איש אמונים קלג

הנפסד לא אמר לו רפואה שתועיל. ותו ק' אומרם ואף כי אמר אליך רחץ וטהר שהם שפת יתר מאחר שכבר אמרו לו דבר גדול דבר הנביא אליך ומה הוסיפו עוד לדבר. ואולם עפי"ה הנה נכון דעבדיו נגשו אליו להסביר לו שמוכרח לעשותו תכף מבלי להתבונן מה אמ"ל יען שהמדבר הוא נביא יקר הערך ומוכרח לעשות בלי שום תפונה. וז"א דבר גדול הנביא דבר אליך הלא תעשה אתמהה? ל איך תסתפק אם לעשות או לאו מאחר שהדבר יצא מפי הנביא. ושוב אמרו לו טעם אחר שמוכרח לקיים דברי הנביא מפאת דבריו שאמ"ל רחץ וטהר שהשכל מחייבו שהרחיצ' במי הירדן יתרפא הצרעת וז"א ואף פי' וכ"ש כי אמר אליך רחץ וטהר שהדברים עצמם הם יקרים ומצודקים וא"כ בהצטרף הב' תנאים אתה מוכרח לקיים דבריו עכדת"ק יעי"ש

אשר עפי"ז טעמא טעים הרב ז"ל כי בתחי' בבואם לשמוע הדברים מפיו כי היא בכבודו עליהם יראה אז אמרו בלב שלם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע בהקדמת עשיה לשמיעה שלהיות דבר ה' כי פיו ידבר אליהם יעשוהו תכף כאלו תקדים העשיה לשמיעה מבלי שום לב להבחין מה יצוה להם. אבל אח"כ כשהוכרחו לשמוע מפי מרע"ה אז דקדקו ואמרו ושמענו ועשינו יעש"ב. ועפ"י דרכו דרך הקדש אפשר לפרש כו' רבינו הק' שאמר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם והרע"ב ז"ל פי' המשנה הזאת שמדבר בהנהגת האדם במדה הממוצעת לא כילי ולא פזרן יע"ש. ולפקע"ד אינו מתיישב פי' זה שיפארו אותו וגם מה הוא הכפל לעושיה ות"ת לו מן האדם כיון שהכל סובב על האדם. אמנם עפ"י דרך הרב ביל"ע ז"ל יבא על נכון שרבינו הק' מזהיר אותנו איזה דרך ישרה שיבור לו האדם שיהיו דבריו נשמעים כשמוכיח את הבריות בדברי מוסר והשיב שצריך שני תנאי' האחד שמה שידבר שיהיו דבריו מצודקי' ומקובלים בכדי שישמעו דבריו ויעשו אותם וז"א כל שהיא ת"ת לעושיה דהיינו להשומעים ועוד תנאי שיהיה המוכיח ת"ח לו מן האד' המוכיח שיהיה גדול בכדי שיקובלו דבריו באהבה. ואפשר דזה יהיה כו' דהע"ה בתהלים בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא ה' אתה ידעת. דלכאו' הדקדוק מבואר מהיכא תיתי שימנע מלהוכיח שאומר הנה שפתי לא אכלא. ותו קשה אומרו ה' אתה ידעת מאחר שהוא מדבר בקהל רב הרי כל העולם יודעים ומה כוונתו לומר ה' אתה ידעת. אבל האמת עפי"ה הנה נכון והוא דחשש דהע"ה שמא ימנע האדם מלהוכיח ברבים אף אם יהיו כל דבריו מתוקים מדבש מחששא שיאמרו לו מי אתה שתחזיק עצמך לחסיד ונקי שישמעו דבריך להוכיח את הרבים חלילה לא תמנע מסיבה זאת כי הכל גלוי וידוע לפניו יתב' והוא יודע תעלומות לב שאתה נקי ובזה חזק ואמץ. וז"א בשרתי צדק בקהל רב שאני מוכיח בדברים מצודקים בקהל רב הנה שפתי לא אכלא פי' לא אמנע מלהוכיח מסיבה שאין יודעים מעשי אם אני נקי כדי שיקובלו דברי כי בזה ה' אתה ידעת וסמוך לבי לא אחת מפני זה ודו"ק

ובאופן אחר פירשתי בעניותי כונת דהע"ה בשרתי צדק בקהל רב פעם אחרת בשנת החרל"ו והוא דה' שני אליהו ז"ל כתב דדהע"ה היה מוכיח את הקהל וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. וק' לפי' דא"כ מאי קאמר הנה שפתי לא אכלא מהיכא תיתי שימנע עצמו מלהוכיחם עד שמשבח עצמו דאינו נמנע. ותו ק' ה' אתה ידעת הלא כל הקהל הם שומעים ואולי אמרתי לפרשו בהק' מאי דאיתא במס' שבת ד' נ"ה ע"א אמ"ר בר חנינא מעולם לא יצאתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר לרעה חוץ מדבר זה דכתיב ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך ירוש' והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים ע"כ התועבות אמ"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה ותיו של דם על מצחן של רשעים. אמרה מדה"ד לפניו רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו אמ"ל הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים אמ"ל היה בידם למחות ולא מיחו אמ"ל גלוי וידוע לפניו שאם היו מוחים לא היו מקבלים אמר לו רבש"ע אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי והיינו דכתיב זקן בחור ובתולה טף ונשים למשחית ב"מ יע"ש. באופן דנקיטינן דהחיוב הוא על ראשי ישר' להוכיח להרשעים ואף אם לא יקבלו ח"ו יען דלפניהם אינו גלוי רק לפניו יתש"ל וכזה הם פטורים. וזה יהיה לע"ד כו' דהע"ה בשרתי צדק בקהל רב להוכיחם ואף אם ח"ו לא יקבלו תוכחתי לא אמנע מלהוכיחם. וזה הנה שפתי לא אכלא והטעם כי לפניך גלוי וז"א ה' אתה ידעת ולפנינו אינו גלוי ומן החיוב מוטל עלינו להוכיח אותם ולפטור את עצמינו

ובכן אמינא הגם שאיני כדאי להוכיח לאחרים והלואי אזכה להוכיח את עצמי כי באמת אינו שייך לנו עם בני ישר' שאנו שפלים ונבזים בעיני האוה"ע לעשות אלו המעשים להביא מנגנים שינגנו בחופות ובקונביטי'ס של נשים ובנוג'אדאס ומרקדים לפניהם בנות בתולות ובודאי מידי הרהור לא יצאו ופריצות וערבוביא וגם לילך הנשים מחוץ העיר מגולות חצי ראשיהן אחר שכבר הכרזנו כמה פעמים ובפרט על חילול ש"ק ועל שבועת שוא ושקר וגזל המשקולות וכיוצא ובמה יודע איפה שאנחנו חבל נחלתו יתש"ל כי בחר בנו מכל העמים ונתן לנו תורתו הק' איך שייך שיהיה לנו לב לעשות הפך רצונו יתב' חלילה. אין זה כי אם תגבורת היצה"ר הוא המתעה אותנו ועומד כגבור להסית ולהדיח לעשות רצון החומר הטבעי שהוא רע נוטה אל הגשמי

ואפשר דזה יהיה כוונת הנביא יחזקאל סי' ט"ז רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדים שדים נכונו ושערך צימח ואת ערום ועריה. והנה כל המפ' פי' להני קראי שמדבר על יצי"מ שגזר פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וישר' היו פרים ורבים כמ"ש כן ירבה וכן יפרוץ וכשהיו רוצים לילד היו הולכים למדכר ויולדות זכרים ומניחות אותם שם והם מתגדלים שם כעשב השדה בהשגחתו יתב' ואח"כ היו באים עדרים עדרים כל אחד לבית אביו וזהו שמתרעם עליהם הנביא. אך זו היא שקשה שהי"ל לומר שערך צימח קודם השדים שסי' השערות הוא קוד' להשדים וכדאית' במסכת נידה דף מ"ז ע"א ותו קשה למה נקט אלו הב' דברים השדים והשערות אם לא שרמז איזה רמז הנביא בתרעומותיו על ישר' ואין אתנו יודע כוונתו אמנם נראה לפקע"ד לפרש בהק' מ"ש במד' פ' דברים רבנן אמרי התורה נמשלה לחמשה דברים למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים ליין דכתי' ושתו ביין מסכתי לדבש וחלב דכתי' דבש וחלב תחת לשונך לשמן דכתי' שמן תורק שמך יע"ש וה' בינה לעתים בדרוש מ"ג הק' דמה תועלת שנמשלה התורה לחמשה דברים הללו והוא ז"ל תריץ יטי'ב והוא דהרמז"ל כ' דיש ה' סיבות המונעות את האדם מלעסוק בתורה. ראשונה היא עומק המושג שנדמה בדעתו שלא יוכל להשיג עומק התורה ואמטו"ל נמשלה למים להודיעינו כי אינה עמוקה כלל אלא אדרבה היא קלה כמים. שניה