איש אמונים קכח

מ"מ אינם ככלי שרת וא"כ המועל ראשון אם יתכווין לגזול אותו ולהוציאו מרשותו יתב' אח"כ מותר לכתחילה לעשות בהם כרצונם ולזה אמר כל מי שהוא גוזלן את ישר' הקב"ה מקהה את שיניו וכו' מפני שהם קדש. ועל זה נרגש בעל המאמר ואם הם קדש מאי הוי הרי גזל אותם והוציאם מרשותו יתב' ויהי כמשיב וכל הנוגע בקדשים חייב מיתה הכונה שהיא אשת איש שכבר קבלנו קדושין מאתו יתב' וא"כ כל הנוג' בהם חייב מיתה כדין הבא על אשת איש

מעתה עלי בא"ר כו' הפסוקים אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים וגביתי ממנו קרן וחומש ואת היותרת בשביל שמעל בכם ועתה הכונה שמא תאמרו כי עתה מותר לאחרים להשתעבד בכם כי אין מועל אחר מועל במוקדשים יען כונתו היתה לגזול אתכם ולז"א אם שמוע תשמעו בקילי ושמרתם את בריתי והיתם לי סגולה מל העמים דוקא "מכל" הנוגע בכם כדין כלי שרת דיש מועל אחר מועל והטעם כי אי אפשר לגבי דידי לומר שכו' לגזול אתכם להוציא אתכם מרשותי כי לי כל הארץ ואיך יוציא אתכם מרשותי. ועוד שאני מקדש אתכם בקדושין ואומר לכם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וא"כ מי יוכל להשתעבד בכם כיון שיש לכם דין אשת איש גמורה ודו"ק

באופן דהחיוב מוטל עלינו להודות להקב"ה ולברך בשמו אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו תורת אמת ללמוד וללמד ולשמור מצותיו יתב' וע"י זה גם הוא יתב' ישפיע עלינו מדת טובו להחיותינו כהיום הזה כמו שנא' והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלד'יך לך את הברית ואת החסד. ובדרך פשט אמרתי למה בתחי' נקט בל' רבים וסיים בלשון יחיד. דהנה ידוע דכל המצות אי אפשר לאדם אחד לעשותם כי אפשר לא נולד לו בן לא קיים מצות מילה לא נולד לו בכור לא קיים מצות פדיון וכיוצא וכיוצא. ואולם כאשר נהיה כולנו כגוף אחד חברים אזי בין כולנו נוכל לקיים כל התרי"ג מצות וכמו שהגוף כשאוכל בפיו נהנים כל האברים. כן נמי דומה בדומה כאשר יעשה מצוה אחת מגיע התועלת לכל ישר' וזה רמז הכתוב להדריכנו במדת האחדות. נקט בתחי' בלשון רבים כשתעשו המצות בין כולם אם תהיו באחדות אזי אני מעלה לכל אחד מכם כאילו כל אחד עשה המצות כולם ואני משלם לכ"א בפני עצמו וז"א ושמר ה' אלד'יך לך וגו'. וזה יהיה אצלי כוונת מדרש פ' בחקותי וז"ל ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם אמר רמי ב"ח אם תשמרו את התורה מעלה אני עליכם כאילו עשיתם אתם והוא תמו' מה הוסיף בעל המאמר. אמנם עפי"ה הנה נכון אם תשמרו את התורה באחדות מעלה אני עליכם כאילו עשיתם אתם כל המצות ולעומת זה כשאיש אחד יחטא מגיע העונש לכל ישראל. וכמאמר הנביא וכשלו איש באחיו ודרשו רז"ל איש בעון אחיו ונמצאו כל ישר' לוקים בסיבתו ב"מ ואם לא היה ענין הערבות והיה מת איש בעונו הגם שחיוב מוטל לקיים מצות הוכח תוכיח שאמרו רז"ל עד ק' פעמים עד הכאה עד קללה מ"מ כבר אמרו רז"ל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ואולם מט' הערבות מוכרחי' אנו להרים כשופר קולינו ולהזהיר את מי שאינו נזהר ובפרט בעת ובעונה הזאת כי נתרבה הפריצות והנערים מגלחים זקנם ומסלסלים בשערם ושותים במזרקי יין ומשתכרים ומחרפים ומגדפים כבוד התורה אוי להם מעלבונה של תורה וכבר למדו לשונם לקלל את הדיין ח"ו אוי לאזנים שכך שומעות. וגם הנשים כולם וקטני' גדולים כולן יוצאות באופני המלבושי' החדשים דבר יום ביומו ושאלי'ס על ראשיהן ונראות השערות מבחוץ והתכשיטים. ומה יקרו דברי דוד הע"ה כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה וכתב ה' מוה"ר חיד"א ז"ל בס' דברים אחדים ששמע באומרים דתי' פנימה נדרשת לאחוריו ולא לפניו שמשבצות זהב לבושה יהיה פנימה לפני בעלה דוקא. וכבר אמרתי בדרוש אחר כו' הכתוב ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה פן אפשיטנה ערומה והצגתיה כיום הולדה. דק' כיון דאמר כי היא לא אשתי פשי' כי הוא לא אישה. ותו ק' מה זו העונש פן אפשיטנה ערומה וכי זה הוא מדה כנגד מדה. אבל אמרתי דיובנו בהקדים מה שפ' מרן באה"ע סי' צ"ט אלמנה שמין מה שעליה אבל גדושה אין שמין מה שעליה וכ' בעל העיטור ז"ל דאם מגרשה מפני שסרחה עליו ומרדה בו שמין מה שעליה דאדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה. וידוע דאנו עם הקב"ה יש לנו דין אשה ובעלה. וידוע דהקב"ה משלם מדה כנגד מדה וכשרואה אותנו שאין אנחנו חוזרים בתשו' ואדרבא בכל יום מחדשים מיני לבושים להנשים והולכות בשוק להבעיר יצר הבחורים הגם שאינו שייך לנו שאנו בעוה"ר כשפלו' והשכינ' בגלות זה גורם להביא עניות ודלות שנהיה מוכרחים למכור המלבושים על פת לחם. וזהו כו' הנביא ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי הכונה שסרחה עלי ומסיבה זו אני לא אישה כי גרשתיה מחמת שסרחה עלי ומהו שסרחה עלי ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה אלו מיני מלבושים חדשים והעונש שלה הוא שאפשיטנה ערומה כדין גרושה שסרחה ששמין מה שעליה ולא תטעה ששמין מה שעליה ותשאר בלבושה לא ו לא אלא והצנתיה כיום הולדה הא כיצד שתהיה מוכרחת למכור מלבושיה על פת לחם ב"מ. וזה כמה פעמים ניחר גרונינו מלזעוק בעד אי' חילול שבת שיוצאים חוץ לעיר במשאוי ושומע אין לנו אוי ואבוי! וראתה עיני לה' ראשית חכמה ז"ל שהביא מעשה אחד שאגב חילול שבת אח"כ עבר על כל עשרת הדברות רח"ל באיש אחד רשע שהיה לו שכן א' וחמד אשתו וגם ממונו וביום ש"ק ראה להשכן שהלך מביתו סתר הכתל שבינו לבין שכנו הרי עבר על לא תחמוד וחילל שבת ובא עליה באונס הרי עבר על לא תנאף גנב הממון עבר על לא תגנוב וכשתבעו אותו נשבע לשקר עבר על לא תשא וכשראה שנתגלה קלונו המיר דתו והשתחוה לע"ז הרי עבר על אנכי ולא יהיה לך ולא תשתחוה והלכו אביו ואמו להחזירו למוטב והכה אותם באופן שעבר על עשרת הדברות כולם. דזה אמרתי יהיה כו' הנביא אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. דלכאורה ק' דפרט חילול שבת ואח"כ אמר שומר ידו מעשות כל רע בסתם. אבל עפ"י המעשה הזה שאחר חילול שבת נגררו כל העבירות רח"ל

ובכן נחפשה דרכינו ונכיר שפלות ערכנו שלא לדבר בזדון נגד הגוים והערלים וגם בינינו עם בני ישראל ידברו בנחת ולא בקללות ובזיונות וקללת האבות ואמהות וח"ו הדיין. ואפי' אם יבזה אדם את חבירו יסבול ויתן למכהו לחי ישבע בחרפה כמו שאנו אומרים בכל יום בתפי' י"ח ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה. את זה אמרתי שיהיה כו' דוד הע"ה דבקה לעפר נפשי חייני כדברך דהנה קרא כתי' יראת ה' תוסיף ימים וכתיב עקב ענוה יראת ה' אם כן אני שקיימתי מצות הענוה ודבקה לעפר נפשי חייני כדברך בהכרח ודו"ק: