איש אמונים קלז

אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה ואי מיירי בב' בני אדם לנו לדעת באיזה קמיירי ותו' ק' שבת מאן דכר שמיה הכא ותו ק' אומרו ושומר ידו מעשות כל רע אמאי נקט ידו ולא נקט שומר נפשו או שאר איברים. ואולם נר' דמיירי במצות הצדקה שהיא נעשית בין שנים הנותן והמקבל וקרא דלעיל מיניה כתיב שמרו משפט ועשו צדקה ובא הנביא להזהיר להנותן הצדקה ולהמקבלה. והוא בהק' מתני' פ"א דשבת יציאות השבת שתיים שהן ארבע בפנים ושתיים שהן ארבע בחוץ כיצד העני עומד בחוץ ובעה"ב בפנים אם עשה העני כל המלאכה דהיינו שהכניס את הסל לפנים ונתן לתוך ידו של בעה"ב או שנטל מתוכה והוציא העני חייב ובעה"ב פטור ומותר לגמרי. ואם הבעה"ב הוציא ונתן לתוך ידו של עני או שנטל מתוכה בעה"ב חייב והעני פטור זולת אם פשט העני את ידו לפנים ונטל בעה"ב מתוכה או שנתן לתוכה והוציא שניהם פטורים אבל אסורים וכן אם פשט בעה"ב ידו לחוץ ונטל העני מתוכה או שנתן לתוכה והכניס שניהם פטורים אבל אסורים אעפ"י שכל אחד עשה חצי מלאכה חיישינן שמא יעשה כל אחד מלאכה שלימה. וכ' הרא"ש והר"ן דבההיא דאמרי' דבעה"ב פטור ומותר לגמרי היינו מאיסור שכת אבל יש עליו לאו דלפני עור לא תתן מכשול וכן בעני דפטור חייב משום לפני עור ל"ת מכשול והרע"ב כ' דמה שנקט התנא המציאות בעני ועשיר אגב אורחיה קמ"ל דהוייא מצוה הבאה בעבירה וחייבין עליה. באופן דאע"ג דגדולה היא מצות הצדקה כדכתי' כי בגלל הדבר הזה יברכך וגו' עכ"ז כנגד איסור שבת שלא ניתנה לידחות שבת משום מצות צדקה וכמ"ש התיו"ט שם בפ"א דשבת בד"ה פשע וכו' יעי"ש ולא עוד אלא שאפי' לא עשה שום מלאכה אלא העני בא ולקח הככר מרה"י והוציאו לרה"ר עובר הבע"ב משום ולפני עור ל"ת מכשול

וטרם בואי לביאור הכתובים כמו צער בנפשי לא אדע שכול היכי קרי לה הרע"ב ז"ל מצוה הבאה בעבירה מאחר שהככר שרוצה ליתן לעני אינו גזול והיכי קרי ליה מצוה הבאה בעבירה אע"ג שעבר על איסור שבת אבל הצדקה באמת עשה הגע עצמך אחד שלבש טלית שהוציאו מרשות לרשות האם נאמר שלא קיים מצות טלית. והכי איתא בירושלמי דשבת פ' האורג חברייא בעון קומי ר' ייסא לא כן אמר ר' יוחנן מצה גזולה אין אדם יוצא י"ח בפסח. אמר לון תמן גופא עבירה הכא הוא עבר עבירה. איך אנו אומרים הוציא מצה מרה"י לרה"ר אינו יוצא בה י"ח בפסח עכ"ל. וביאור דבריו דהחברים הקשו לר' ייסא איך אמרי' דהקורע על מתו בשבת שיצא ידי קריעה הרי אמ"ר יוחנן מצה גזולה א"א יוצא בה י"ח בפסח משום דהוי מצוה הבאה בעבירה. והשיב להם ממן גופה עבירה המצוה עצמה היא עבירה כיון שהיא גזולה אבל הכא המצוה שהיא הקריעה הבגד שקרעו אינו עבירה אלא הוא עבר עבירה כי בבגד לא יש שום עבירה ולהסביר להם עשה להם משל וכי אם הוציא מצה מרה"י לרה"ר האם נאמר שלא יצא י"ח בפסח בתמיה יעש"ב הרי כמ"ש בעניותין וכ"כ התוס' בר"פ ג' דסוכה בד"ה משום יע"ש ולדידי הוא פלא

[ומדי עוברי ראיתי לה' יד דוד בשיטתו לשבת שכתב לתרץ קו' ה' שושנים לדוד שכמו אצל הבעה"ב עובר על ולפני עור לת"מ כן נמי גבי העני עובר משום ולפני עור היכא שהבעה"ב עשה כל המלאכה שפטור העני מאיסור שבת יעש"ב. ואני עני ב"א לא ידעתי איך יצוייר שיעבור העני על ולפני עור דבשלמא הבעה"ב שייך ביה שרוצה ליתן לו צדקה והעני רעב ללחם ומוציא הככר מרה"י לרה"ר לאכול הרי עבר הבעה"ב על ולפני עור לח"מ. אבל העני שדפק על הפתח שיתנו לו צדקה והבעה"ב יושב בביתו ואם לא היה רוצה ליתן לו צדקה מי יכריחהו ומאליו קם והוציא הככר ונתנו להעני איך יעבור העני על לאו דלפני עור [ועוד יש לי אריכות דברים בזה לא ע"ט האסף] ועי' לה' יד אליהו מלובלין סי' כ"ג

מעתה נא"ה דהנביא מזהיר על מצות הצדקה וכבר ידוע מ"ש במדר' פ' בהר יותר ממה שעושה בעה"ב עם העני עושה העני עם הבעה"ב דכתי' שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז אשר עשה עמי לא נאמר אלא אשר עשיתי עמו. וז"א אשרי אנוש יעשה זאת שנותן צדקה ובן אדם שהוא העני יחזיק בה שגם הוא עושה עם הבעה"ב כנז'. רק צריך שיזהרו שניהם לא מבעיא בשמירת שבת מחללו שלא להוציא מרה"י לרה"ר דהוי מלאכה גמורה ואפי' אם שומר ידו דהיינו מ"ש במתני' פשט העני את ידו מעשות כל רע דהיינו שלא עשה הוא שום מלאכה אפי"ה שניהם אסורים משום לפני עור לת"מ ודו"ק

אמנם עפי"ד יובנו הכתו' הנז' אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע ואל יאמר ן' הנכר הנלוה אל ה' הבדל יבדלני ה' מעל עמו ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו' ומחזיקים בבריתי וגו' ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו וגו' כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי והביאותים אל הר קדשי וגו' ולא נאריך בדקדוקים זולת להבין אמרי בינה מאי ס"ד של הגר והסריס שהגר אומר הבדל יבדילני והסריס אומר שהוא עץ יבש מאי כונתם בזה והנביא מבטיח לכל אחד מהם אם ישמרו שבת ומחזיקים בבריתו שיעשה להם יד ושם והביאותים אל הר קדשי וגו' ולנו לדעת מהו הכח שלהם

ואולם נלע"ד לפ' אי ניחא קמי שמייא בהק' מאי דאיתא במס' קדושין ד"ע ע"ב אמ"ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת שנאמר הנלוה עליהם הגר ונספחו על בית יעקב. וכתבו התוס' בד"ה קשים יש מפ' לפי שכל ישראל ערבים זה לזה ולאו מלתא היא דהא לא אתערבו בשביל הגרים כשקבלו התורה כדאמרי' בסוטה ד' ל"ז נמצא לכל אחד מישראל שש מאות אלף וג' אלפים ותק"נ שכולם נתערבו זל"ז אלמא לא נתערבו בשביל הגרים וכו' יעש"ב. ודברי התוס' הללו הם ממש דברי רש"י ז"ל במס' נדה די"ג ע"ב. והרב מהרימ"ט ז"ל בחי' על קדושין הקשה על דכרי התוס' הללו מההיא דאמרי' בפ' שבוע' הדיינים דל"ט ע"א אמרי' כשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך וכו' שכן מצינו במרע"ה שהשביע את ישראל וכו' אין לי אלא אותם העומדים בהר סיני דורות הבאים אחריהם וגרים העתידין להתגייר מנין ת"ל ואת אשר אינינו פה וכיון דגרים הוו בכלל השבועה הוו נמי בכלל הערבות וה"נ מוכח בקראי בפרשת נצבים בפ' אתם נצבים וגו' וגרך אשר בקרב מחניך וכתוב לעברך בברית משמע שכולם נכנסו בברית והתם דרשו במדר' שכולם נעשו ערבים זל"ז וכו' וסיים בדבריו דאנחנו ערבים על הגרים והם אינם ערבים עליהם דומיא דטף ונשים שאנו ערבים עליהם והם אינם ערבים עלינו שאין ספק בידם למחות וכו' יעש"ב. והרב זרע אברהם בח"א סי' י"ב דחה דבריו וכתב שכל מ"ש בפרשת נצבים ובמס' שבועות היינו דוקא שהגרים קבלו עליהם לקיים