איש אמונים יג

ממ"ש בש"ס בתר הכי חטאת שמתו בעליה תיפוק לחולין דאדעת' דהכי לא אקדשה ותי' דהלכת' גמירי לה חטאת שמתו בעליה למיתה אזלא וכן באשם הק' בש"ס ותי' הכי נמצא דאי לאו ה"ט דהלכתא גמ"ל הו"א דתיפוק לחולין מטעם אומדנ' אפי' בהק' ומה יענה מהר"מ לסו' זאת וכעת לא מצאתי ידי ורגלי בקושיא זאת אחר זמן רב ראיתי להגאון חק"ל שם שעמד בקו' זאת למהר"מ ז"ל יע"ש

והנה בדין זה דאלמנה שמין מה שעליה איתא התם רב כהנא מנח בה סימנים יתמה וארמלתא שלח ופוק ופירש"י הפשט בגדיה וצא. ומרן הב"י סי' צ"ט כתב בשם הריטב"א וז"ל הא דאמרי' בגמ' שלח ופוק לישנא בעלמא הוא דאמרי שאינם שלה לגמרי או תקבלם בדמיהם או תפשיטם מיהו אינם יכולים לסלקא במעות וליקח הבגדי' שאינו בדין שיפשיטוה ערומה ותלך עכ"ל

והרב חלקת מחוקק בסי' הנז' הביא ס' פוס' דרצו לומר בדעת הריטב"א מדקאמר שאינו בדין שיפשיטוה ערומה משמע דדוקא בגדים שעליה הוא דאינם יכולים לסלקא בממון אבל בגדים המונחים בקופסא יכולים לסלקא בזוזי אבל מדברי הטור שכתב שמין כל בגדיה משמע דס"ל דגם בגדים המונחים בקופסא א"י לסלקא בזוזי עכ"ל

והרב קמ"ר בח"ב בה' אישות יצא לחלק דאם הבן בא לגבות כתובת אמו לגבי שאר אחיו כ"ע מודו דאינם יכולים לסלקו בטענה זו דאומדנא מאחר דאיהו גופיה אית ליה זכייה בגוף הנכסים מפאת ירושתו יעש"ב

ודרך אגב ראיתי לתרץ קו' עצומה שהק' ה' עדות ביעקב סי' ל"ג להר"ן ז"ל שכתב בהך סו' דאלמנה שמין מה שעליה כתב הר"ן בשם הגאונים דדוקא במלבושים הוא דשמין מטעם האומדנא אבל הנותן מתנה לאשתו ודאי לית ליה האי אומדנא וכי נפקא לא מפקינן מינה וראיה לדבר דהא איכא מ"ד בפ' חזקת ד' נ"א ע"ב בבעל שנתן מתנה לאשתו קנתה והבעל אוכל פירות ואם איתא דבמתנה אמרי' טענת אומדנא הרי לא קנתה כלום שהרי הוא אוכל פירות בחייה ואם תתאלמן או תתגרש הא אמרת שחזרה מתנתו אלא ודאי כדכתיבנא עכ"ל. והק' ה' עדות ביעקב דהיכן מצא הר"ן מ"ד בפ' חזקת דס"ל בבעל שנתן מתנה לאשתו שהבעל אוכל פירות וכנרא' דנתחלף לו להר"ן מכירה במתנה דהכי אי' התם א"ר המוכר שדה לאשתו קנתה והבעל אוכל פירות במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות ר' אלעזר א' אחד זה ואחד זה קנתה ואין הבעל אוכל פירות נמצא דבמכירה הוא דפליגי רב ור"א אבל במתנ' לדברי הכל קנתה ואין הבעל אוכל פירות וא"כ מה מקום לראיתו של הר"ן דלעולם אימא לך דאם תתאלמן חוזרת המתנה ושמין אותה ואהני המתנה לענין אכילת פירות ומה דמות יערוך והניחה בצ"ע

וכן ראיתי להחק"ל באה"ע סי' ל"ו דף ע"א ע"א שהק' כן על הר"ן ותי' לפי דרכו

ולפקע"ד באמת כמו צער בנפשי מראות קו' זאת על הר"ן דנתחלף לו מכירה במתנה ונר' ליישב והוא דאית' התם בש"ס לעיל מינה ע"א שלח ר' הונא בר אבין המוכר שדה לאשתו קנתה ובעל אוכל פירות ברם ר' אבא ור' אבהו וכל גדולי הדור אמרו: במתנה בקש ליתנו לה ולמה כתב לה בלשון מכר ליפות את כחה ע"כ הנה מפשט הסו' משמע דר' אבא וכו' חולקים על ר' הונא בר אבין

אמנם התוס' הביאו ס' ר"ת דלא גריס בגי' ברם ר' אבא אלא גריס ר"א וכו' כדי ליפות כחו וכתבו התו' ויש ליישב פי' ר"ת ר"א וכו' הכוונה דאפי' למ"ד לקמן במכר קנתה ואין הבעל אוכל פירות ולא אמרי' לגלויי זוזי הוא דבעי לא קנתה אלא משום דבמתנה נתן לה דהא אין כאן מכר שלא נתנה לי כלום שהדמים הן שלו בלא"ה כדאמרי' בסמוך מה בקנת' אשה קנה בעלה וא"כ השתא שהוציאן דרך מכר שלו הם ואין כאן מכר והילכך למ"ד קנתה לא קנתה אלא משו' דבמתנ' ביקש ליתן לה והא דכתב לה בלשון מכר כדי ליפות כחו לענין שיאכל הפירות כי המכר מבטל הקנין דהא אין כאן מכר ולענין שדה הויא מתנה גמור' ולענין פירות הוי מכר ולא מתנה. הראת לדעת דלגיר' ר"ת פלוגתייהו דרב ור"א הוא דוקא במתנה דב"ע מודו דאין כאן מכר משום שהדמים הן שלו בלא"ה אלא עיקר פלוגתייהו הוא במתנ' דלר' היכא שכתב בלשון מכר אמרי' במתנה בקש ליתנו לה ולא כתב בלשון מכר אלא ליפות כחו לאכול פירות ובמתנה אם כתב השטר בלשון מתנה אמרי' כל הנותן בעין יפה הוא נותן והיא אוכלת גם פירות ולר"א ס"ל אחד זה ואחד זה בין אם כתב השטר בלשון מכר או בלשון מתנה אמרי' בעין יפה הוא נותן והיא אוכלת פירות. נמצא דלגיר' ר"ת לא פליגי רב ור"א במכר כלל אלא במתנה ושפיר מייתי ראיה הר"ן לרב דס"ל היכא שכתב בלשון מכר הבעל אוכל פירות עכ"פ השדה הוא של האשה משום דבמתנ' ביקש ליתנו לה זה נר' לי ליישב בעד הר"ן ז"ל ודו"ק

ורגע אדבר במה שראיתי לה' אורים גדולים בדף קי"ב ע"א שנרגש מסוגי' דידן דאזלינן בתר אומדנא אף דאיכא דעת אחרת כנגדו שהיא האשה המקבלת ונמצא סותר למ"ש בכתובות שחילק בלוקח פרה ונטרפה הבאתי דבריהם לעיל וכתב דלא דמי דכאן בסו' דידן מיירי בבגדים שהקנה לה אחר נישואיה וליכא שום דעת כנגדו דבשלמא אם היו מתנות שנתן לה בשעת קידו' הוה מצינן למימר דאיכא דעת אשתו כנגדו שלא היתה מתקדשת אם לא ע"מ כן משא"כ הכא דליכא למימר הכי והוא פשוט

מעתה נבא לבאר כוונת הכתובים ונק' עו' מ"ש מהרשד"ם בא"ח סי' ל"ד דאף שאמרו רז"ל דיחיד מוחה בענין מינוי איזה מנהיג אמנם היכא דליכא אחר בעיר ראוי וגדול כמוהו המיעוט כופין את הרוב למנותו יעש"ב

עו"נ תשו' מוהר"ם מלובלין סי' ק"ח הביאה הש"ך בח"מ סי' רמ"ו שאם אחד כ' כל נכסיו במתנ' לאדם אחד ובאותו פרק לא הי"ל זש"ק ואח"כ רחמי עליו מן השמים ונפקדה אשתו וילדה זש"ק ורוצה לחזור במתנה כ' הרב ז"ל דהדין עמו מטעם אומדנא יעש"ב

עוד נקדי' תשו' המבי"ט סי' ג"ל דפסק דאם נשבע אחד לתועלת חבירו שוב לא יוכל לטעון שום טענת אומדנא אם לא באונס גדול דלא שכיח כלל והביא ראיה לדבריו מתשו' הרא"ש כלל ד' יע"ש

עו"נ דמילת בית כולל בו גם בגדים ומלבושים וכמו שמצינו במס' בתרא דקל"ט ע"א דאי' התם האח הגדול דלבש ומכסי מביתא מאי דעבד עבד ופירש"י מלבושים נאים כדי שיכבדוהו בני אדם מה שעשה עשוי ואין ליתומים עליו כלום ע"כ נמצא דבמלבושים נאים כולל במילת בית וכן אי' התם בכתובות דף ע"ט ע"א ודקי"א ע"א פליגי ר' כהנא ור' נחמן אי עיילה ליה איתתיה גלימה אי מקרי שבח בית אביה יע"ש

עוד נק' מ"ש הכלי יקר הביאו ה' אש דת בפ' עקב דכתב דאחי יפתח לא רצו לעקור הנחלה מיפתח אחיהם חלילה כ"א רצו ליתן לו כל חלקו הנוגע לו בירושת אביו ממעות בעין ולגרשו מן הבית מסיבה