איש אמונים קלא

ליתן להת"ח מתורת חסד וצדקה. אבל אם באמת נהנו הכולל מהמעות הללו דהיינו שנתנו אותם לאיזה הוצאה של הכולל הא ודאי הוי אגר נטר ואסור עכ"ל יע"ש

והנה דהע"ה בקש לזכות לבנות הבית ולעבוד את ה' כל ימי חייו. ונתן הנביא השיבו כל אשר בלבבך לך עשה כי ה' עמך. וכמה פעמים מצינו שנתעל' מהנביא רצונו יתב' כמ"ש רד"ק ז"ל כי גם שמואל הנביא לא ידע בבני ישי מי ימלוך ואמר על אליאב אך נגד ה' משיחו עד שאמ' לו הקב"ה אל תבט אל מראהו וגם נתן הנביא מדעתו אמר לדוד כל אשר בלבבך לך עשה. אבל הקב"ה תכף ויהי בלילה ההוא אמר לנתן הנביא מהר ולך אל דוד כמ"ש ר' חנינא בר פפא זה האיש מהיר במלאכתו לך ושאל ממנו שמא יטעון שכבר זכה במה שאמרת לו לך עשה כלבבך ויעמיד עצמו בטענה זאת שלא ירצה שיתעכב בנין הבית כל זה הזמן עפ"י דבורך שאמרת לו ובפרט כי בזה ליכא איסור אגר נטר וז"א לך ואמרת לעבדי דוד האתה תבנה לי בית. ואם יעמיד עצמו בטענה זאת. לסתור טענה זאת תאמר לו שתי תשובות. חדא שאיני צריך לבית כדי שיטעון שעכבתי בידו וכמ"ש הרב ב"ד אם אינם צריכים הכולל המעות לא יש לו שום טענה לתבוע רק מתורת צדקה וחסד אם ירצו יתנו. ולזה אמר כי לא ישבתי לביתי מיום העלותי את בני ישראל ממצרים ואהיה מתהלך באהל ובמשכן. זאת שנית תאמר לו שלא יסמוך על דבריך שאמרת כל אשר בלבבך לך עשה הלא יזכור כשלקחתי אותו מאחרי הצאן שגם שמואל חשב בדמיונו להמליך את אליאב וכששאל בעבורך אמרו לו והנה רועה בצאן וא"כ אין לו שום תביעה. ועכ"ז אני מעצמי בזה אני מפייסו שכוננתי את זרעו עד עולם וכמ"ש מהרשד"ם ז"ל שהגם שאינו חייב בדין שרי לתת לו בלי תביעה. וע"ז בא להתנצל עצמו דהע"ה כי חלילה לו להעמיד עצמו בטענה זאת כי מי אנכי ומי ביתי כי מרות המואביה באתי והביאותני עד הלום שהוא כינוי למלכות הכונ' כי מלבד שלא אתבע על אשר הבטיח לי נתן הנביא חלילה בלא"ה אין לי לטעון כי מי אנכי וגו' ובפרט כי אתה ברחמיך הרבים פייסתני שכוננת את כסא בני עד עולם וז"א ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק זאת ועוד כי טענה זאת אעיקרא שיוכל לתבוע בטענה זו מה שהיה מרויח הוא דוקא בין אדם לחבירו שיוכל לטעון טענת קי"ל אם הוא תפוס. וז"א וזאת תורת האדם משא"כ לגבי דידך כב יכול ה' אלד'ים גדלת מאד אין כמוך ואין זולתך וגו'

מעתה נחזור למאמרינו הנצב פתח השער דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישר' וכו'. והנה רבו הדקדוקים בזה המ' למה באו מלה"ש בשעה שאמרו נו"ן וקשרו לכ"א ב' כתרים ולמה אח"ך כשחטאו ירדו בכפל ק"ך רבוא מל"ח ומה ענין משה ליטלן ולמה עתיד הקב"ה להחזירן הא כיצד ואולם נלע"ד דיובן בהק' מ"ש ה' עיר דוד ז"ל בד' ע"ג ע"ג שדקדק בקרא וידבר אלד'ים את כל הדברים האלה לאמר דתי' לאמר אין לה מובן דאינו שייך לאמר לאחרים שהרי הוא כב יכול היה מדבר עם ישר'. ותי' עפ"י מ"ש במד"ר דמשה שיבר את הלוחות לדונם כפנויה דמזה מוכח דהלוחות היו הקדושין לישראל ואף שנתן להם העשרת הדברות בהר סיני לא חלו הקדושין עד שיקבלו הלוחות כדין האומר לאשה התקדשי לי במנה ונתן לה דינר דינא הוא דאם ישל' לה המנ' מקו' ואם לאו בטלו הקדושין וכך היה הענין שהקב"ה קדש את ישראל בכל התורה בכללותה רק במעמד הר סיני נתן להם עשרת הדברות כדין המקדש במנה ונתן דינר ועד שיקבלו הלוחות יגמרו הקדושין וכשעשו העגל ועדיין לא קבלו הלוחות ומשו"ה שיבר אותם משה כדי שידונו כפנויה יען לא נגמרו הק' וזהו דרמז בקרא תיבת לאמר לומר לך שעדיין לא חלו הק' עד שיאמר להם כל התרי"ג מצות ע"כ תד"ק ובאמת לא ידעתי מה תקן בזה כיון שכבר קבל אותם משה רע"ה והוא מכלל ישראל המקבלי הקדושין והרי חלו הקדושין וצ"ע [ועיין לה' בירך יצחק בס' כי תשא] והנה ישראל באותו פרק רצו להודיע חיבתן בקבלת התורה אמרו נו"ן וכונתם שכבר נתרצו להתקדש ביו"ד הדברות לבד וסמכה דעתייהו על כל התורה כולה שינתן להם. ולזאת מלה"ש בראות חיבתן של ישראל שהסכימו להיותם מקודשים באו ונתנו להם מתנות כדרך שנותנים להכלה שנשאת אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכשחטאו בעגל מלבד עון העגל עוד הוסיפו סרה שמחמת הנעשה ונשמע הורו עצמם שכבר נתקדשו ודינם כאשת איש ואמטו"ל ירדו ק"ך רבוא מלא"ח ופרקו מהם הכתרים יען עשו שתים רעות כנז' ועל זה אמר ר' יוחנן וכולן זכה משה ונטלן יען דינם כפנויה ולא היה ראוי ליקח מהם הכתרים. ובא ריש לקיש להודיענו שעתיד הקב"ה להחזירן לנו יען כי עד לעת"ל יטהרו מעון העגל לגמרי כי גם דעת ריש לקיש נדונו כפנויה וזו היא ס' ר' יוחנן ומייתי ראיה קרא כדכתי' ופדויי ה' ישובון וגו' ודו"ק

אשר עפי"ז נלע"ד לפ' כו' המדר' פ' כי תשא נאה היה להם לישראל לומר נעשה ונשמע שמא היה נאה להם לומר אלה אלד'יך וכל המפרשים אחזו צע'ר בכונת דברי המדר' הללו מהיכא תיתי שיהיה נאה לומר אלה אלד'יך ח"ו. ואולם עפי"ה הנה נכון דאם לא היו אומרי' נעשה ונשמע להורו' שכבר נתקדשו בעשר' הדברות לבד היה דינם כפנויה אבל עכשיו שאמרו נעשה ונשמע להראות חיבתן שנתקדש לא היה להם לומר אלה אלד'יך שהיה דינם כאשת איש

ובא"א נלע"ד לפרש כו' המדר' הנז' והוא בהקדים את הידוע כי נעשה הוא כנגד מצות עשה ונשמע הוא כנגד מצות ל"ת. עו"ן מ"ש הרב שמע שלמה דבמצות עשה אינו חייב הקב"ה לשלם שכר לישר' יען יש לו טענת מי הקדימני אבל במצות ל"ה דליכא טענה זאת ראויים שיקבלו עליהם שכר ואגב שנזהרין הרבה מאד במצות ל"ת משלם להם שכר גם על מ"ע זתד"ק. ובזה פי' מורי הרב בני בנימין זלה"ה כו' הכתוב והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם [שהוא מצות ל"ת] ועשיתם [שהם מ"ע] ע"י שתקיימו אלה ואלה ושמר ה' אלד'יך וגו' זתד"ק זיע"א. וישר' הקדימו נעשה לנשמע בכדי לקבל שכר על מ"ע ואמטו להכי הקדימו כי מל"ת כבר הם מקיימים אותם. וזהו שמתמיה המדר' נאה היה להם לישראל שאמרו נעשה ונשמע שרצונם לקבל על מ"ע כי מל"ת בלא"ה כבר הם מקיימים ואיך יאמרו אלה אלד'יך ועברו על כמה מצות ל"ת לא יהיה לך לא תשתחוה ולא תעבדם לא תעשה לך פסל וכיוצא ודו"ק. איך שיהיה חזרתי לנשאי מקדם אמרתי בתחי' דברי בגשת בני ישר' אל הקדש שם רמז לקוטב דרושינו דכאשר נגשו בני ישראל אל הר סיני נעשו קדש ומועלים בהם וז"א בגשת בני ישראל אל הקדש

חזרתי ואמרתי לעבוד את עבודת בני ישר' באהל מועד ולכפר על בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש. דלכאו' יל"ד דכבר אמר לעבוד את עבודת אהל מועד והיינו עבודת הקרבנות שהם לכפר על ישראל וא"כ היל"ל לכפר על בני ישראל דהיינו העבודה היא לכפרה ומדנקט ולכפר