איש אמונים קלב

בוי"ו משמע שהכפרה אינה בעבודה אלא בגשת בנ"י אל הקדש והיינו הגשה לתפי' כמו ויגש אליהו ויגש אברהם וכיוצא ולנו לדעת מאי קאמר, ואולם יובנו בהקדים מאי דאיתא במס' ברכות ד' ל"ב ע"ב אמר ר' אלעזר גדולה תפילה יותר מן הקרבנות שנא' למה לי רוב זבחיכם וגו' שבעתי עולות וגו' ודם פרים וגו' לא חפצתי ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם עכ"ל ורש"י ז"ל פי' ובפרשכם כפיכם אי לאו דגדולה תפילה כיון דאמר למה לי רוב זבחיכם למה לי תו ובפרשכם כפיכם הא אפי' זבחיכם לא ניחא ליה עכ"ל ובאמת כי דברי רש"י ז"ל ק' להבינם שהרי לא ידענו מהיכן יצא לו שהתפילה היא יותר גדולה מהקרבנו' נימא שהם שוים כמו הקרבנו' כמו התפילה ומשו"ה קאמר הנביא דהקרבנות לא חפצתי והתפי' אעלים עיני מכם וא"כ מהיכן יצא לנו דהתפי' היא יותר גדולה מהקרבנות. והרב בינה לעתים בדרוש ס"ב הק' על רש"י ז"ל כנז' והוא ז"ל פי' כו' ר' אלעזר והוא כי עינינו הרואות כי בקרבנות אמר למה לי רוב זבחיכם וגו' שבעתי עולות וגו' ודם פרים וכבשים לא חפצתי ואילו גבי תפי' לא קא' לא חפצתי או למה לי אלא נקט אעלי' עיני מכם גם כי תרבו תפי' אינני שומע מוכח דבתפי' מוכרח לקבלה אלא דמעלים עיני כב יכול ואיננו שומע משא"כ בקרבנות דאיננו חושב להשיב ולזה נקט למה לי וגו' שבעתי וגו' לא חפצתי תועבה היא לי וגו' יע"ש. ולא זכר שר שכבר קדמו בפי' זה מהרש"א בחי' אגדות. וא"כ אם בזמן בהמ"ק שהיו קרבנו' אמרי' דגדולה תפי' כ"ש השתא דאין לנו בהמ"ק ודאי דפשיטא ופשיטא דגדולה תפי' כדכתיב ונשלמה פרים שפתינו. ואולם לא באמירת התפי' והק"ש מצות אנשים מלומדה שלא בכונה יקובל תפילתו אלא צריך שיתפלל בכונת הלב להבין מה. שמוציא מפיו ובפרט בק"ש צריך שימסור נפשו במילת אח"ד אולי יקובל תפילתו ונרצה עונו וזה אמרתי אי ניחא קמי שמיא כו' הכתוב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו דבאמת אין לו מובן איזה דברים יקחו עמהם לא ידענו. ותו ק' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב לא יש פי' לדברים שישא עון וכי גזירה היא וגם מהו הטוב שיקח. ותו ק' סמיכות ונשלמה פרים שפתינו אבל עפי"ה ניחא ונקדים מ"ש הרב ז"ל דמילת עון במילואו עי"ן ו"ו נו"ן עולה רמ"ח והוא כמנין תיבות ק"ש שהם רמ"ח וגם מילת טוב בחילוף אתוון בא"ת ב"ש הוא נפש [ען וף בש] דע"י העון שעושה פוגם ברמ"ח איבריו וע"י הק"ש בכונה ומוסר נפשו להעלות מ"ן מתקן כל רמ"ח איבריו מעתה זה יהיה כונת הכתוב קחו עמכם דברים דהיינו ק"ש כדכתיב והיו הדברים האלה וגו' ושובו אל ה' אמרו כ"ל תשא "עו"ן" דהיינו עו"ן במילואו שעולה רמ"ח כל תשא עון וגם קח טוב דהיינו מסירת נפש ובפרט בדליכא ביהמ"ק שהתפילה היא במקום קרבנות וז"א ונשלמה פרים שפתינו. מעתה זה יהיה כו' הנושא ואתנה את הלוים לעבוד את עבודת בני ישר' דהיינו הקרבנות באהל מועד וגם ולכפר על בני ישראל כי ע"י התפי' יתכפרו עונותינו ולא יהיה בבני ישראל נגף אבל על תנאי שנשוב בתשו' שלימה ונמסור נפשינו על קדושת שמו יתב' וז"א בגשת בני ישראל אל הקדש שיגישו גופה והם עצמם אל הקדש

חזרתי ואמרתי לעבוד את עבודת בני ישראל וגו' דידוע דכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשו' ומע"ט וזה יהיה הרמז הרומז אם תרצו שיבנה בהמ"ק בקרוב ונקריב קרבנינו העיקר הוא לכפר על בני ישראל בגשת בני ישר' אל הקדש דהיינו שיחזרו בתשו' שלימה ויבא משיח צדקינו ויקבץ פיזורינו ויבנה דבירינו בעגלא ובזמן קריב כן יהי רצון אמן

דרוש ט"ו לשבת כלה

דרוש שדרשתי בבהכ"ן הגדולה שנת תרמ"ד ליצירה

והנושא בא: וחנו בני ישר' איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם והלוים יחנו סביב למשכן העדות: יחנו סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל יחנו סביב למשכן העדות

איתא במדר' פ' יתרו. וישמע יתרו כהן מדין הה"ד שמעו דבר ה' בית יעקב זש"ה בני אם ערבת לריעך תקעת לזר כפיך. ורבנן אמרין בני אם ערבת לריעך אלו ישראל שנעשו ערבים בינם לבין הקב"ה חביבים ישראל שנקראו ריעים שנאמר למען אחי וריעי אדברה נא שלום בך עכ"ל

יתבודד האדם ויעמיק המשכיל מה יקר ומה נכבד קדושת יום המעמד הקדוש יום שזכינו לקבל תורתינו הק' אמרת ה' צרופה פקודי ה' ישרים ובעוצם התלהבותם וגודל תשוקתם ענו כל העם פה אחד ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע עד שיצאה בת קול ואמרה מי גילה רז זה לבני שמלה"ש משתמשים בו וירדו ס"ר מלה"ש וקשרו לכל אחד שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע

והנה יש לחקור דהרי מצינו שישראל אחר כך חזרו ואמרו למרע"ה קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלד'ינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלד'ינו אליך ושמענו ועשינו שהקדימו שמיעה לעשיה ולפקע"ד נראה לתרץ עם מה שראתה עיני בס' זקן אהרן שכתב דפי' נעשה הוא פנימיות התורה שהוא רוחניות שכן מצינו במלה"ש שכתוב בהם גבורי כח עושי דברו משרתיו עושי רצונו בדבר ה' שמים נעשו ונשמע הוא הפשט שהוא הלבוש. ואמטו"ל יצאה ב"ק ואמרה מי גילה רז זה לבני שמלה"ש משתמשים בו דכתי' בהו עושי דברו כנז' לקבל פנימיות התורה בתחילה ואח"כ הפשט. ואולם כל זה הוא שאמרו כל אשר דבר ה' שיצא מפיו של הקב"ה שייך לקבל כמו מלה"ש סודות התורה בתחי' ואח"ך הפשט אבל כשישמעו מפי מרע"ה מוכרחים לי' ושמענו בתחי' כידוע שימלא כריסו האדם בלימוד הפשט ואח"ך יכנס בפרד"ס

אמנם הרב בינה לעתים תירץ יטי'ב להחקירה הנז' והוא דידוע דהדברים היוצאים מפי אדם כדי שיהיו מקובלים אצל השומעים צריך ב' תנאים הא' מפאת גדר וחשיבות המדבר בהיותו מוחזק לגדול הערך יקובלו דבריו אף מבלי השקפה על עצם מהות דבריו איך שיהיה. והתנאי הב' מהות הדברים מצד עצמה דברים מצודקים ויקרים אשר כל שומעיהם ימצאו בהם טעם כעיקר ויקיימו אותם. ובזה פי' כו' עבדי נעמן דכתי' ויגשו עבדיו וידברו אליו דבר גדול דבר הנביא אליך הלא תעשה ואף כי אמר אליך רחץ וטהר דיש לדקדק מה זו תמיהה הלא תעשה מאחר דלפי דעתו