איש אמונים קלה

הלמד מהסוגייא שבהר סיני נעשו ערבים כל ישראל זה לזה

ואולם אם הנשים בכלל הערבות הן. בפלוגתא מתנייא דלד' הרא"ש ז"ל הנשים אינם בכלל הערבות דהכי איתא במס' ברכות דף ך' ע"ב אמ"ל רבינא לרבא נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן למאי נ"מ לאפוקי רבים י"ח אי אמרת בשלמא דאורייתא אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא ואי אמרת דרבנן הוי שאינו מחוייב בדבר וכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים י"ח והק' הרא"ש ז"ל מההיא דאמרו לקמן ד' מ"ה דלהוציא את אחרים י"ח עד שיאכל כזית דגן ובשיעור כזית אינו חייב אלא מדרבנן ואפי"ה מוציא את אחרים שאכלו כדי שביעה שחייבים מן התורה ותי' דלא דמי דבאיש כיון שהם ערבים זל"ז חייב לפטור את חבירו מן העונש אפי' לא אכל כלל אלא דבלא הנאה אינו יכול לברך ואמטו"ל מוציא את אחרים י"ח שחייבים מדאורייתא מטעם הערבות אבל הנשים אינם בכלל הערבות לפיכך אינה מוציאה אלא מי שחיובו מדרבנן עכ"ל יעש"ב. וכ"כ רבינו יונה וכ"כ ריא"ז ז"ל והנה הרב עץ חיים אבואלעפייא ז"ל הק' על הרא"ש ז"ל מקרא דכתי' בפ' נצבים טפיכם נשיכם וגו' הרי דאיתנהו בכלל ערבות. ועוד הק' מההיא דמס' ע"ז דר"ח ן' תרדיון הוציאוהו לשרפה מפני שהיה הוגה את ה' באותיותיו ולאשתו להריגה על שלא מיחתה בו ומחאה הוא מטעם ערבות כדאיתא במס' שבועות ד' מ"ל על מה שאמרו שצריך לומר להנשבע הוי יודע שבכל עבירות נפרעין ממנו וכאן נפרעין מכל העולם והק' בגמר' ומכל עבירות אין נפרעין מכל העולם והתניא וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זל"ז ותי' התם שיש בידם למחות נמצא שמטעם ערבות חייב למחות וא"כ למה נענשה אשת רחב"ת לד' הרא"ש ז"ל דאשה אינה בכלל ערבות. וקו' זאת עצמה הק' הרב זרע אברהם ח"א בא"ח סי' י"ב ושניהם תירצו בסגנון אחד לד' הרא"ש ז"ל דאשה בכלל ערבות במצוה שהיא חייבת ומ"ש דאינו בכלל ערבות היינו במצוה שאינה חייבת. והכריח זה ה' ז"א ז"ל מדאמרו בגמ' התם אא"ב דאורייתא אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא ואם איתא דאינה חייבת בערבות אפי' אם היתה חייבת מדאורייתא היאך היתה מוציאה את אחרים כיון דאינה בדין ערבות יע"ש וכבר השיגו על תי' זה דמוכח מדבריו דמה שמוציא האדם את חבירו י"ח באיזה ענין שיהיה הוא מדין ערבות ועיין בס' שונה הלכות בד' ט' והגאון ה' חק"ל א"ח סי' מ"ה ד' פ"ג ע"א. ואני עני הנני מוסיף להפליא על דבריו דשם בגמ' אמרו ת"ש בן מברך לאביו ואשה מברכת לבעלה הרי דחייבת מדאורייתא שהרי מוציאה י"ח לבעלה ותי' שבעלה אכל כזית דאינו חייב אלא מדרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן. וגם הרא"ש עצמו סיים בסו"ד דהאשה אינה מוציאה אלא מי שחיובו דרבנן ואם איתא למטוניה דמר דמה שמוציא האדם י"ח לחבירו הוא מדין ערבות והוא ז"ל אסיק לעיל דבדרבנן ליכא ערבות רק בדאורייתא עי"ש. מאי נ"מ אם היא חייבת מדרבנן כיון שהיא אינה בכלל ערבות היאך תוציאה את אחרים אף מדרבנן

והיותר תימה על ב' הגאונים ז"ל דכתבו שאשה ישנה בדין ערבות במצות שהיא חייבת דוקא מה יענו לההיא סוגיא דסוטה שהבאתי לעיל דהערבות הוא על מ"ח בריתות הרי לדידהו הנשים לא אפשר להו להיות ערבניות כי ללמוד וללמד אינם חייבות כמ"ש הרמז"ל בפ"א מה' ת"ת ה' א' וגם במצות עשה שהז"ג הם פטורות א"כ לא תמצא בנשים שיהיו ערבניות על מ"ח בריתות כלל ובהכרח צ"ל דאי אמרי' דנשים הם בכלל ערבות כדעת רש"י ז"ל בפ"ק דמגילה ובפ"ק דערכין ד' ג'. היינו על כל המצות הם ערבניות אעפ"י שאינם חייבות באיזה מצות. וכן ראיתי להרב אלפאנדארי בס' אש דת ולהרב שמע יעקב בפ' ויצא שכתבו שודאי אם הם ערבניות מוכרח שהם בכלל ערבות אף במצות שאינם חייבות שהרי כמה מצות יש לכהנים שאין אנו חייבים בהם ועכ"ז אנו חייבים למחות בידם ולקדשם כדאיתא בת"כ קדושים יהיו לאלד'יד'ים מצוה על ב"ד לקדשם בע"כ ולצוותם שלא יטמאו. איך שיהיה נקטינן אם הנשים הם בכלל ערבות על כל המצות אף שאינם חייבות במחלוקת הוא שנוי

עו"ן מ"ש ה' החסיד בס' שמע יעקב פ' בא שפי' ויכוח פרעה עם מרע"ה שאמ"ל מי ומי ההולכים והשיב מרע"ה בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו וגו' ופרעה השיב יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח וגו' ראו כי רעה נגד פניכם בהקדים מ"ש הרא"ש בתשו' כלל פ"ה סי' ג' שהק' ב' סוגייאות דפ' מי שמת ד' קמ"ג ע"ב דאמרו התם ההוא דשלח חתיכות מעיל ופסקי דשיראי לביתיה לבניו אמ"ר אמי הראויין לבנים לבנים הראויין לבנות לבנות משמע דבנות בכלל בנים אע"ג דאמר לבניו ואילו התם לקמן ד' הנ"ז אמרי' ההוא גברא דאמר נכסי לבני והו"ל ברא וברתא מיבעיא לן מי קרו אינשי לחד ברא בני או לא משמע דאי קרו אינשי לחד ברא בני פשיטא ליה דאין הבת בכלל ותי' דההיא דשדר חתיכות מעיל וכו' מיירי בבריא ואמדינן דעתיה דגם הבנות בכלל. אבל ההוא דאמר נכסי לבני מיירי בש"מ בההיא אמרי' דאין הבת בכלל ונתן טעם לדבר דבבריא שנותן מתנה לבניו ודאי דגם הבנות בכלל אבל בש"מ שהוא להנחיל אמדינן דעתיה דאינו לעשות איסור לעבור אדשמואל לא תהוי באעבורי אחסנתא ומוכרח דכונתו דוקא לבנים שהם יורשים

נקוט מהא דבדבר דאיכא צד איסור לא אמרינן דבנות בכלל בנים. והנה הקב"ה גזר אומר כי גר יהיה זרעך וגו' ועבדום ועינו אותם ת' שנה וא"כ אם יוצאים קודם עוברים אעשה דגר יהיה זרעך ובשלמא האנשים כיון דמה שיוצאים לעבודתו יתב' כדכתי' שלח את בני ויעבדוני א"כ אתי עשה דעבודה דאלים טפי ודחי עשה כי גר יהיה זרעך אבל הנשים שאינם בכלל עבודה אינם יכולים לצאת קודם הזמן ולעבור על עשה כי גר יהיה זרעך והנה הקב"ה שלח לפרעה ע"י מרע"ה בשליחות הא' שלח את בני ויעבדני ופרעה סבר דדוקא הזכרים יצאו לעבודתו יתב' והבנות אינם בכלל כיון דאיכא איסור כנז' ואמטו"ל שאל מאת מרע"ה מי ומי ההולכים וכשהשיב לו מרע"ה בבנינו ובבנותינו וגו' השיב לו פרעה יהי כן ה' עמכם הכונה אם יסכים הקב"ה עמכם שיצאו גם הבנות בכלל ופי' דבריו ראו כי רעה נגד פניכם הכונה דאיכא איסור ובהאי לא אמרי' הבנות בכלל ובכן לכו נא הגברים ועבדו את ה' וגו' ע"כ תד"ק וש"י זיע"א עכ"פ הקב"ה הסכים לדברי מרע"ה ועשה מעשה והוציא האנשים והנשים והוכיח במישור דמ"ש שלח את בני בכלל בנים בנות ומינה דבמילת ויעבדני ופי' המפ' שהוא לקבל התורה שייך לאנשים ונשים. והקשו המפ' דאמאי נקט שלח את בני ויעבדני כלשון יחיד דזה היה בשליחות ראשון דוקא ובכל פעם היה אומר שלח את עמי ויעבדוני או ויחוגו לי במדבר ואמאי שינה בפעם הזאת. והם אמרו שכונתו יתב' בשליחות הראשון שיהיו באחדות כגוף אחד ואיך יהיה כגוף אחד ע"י הערבות שיהיו ערבים זל"ז: