איש אמונים קכז

ודין הוא ומה כסף שאינו מוציא מכניס שטר שמוציא אינו דין שמכניס והק' בגמ' ונקיש הויה ליציאה מה הויה בכסף אף יציאה בכסף אמר אביי יאמרו כסף מכניס כסף מוציא סניגור יעשה קטיגור והק' אי הכי שטר נמי יאמרו שטר מוציא שטר מכניס קטיגור יעשה סניגור ותי' מילי דהאי שטרא לחוד ומילי דהאי שטרא לחוד עכ"ל. וא"כ זה שעושה תשו' ומתודה על חטאתיו ובפרט כשעוסק בתורה מילי דלה"ר לחוד ומילי דתשו' ות"ת לחוד

עוד תירץ תי' אחר עפ"י מ"ש הרב גור אריה בפ' שמיני על פסוק קח לך עגל בן בקר לחטאת ופי' רש"י לכפר על מעשה העגל שהקשה הרא"ם ז"ל קטיגור נעשה סניגור ותי' דאהרן עצמו שבא לכפר על עצמו בזה לא נאמר אין קטיגור נעשה סניגור אבל פרה אדומה שבאה לכפר על ישראל במעשה העגל בההיא אמרינן אין קנ"ס יע"ש: מעתה נא"ה דקא מתמה דהע"ה דתינח בכל העונות שעושה האדם בפועל ובמעש' מתודה על חטאתיו לפניו יתב' ומתכפר. אבל כשחטא בלשון איך יצוייר כי בלשון שחטא וסיפר לה"ר וכיוצא איך קנ"ס ע"י הלשון. וידוע דמילת טוב כינוי לתשו' כמש"ה קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב. וז"א רחש לבי דבר טוב בענין התשו' התינח בכל העונות שאני עושה בפועל אני מתודה לפניו יתב' וז"א אומר אני מעשי למלך אבל לשוני מה תיקון יש בכל מה שחטאתי בלשוני דהא קי"ל דאין קנ"ס ואיך ימחול הקב"ה על עונות שעשיתי בלשוני לז"א עט סופר מהיר שם רמ"ז לדין השטר דהרי השטר מכניס ומוציא משום דמילי דהא שטרא לחוד וכן נמי מילי דלה"ר לחוד ומילי דתשו' לחוד. ועוד תי' דכל זה דאין קנ"ס היינו כשתרצה לכפר על אחרים דהיינו יפיפית מבני אדם אבל אתה עצמך שאתה מתפלל ובפרט כשאתה עוסק בתורה דהיינו הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלד'ים לעולם ודו"ק

נחזור לקוטב דרושינו דאמרנו דמה שנתן לנו הקב"ה את התורה הוא מט' אהבתו לעם בנ"י בהיותינו מעולים מכל האומות לא מצד היותינו גרועים במעלה. ואפשר דזה יהיה רמז הפסוק ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים דהכונה עתה בשעת מ"ת מודיע לנו הקב"ה דאין אנו גרועים במעלה שהרי אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים בשביל אהבתכם ומשם תבינו בקבלת התורה ושמרתם את בריתי ותדעו והייתם לי סגולה מכל העמים מעלתכם ואהבתכם גדולה מכל אוה"ע

אמנם כדי להבין כונת המשך הפסוקים אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש דלכאורה יל"ד למה הוצרך להציע טרם כל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים דמשמע דהצעה זאת צריכה למה שיזהיר אח"כ. ותו ק' תיבת מכל העמים היה די שיאמר מן העמים. ותו ק' מה זה נתינת טעם כי לי כל הארץ ותו ק' אומרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש לא ידענו אם הוא ציווי או מעלה ואולם נלע"ד לפ' אי ניחא קמיה שמיא ובהקדים מם דאמרו במס' מעילה פ' ה' ד' י"ט ע"ב אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בבהמה וכלי שרת בלבד [פי' שאם אדם מעל במקודשין יצאו לחולין תכף שמעל הראשון חוץ מבהמה וכלי שרת] ומפרש במתני' כיצד רכב ע"ג בהמה ובא חבירו ורכב ובא חבירו ורכב כולן מעלו שתה בכוס של זהב ובא חבירו ושתה וכא חבירו וסתה כולן מעלו ופירש"י הטפ' דאפי' הכחישה ברכיבתו או תלש מצמרה עדיין ראויה היא לקרבן בין אם היא שמינה או כחושה וכן בכוס אפי' נפגם כיון דקדושת הגוף הוא עדיין קאי לשירות וכו' יע"ש וסוגיא זאת הובאה בקדושין ד' נ"ה ע"א והתוס' בד"ה אין מועל אחר מועל הקשו מהתוספתא דתניא קרדום של הקדש ביקע בו ובא חבירו וביקע בו כולן מעלו נתנו לחבירו וחבירו לחבירו הוא מעל וחבירו מותר לבקע בו לכתחי' והשתא היכי דמי אי האי קרדום כלי שרת הוא כי נתנו לחבירו אמאי לא מעל חבירו הא אמרי' יש מועל אחר מועל בכלי שרת ואם אינה כלי שרת אמאי תנא ברישא כולן מעלו ותי' דהקרדום לא היא כלי שרת אלא שיש הפרש אם כשלקחו לבקע בו חשב לגזול אותו ולהוציאו מרשות לרשות כדין שולח יד בפקדון בהא אמרי' הראשון מעל שכבר חשב להוציאו מרשות הקדש ולהכי מעל בכולו והב' מותר לכתחי' לבקע בו אבל אם הראשון לא חשב להוציאו מרשות ההקדש רק נטלו ליהנות בו והניחו במקומו ובא חבירו ובקע בו כולן מעלו דעדיין הוא ברשות ההקדש וכל א' מהם מעל כנגד מה שנהנה יע"ש. באופן כי לדברי התוס' הללו מוכח דיש מועל אחר מועל במוקדשין כולם זולת שיש הפרש כי בשאר. הקדשות אם נטלו להוציאו לגוזלו הראשון דוקא מעל והשני מותר לבקע בו לכתחי' ואם ניטלו ליהנות בה יש מועל אחר מועל אבל בבהמה וכלי שרת אפי' נטלו ע"מ לגוזלו ולהוציאו מרשות הקדש יש מועל אחר מועל. עו"ן מ"ש בב"ר שהקיש אדם לקדש תני ר' חיא תבא מארה על אדם שנהנה מהקדשים ואין קדש אלא ישר' קדש ישר' לה' כל אוכליו יאשמו

מעתה יש לחקור חקירה עצומה דהנה פרעה הרשע שנשתעבד ראשון בישראל וכונתו פשוטה לגזול אותם ולהוציאם מרשותו יתב' כאשר אמר לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח א"כ הרי הוציאם לחירות ואם יבואו אח"כ איזה אומ' ולשון להשתעבד בהם לכתחי' מותרים לד' התוס' ז"ל אם אין דינם ככלי שרת. אך התשו' לזה שהקב"ה קדש אותנו ע"י נתינת התו' ואמרו בקדושין ד"ב ע"ב תני' האשה נקנית ונתני התם האיש קונה מעיקרא תני לישנא דאורייתא והדר תני לישנא דרבנן מאי לישנא דרבנן דאסר ליה אכ"ע כהקדש וכתבו התוס' בד"ה דאסר וכו' והרי את מקודשת לי כלומר בשבילי כמו הרי הן מקודשין לשמים להיות לשמי' ופשטא דמלתא מקודשת לי מיוחדת לי וכו' יע"ש. וא"כ מהאי טעמא לא יוכלו ליגע בנו שום אומה מאחר שאנו מקודשין לשמים מדין קדושין. ועוד איכא טעמא אחרינא כי לגבי קובה"ו כולי עלמא דיליה הוא איך אפשר להוציאו מרשותו יתב' ולגזול את ישר' ח"ו וא"כ חזר דינם כדין נטלו ליהנות בו דכולם מעלו

ובזה מה מתוק לחכי כונת המד' ס' במדבר והיה מספר בני ישר' כחול הים ד"א למה משלן לחול מה חול אדם נוטל ממנו מלא קומצו ונותן לתוך העיסה או לתוך התבשיל אין שום אדם יכול לטועמו כך ישראל כל מי שהוא גוזלן בעוה"ז הקב"ה מקהה את שיניו לעת"ל למה מפני שהם קדש שנא' קדש ישר' לה' כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה' וכל הנוגע בקדשי' חייב מיתה עכ"ל ולכאו' ק' דלמה נקט בזה הלשון כל מי שהוא גוזלן את ישראל היל"ל כל המזיק להם וכיוצא ותו קשה דאחר דהביא כל הפסוק שאמר כל אוכליו יאשמו וגו' למה חזר לומר כל הנוגע בקדשים חייב מיתה הרי כבר אמר קרא רעה תבא אליהם. ברה עפי"ה הנה נכון דאוה"ע סוברים דאף דישר' הם קדש