איש אמונים יב

לסלק טענת האומדנא האחד צריך שיבינו בדעת הלוקח שמן הסתם היה מכניס עצמו בספק כמו בלוקח פרה דאנן סהדי דנחית הלוקח לספקא אף אם אפי"ה היה קונה אותה והב' דכל דאיכא שתי דעות לא אזלינן בתר אומדן חד מינייהו דמצי' למימר דהשני לא היה מתרצה אם לא ע"מ כן

וחזה הוית להר' מוהראנ"ח ז"ל בחידושיו על הש"ס במס' כתובו' רצה להכריח בעד התוס' דשני חילוקי' אלו של התוס' שניהם מוכרחים לסלק טענת האומדנא וזה בלא זה לא סגי והכריח כן מההיא דאמרי' בפ' אלמנה ניזונת דצ"ו ע"א הלכתא זבין ולא איצטריכו ליה זוזי הדרי זביני והרי התם דאיכא נמי דעת הלוקח ואפי"ה הדרי זביני אלא ודאי דצריכים אנו לחילוק השני של התוס' דמסתמא נחית הלוקח לספיקא שאם יזדמנו לו מעות למוכר יחזור המקח ואולי לא יזדמנו לו מעות וישאר החפץ בידו עכ"ל

ובאמת פליאה דעת ממני איך כתב הכי בעד התו' מאחר שהתו' כבר פי' דבריהם בההיא דמיירי שגילה דעתו בשעת המכר ואי לא"ה המקח קיים וכ"כ בקידו' ד' ן' ובגטין ד' ל"ב ומה דמות יערוך לדעת התוס' דהכא ובאמת צ"י

וכן ראיתי להר' פאת נגב ז"ל בחידושיו למס' קמא שכת' אההיא דהקשו בש"ס אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין וכו' כתב וז"ל צ"ל כוונת המקשה דסבר דודאי אשה זו אינה רוצה ליזקק למוכה שחין ואי הוה מסקא אדעתה שתיפול קמיה לא היתה מתקדשת והאי דנתקדשה הוא משום דלא אסקא אדעתא כלל ואצ"ל כשנעשה מוכה שחין אחר כך דודאי לא אסקא אדעתה ליזקק לפניו דשמא ימות הוא קודם או יהיו לה בנים או תמות היא קודם ואם כן כשנפלה נתבטלו הקידושין למפרע כמו אונס דלא שכיח עכ"ל

והרואה יראה דדבריו הם הפך דברי התוספות שהבאנו לעיל שכת' בכוונ' המקשה דמסת' הייתה נכנסת בשעת קידושין ועל זה הוקשה להם לחילוק שכתבו בלוקח פרה ונטרפה דמסתמא נחית הלוקח לספיקא ולפי דברי הרב זלה"ה מאי קושיא דאי כדברי הרב זלה"ה דכוונת המקשה שהקשה אדעתא דהכי לא נתקדשה הוא דלא אסקא אדעתא כלל ליזקק לבעל מום וכשנפלה נתבטלו הקידושין למפרע אם כן קשה לפירושו אמאי לא הקשו בש"ס מאשה שנעשה בעלה מוכה שחין תיפוק בלא גט וכמו שהכריחו התוספות באופן לא זכיתי להבין אמרי בינה וצ"י

ודרך הילוכי חזון הרבתי להר' פני משה ח"א סי' ס"ב דהביא לשון התוספות דמס' ב"ק וכתב שדבריהם סתומים והוא ז"ל פי' דלוקח מסתמא מתרצה ליקח המקח אף אם יתקלקל אח"ך כתי' ממש של התו' דכתובו' ולא זכר שר שהן הם דברי התוס' דכתובו' והוא חריץ יטי"ב כאילו חילוק זה הוא מסברא דנפשיה ואיך העלים עין מדברי התוס' דכתובות וצ"י

ותבט עיני להרב גאון עוזינו הרב חק"ל ז"ל שהביא תשו' מהר"מ בסי' תתקמ"ב בח"ג של יו"ד סי' ק"ד וז"ל מה ששאלת אי שייך בנדרים וצדקות אומדנא דר"ש ן' מנסיא או לא שייך ודאי אם באותה שעה טעה בדבר שהיה כך ולא היה כך כגון ההיא דר"ש ן' מנסיא דאותה שעה היה טועה שמת בנו ואין לו בן אבל אם בההיא שעתא לא טעה חל הגדר ולא בטיל בשום מילתא דאתייא לאח"ז ובכן בנדון דהכא דהוי דבר הבא לאח"ז דמידי דשכיח הוא שבני אדם מתמוטטין אם איתא דסליק אדעתיה הי"ל לאתנויי כל שכן במילי דצדק' דבעין יפה הוא נותן ולא הי' בלבו שום תנאי עכ"ל

והנה מתוך מרוצת תחילת לשונו של מוהר"מ זלה"ה מוכח דבנדרים וצדקות הוא שנשאל אי אזלינן בתר אומדנא דלאח"ז משמע דבהדיוט פשיטא ליה דאזלינן בתר אומדנא דלאח"ז ובסוף דבריו כתב וכ"ש דבנדרים וצדקות דבעין יפה הוא נותן משמע דגם בהדיוט לא אזלינן בתר אומדנא דלאח"ז

והרב גאון עוזינו הרב חק"ל זלה"ה הכריח בדעת מוהר"מ זלה"ה דס"ל דבהדיוט אזלינן בתר אומדנא דלאח"ז

ומוה"ר רבי"ן חסידא ראשון לציון בספרו הבהיר חוקי חיים השיג עליו וכתב בדעת מוהר"מ זלה"ה דגם בהדיוט לא אזלינן בתר אומדנא דלאח"ז ולפקע"ד קשה דמה יענה לסוגיא דכתובות ד' נ"ד ע"א דאמרו אלמנה שמין מה שעליה מטעם אומדנא דלא אקני לה אלא אדעתא למיקם קמיה אדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה הרי להדיא דבהדיוט אזלינן בתר אומדנא דלאח"ז

וראתה עיני לה' שמחת יו"ט ז"ל בסי' צ"ג ד' רל"ג ע"ג שהביא לשון המרדכי שכתב בפ"ק דב"ב סי' תצ"נ וז"ל מעשה בא' שנתן מקצת נכסיו לצדקה בפת מותו לימים עוד ירדו קרוביו מנכסיהם וגדולי' מהרבני' היו אומרי' שיש ליתן אותה צדקה לקרובי' שירדו מנכסיהם כדתניא בפ' יש נוחלי' ד' קל"ב וד' קמ"ו הרי שהלך למדינ' הים ושמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחר ואח"כ בא בנו אין מתנתו מתנה שאלו היה יודע שבנו קיים לא היה כותב נכסיו לאחרים ואר"ן הלכה כר"ש ן' מנסיא אלמא דהכי הלכתא ה"נ אמדינן דעתיה שאלו היה יודע שירדו קרוביו מנכסיהם לא היה מניח לקרוביו ונותנם לאחרים הילכך יהבינן לקרוביו ע"כ והקשה ה' שמחת יו"ט על הרבנים הנז' דמה ראיה מייתו מהתם דהתם לגבי הדיוט אזלינן בתר אומדנא אבל לגבי הקדש אפשר דכל גבי עניים גמר ומקני והראיה דהתם בש"ס איבעיא להו הקדיש כל נכסיו מהו חילק כל נכסיו מהו וסלקא בתיקו הרי דאף דאמרי' הלכה כרשב"מ אפי"ה איבעיא להו בש"ס בהקדש ובעניים אי אזלינן בתר אומדנא או לא והיכי פשיט להרבנים מהדיוט להקדש והניחה בצ"ע

ולפע"ד לא זכיתי להבין תורף קושייתו דאטו נדון המרדכי הוא להוציא המעות לחולין כי היכי דתקשי ליה והלא הרואה יראה בשאלה והוא שרוצים לתת המעות לקרוביו שהם עניים ובכי האי שפיר מייתו ראיה מהתם דהרי התם דמוציאים המעות מהדיוט להדיוט בטענת אומדנא דאלו היה יודע שבנו קיים וכו' ה"נ מוציאים המעות מעניים זרים לעניים קרובים בטענת אומדנא וליכא שום קדושה יתירה בעניים זרים לקרוביו והרי אף הרבני' שחולקי' וס"ל דלא מהני טענת אומדנא אזלי ומודו דקרוביו יש להם חלק באותה צדקה כשאר עניים באופן דלא זכיתי להלום ד"ק ז"ל

איך שיהיה נמצא דבמחלוקת הוא שנוי אי אזלינן בהדיוט לדעת מוהר"מ בתר אומדנא דלאח"ז או לא

אמנם הרא"ש פליג על רבו מוהר"מ וס"ל דגם בהקד' אזלינן בתר אומדנא דלאח"ז כדמוכח מההיא תשו' דפדיון השבויה שהבאנו למעלה ומינה דן את הדין מהרש"ך בח"ב סי' ל"ח גם בהקדש דאזלינן בתר אומדנא דלאח"ז וכבר כ' החק"ל דדברי מהר"מ הם דברי יחיד ורבו המתירים ומהרש"ח כ' דבזה"ז אין דין הקדש נוהג אלא הכל דין הדיוט אית להו ונסתייע מתשו' רשב"א יע"ש ולפקע"ד ק"ל טובא לדעת מוהר"ם