איש אמונים קמ

שאמר שרים רדפוני חנם ומדברך פחד לבי שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. דלכאורה מי הם הרודפים לא ידענו מה היה הפחד דחזר ואמר שש אנכי. אבל עפ"י האמור הנה נכון והוא דמרע"ה כשטענו מלה"ש תנה הודך על השמים חשב בלבו שהקב"ה כביכול הוא יטעון בעדו כי עפ"י מאמרו וצוויו עלה למרום שאמר לי עלה אלי ההרה ואתנה לך את לחות האבן והתור' והמצוה אשר כתבתי להורותם. ואולם כשאמ"ל הקב"ה החזר להם תשו' באותה שעה נכנס בלבו מורא ופחד מאחר שלא השיב להם הקב"ה אני אמרתי לו שיבא לקבל התורה עד שאחז בכסא כבודו והשיב להם למצרים ירדתם וכו'. ובכן זה יהיה כונת דהע"ה שרים שהם מלה"ש רדפוני חנם לעכב התורה הק' ומדברך פחד לבי שאמרת לי החזר להם תשו' אבל שש אנכי על אמרתך שאמרת אנכי ה' אלדיך אשר הוצאתיך מא"מ כמוצא שלל רב שבזה היה לי פתחון פה להשיב להם למצרים ירדתם וכו'. והרב בינה לעתים ז"ל תריץ יטי'ב לחקירתו הנז' והוא דמטבע כל בעל חי לאהוב החפשיות הן האדם והבהמה וחיות ועופות ואפי' צפרים קטנים בהיותם חפשים מזמרים ע"ג האילנות משא"כ כשיפלו ברשת וישתעבדו בהם בלי נשמע קולם ואיכא כפ' קנין תורה דמס' אבות והמכתב מכתב אלד'ים הוא חרות על הלוחות אל תיקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וכל העוסק בתורה הרי זה מתעלה שנא' וממתנה נחליאל ומנחליאל במות נמצא דישראל היו משועבדים ומעונים תחת יד המצריים ובהיותם מעונים ומשועבדים מה להם מבריאת העולם ומכל תענוגיו רק כשיצאו מעבדות לחירות שקבלו התורה ינעשו חפשים אז היה להם שמחה שהשיגו הנאה ותועלת מבריאת העולם והשמים והארץ וכיוצא. ומידי הוא טעמא שאמר להם הקב"ה אנכי ה' אלד'יך אשר הוצאתיך מא"מ מבית עבדים כי זה היה תכלית שמחתם שהשיגו החפשיות. וזה אמרתי בעניי שרמז לנו דהע"ה לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי והוא פשוט ומובן מאליו לולי תורתך שאני משתעשע בלימודה ויודע בעצמי שאני בן חורין אז בהיותי בא"מ משועבד אבדתי כל טובות העוה"ז בעניי שהייתי מעונה תחת ידם

האמנם כדי להבין כל המשך הכתובים לעולם ה' דברך נצב בשמים. לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד. למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך. לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני. לך אני הושיעני כי פקודיך דרשתי. לי קוו רשעים לאבדני עדותיך אתבונן. והנה המפרשים ז"ל פירשו דפסוק זה לעולם ה' מלה"ש אמרוהו בטענתם דברך שהיא התורה שתהי' נצב בשמים אבל לא ידענו קשר פסוק שלאחריו לדור ודור אמונתך. וגם מה היה טענתם שעמדו למשפטך כי הכל עבדיך. ומה היה התשו' לולי תורתך וגו' וכל הפסוקים שלאחריו לא ידענו קשר הדברים ולמה קוו רשעים לאבדני והתשו' לזה עדותיך אתבונן

ואולם נלע"ד לפרש הכתובים הנז' אי ניחא קמי שמייא ואם יוכשר בעיני מו"ר בהקדים מ"ש הרב החסיד בס' ש"י בפ' במדבר דטענת מלה"ש שרצו לזכות בתורה מדינא דב"מ ומה שזכו בה ישראל בטענה דיש להם דין בנים ובזה פי כונת סמיכות המשניות חביבין ישראל שנקראו בנים למקום וכו' חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה דבטענה שנקראו בנים זכו לקבל התירה וש"י. מ"מ כד דייקינן שפיר טענה זאת דישראל שנקראו בנים קלישא פורתא מאחר כי כמה פעמים כתוב בתורה כי לי בני ישראל עבדים כי עבדי הם הרי דקראם הקב"ה עבדים וא"כ עדיין יטענו מלה"ש מאי חזית דסמכת אהני קראי דנקראו בנים סמוך אהני קראי שהם עבדים ואית לנו דינא דב"מ. אלא דאעיקרא דדינא לנו לדעת עיקר טענת מלה"ש שטוענים נים דיש להם דינא דב"מ וכי איזה קנין הגוף יש להם בשמים ממעל שטוענים דדב"מ הלא המה משרתי עליון נקראו כדכתי' משרתיו עושי רצונו משרתיו אש לוהט וא"כ אף אי נימא דישראל דין עבדים יש להם הלא גם המה משרתים ובמה יפה כחם לזכות בדינא דב"מ כאילו יש להם קנין קרקע בשמים. ואולי נוכל להמליץ לדעת המפרשים ז"ל דטענת מלה"ש היתה מדין מצרנות נוכל לדמותו לההיא דפ' מרן בח"מ סי' קע"ה דאם דר בבית בשכירות ובית שאצלו נמכר דלדעת הר"מ ומרן ז"ל דליכא בזה דדב"מ ולד' הרא"ש והר"י ברצלוני ור' ירוחם דאיכא בזה דדב"מ. וא"כ זה יהיה טענת מלה"ש דכיון שהם דרים בשמים ממעל והתורה מונחת שם מקודם שנברא העולם תתקע"ד דורות הם קודמים לזכות בה לד' הרא"ש ז"ל ודעימיה. ואם זאת היא טענתם הגם דבפלוגתא מתנייא גם זו אינה טענה דהרי הם מעת שנבראו עומדים ומשרתים לפניו יתב' כמו שמצינו במלאך שנתאבק עם יעקב אע"ה דכתיב ויאמר שלחני כי עלה השחר ואמרו רז"ל שהגיע זמנו לומר שירה וגם ביוצר אנו אומרים יוצר משרתים ואשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם וכו' עונים באימה ואומרים ביראה קדושה כולם כאחד וכו' נמצא דיש להם במה לעבוד את ה' ואנחנו דלים ורשים אם לא נקבל את התורה במה נעבוד את ה' ובכה"ג מצינו בש"ס בתרא ד' ה' ע"א רונייא זבן ארעא אמיצרא דרבינא סבר רבינא לסלוקיה מדינא דב"מ אמ"ל רב ספרא בריה דרב ייבא לרבינא ארבעה לצלא ארבעה לצללא ופירש"י דרונייא היה איש עני ורבינא היה איש עשיר ולהכי אמ"ל רב ספרא כמו שרוצה העני ד' ככרות כן העשיר רוצה ד' ככרות ואינו הישר והטוב שיאכל העשיר וישאר העני בלא כלום אלא הטוב והישר הוא שיקנה אותה העני וליכא בזה דדב"מ וא"כ אזדא לה טענת מלה"ש מאחר שאנחנו עניים ודלים. אלא דגם בזה פליג ר"ת על רש"י ודחה פירושו מאחר דקי"ל דאין מרחמין בדין יע"ש בד"ה ארבעה וכו' וא"כ יטענו מלה"ש שמא הלכה כר"ת דאין מרחמים בדין

הנה תשו' לזה עצינו להריב"ש ז"ל בסי' תק"ז שנשאל באחד שנתן בית לעניים באחריות ורוצה המצרן לסלק להעניים בדין מצרנות והשיב הוא ז"ל דליכא בזה דדב"מ דהרי קי"ל לאשה וליתמי לית בה דדב"מ ועניים דינם כיתומים דהכי איתא בב"ק דף ל"ו ע"ב ההוא גברא דתקע לחבריה וחייביה רבינא פלגא דזוזא ואמר ההוא גברא ליהוו לעניים ואח"כ חזר ביה ורצה ליקח אותה ואמר רב יוסף כבר זכו עניים ואע"ג דליכא עניים אנן יד עניי אנן כדאמרינן בגיטין יתומים אינן צריכים פרוזבול יע"ש הרי דבש"ס דימו דין עניים לדין יתומי' וכמו דלגבי יתומים ליכא דינא דב"מ גם בעניים ליכא דדב"מ יעש"ב זכינו לדין דלית להו למלה"ש שום טענת מצרנות כלל דדינינו כמו דין יתום

אלא דלא זכיתי לדעת עליון אמאי לא הביא פלוגתא דרש"י ור"ת הנז"ל דפליגי אי נאמר בעני דדב"מ או לא. וכי תימא דלא חם להביא פלוגתא הנז"ל כיון שמצא סוגיא מפורשת דמדמי דין עני לדין יתום הנה מלבד דק' דהי"ל להביאה ולהק' לר"ת שכתב דאין מרחמים בדין עוד זאת לפלא בעיני דאין מהסוגיא שהביא שום ראיה שלא זכר שר מ"ש הר"ן רבו ז"ל