעה אם יעידו על ישר' שמקיימים את התורה שלא יעצרום מלהוריד טל ומטר. אבל לגבי הארץ יש לה נגיעה לאידך גיסא דאיתא במד"ר שכל עשב יש לה שר ומושל שמכה אותה להצמיח ואם תעיד על ישראל שלא קיימו את התורה לא תתן את יבולה ולא יכו אותה באופן שיש צד נגיעה להשמי' להעיד לטובתם ולהארץ להעיד להפך

וכי תאמר בלבבך איך מרע"ה הזמין את השמים ואת הארץ לעדים כדכתיב העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ ואעידה בם את השמים ואת הארץ כיון דממ"נ יש להם צד נגיעה. הנה לזה כבר תריץ יטי"ב הרב נש"ר ז"ל בפ' בחקתי ופי' כוונת הכתו' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בנ"י שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל כי אביאנו וגו' וענתה השירה הזאת לפניו לעד וגו' וכבר הבאתי דבריו אלו בשנת התרל"א שפירשתי בזה פסוקי איוב ועתה הוכרחתי לחזור ולשנותם היום. והוא דהיה מדקדק למה צוה אותם מרע"ה ועתה כתבו לכם מאחר שכבר הוזמנו להעיד יכתבו בזמן שיהיה. ותו תיבות שימה בפיהם אין להן מובן כיצד ישימו בפיהם ותו מה זו נתינת טעם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישר' כי אביאנו וגו' והוא ז"ל פי' באופן נאה ובתחילה הביא סוגיא דתענית הנז' דמוכח מינה יש צד נגיעה להשמי' וגם הביא דברי המדר' שהבאתי למעלה דפעמי' יש צד נגיעה להארץ עוד הביא לנו מה שפסק מרן בח"מ סי' ס"ו בשם בעה"ת ראובן שיש לו שט"ח על שמעון ולוי חתום בעד בשט"ח הנז' ואח"ך קנה לוי השט"ח הנז' שהוא אחד מהעדים החתומים בשט"ח הנז' אם בשעה שקנה לוי השט"ח הנז' כבר היה חתום כו עם העד הב' לא חיישינן לשיקרא כי הוא נוגע בעדות מאחר שהעד הב' חתום בו ומסתמא לא חתם על השקר עד הב' בשביל הנאת לוי כיון שבשעה שחתם לוי לא היה ניכר בו ריעותא אמרינן עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותם בב"ד דמי. אבל אם אחר שקנאי לוי השט"ח. רוצה לחתום על השטר לא מהני מאחר שיש לו נגיעה אעפ"י שחתום בו העד הב' דנמצאו מפקי ממונא אפומא דחד סהדא יע"ש. וכבר מילתינו אמורה דשמים וארץ פעמים השמים נוגעים ולפעמים הארץ נוגעת. וכבר ידוע דבאותו פרק שהעיד מרע"ה על ישר' לשמים ולארץ לא היו צריכים לא למטר השמים שכבר היה להם באר מרים ולא ליבול הארץ שהיה יורד להם מן במדבר. ולהכי דקדק בדבריו מרע"ה העידותי בכם היום את השמים ואה הארץ היום הזה שלא יש חשש נגיעה לא בשמים ולא בארץ אנכי מזמין אותם לעדי'. ועוד אני מצוה אתכם ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישר' ותחתמו עתה בעדות. וע"ז נרגש הפסוק ולמה צריך כתיבה עתה הלא די שיעידו בע"פ וז"א שימה בפיהם ולזה משיב שאם יחתמו עתה תועיל עדותן לאחר מכאן וז"א למען תהיה לי השירה הזאת לעד כי אביאנו אל האדמה וגו' ויוצרכו להגיד עדותם יועיל וז"א וענתה השירה הזאת לעד הא לא"ה לא מהני מידי אלו חוד"ק ז"ל וש"י

אלא דיש להעיר על הרב ז"ל הנז"ל שיסוד זה שהניח