איש אמונים קכו

סביב לאהל מועד יחנו בעהי"ת בעגלא ובז"ק כיר"א

דרוש י"ד לשבת כלה

דרוש שדרשתי בבהכ"ן הגדולה שנת תרמ"ג ליצרה

והנושא בא. בגשת בני ישראל אל הקדש. לעבוד את עבודת בנ"י באהל מיעד ולכפר על בנ"י, ולא יהי' בבנ"י נגף בגשת בני ישראל אל הקרש. לעבוד את עבודת בנ"י באהל מועד ולכפר על בנ"י. ולא יהיה בבני ישר' נגף בגשת בנ"י אל הקדש

איתא במס' שבת ד' פ"ח ע"א דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישר' נעשה לנשמע באו ששים רבוא של מלאכי השרת וקשרו לכל אחד שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכשחטאו בעגל ירדו ק"ך רבוא מלאכי חבלה ופרקום שנאמר ויתנצלו בני ישר' את עדים מהר חורב. אמר ר' יוחנן וכולן זכה משה ונטלן דסמיך ליה ומשה יקח את האהל אמר ריש לקיש ועתיד הקב"ה להחזירן לנו שנא' ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם שמחה שמעולם על ראשם עכ"ל

יתבונן הנבון ויעמיק המשכיל מה עצמו נפלאותיו יתעלה שמו לעד ומה גדלה אהבתו יתברך אשר הבדילנו מכל העמים ובחר לנו מכל אומה ולשון להיות לו לעם סגולה והנחילנו תורתו הקדושה והטהורה לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. וזה יהיה לע"ד אי ניחא קמי שמיא כונת הכתוב ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והיתה לי סגולה מכל העמים דיש לדק' דהיל"ל ואתם תהיו לי סגולה ואמאי נקט והיתם דמשמע עבר ועתיד. והן קודם נבין כונת הכתובי' בתהלים מ"ה רחש לבי דבר טוב אימר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלד'ים לעולם דלכאו' יל"ד דמשמע כמסתפק אם יאמר מעשיו למלך אם לשונו עט סופר מהיר. ותו ק' מה כיון באומרו מעשיו למלך ומה הם המעשים. ותו ק' אומרו לשוני עט סופר מהיר מה היא מהירות שמשבח את עצמו. ותו ק' השבח שמשבח יפיפית מבני אדם וכי ביופי תלוי השבח. ותו' ק' אומרו על כן ברכך אלד'ים לעולם וכי בשביל היופי ברכהו אלד'ים. והנה רש"י פי' דמזמור זה נאמר על הת"ח העוסקים בתורת ה' וגם פי' על כן ברכך אלד'ים לעולם כמ"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך אח עמו בשלום משמע דבשביל היופי זכו לקבל התורה ואולם נר' לפקע"ד לפרש בהקדים מה דאיתא במס' בכורות ד' ח' ע"ב ר' יאושע ן' חנניא אזל לסבי דבי אתונא שאלו ממנו ההוא גברא דאזיל ובעי איתתא ולא יהבו ליה מאי חזי ליה דאזיל היכא דמדלי מיניה שקל סיכתא דצא לתתאי ולא עאל דצא לעילאי ועאל אמר האי נמי מתרעי מזליה וכו' יע"ש והרב מהרש"א בחי' אגדות ז"ל כתב דכל השאלות ששאלו ותשובותיו אינם כפשעם חלילה דאם היו כפשטם לח היה התלמוד מספר לנו ח"ו דברי הבל אלא כל דבריהם טמונים ברמז בחכמה ובתבונה והשאלה ששאלו הם כוונתם לו שהקב"ה החזיר את התורה ע"כ אומה ולשון ולא קבלוה כאיש שבקש אשה ולא רצו ליתן לו ודאי שאינו הולך לבקש אשה יותר מעולה מהראשונה אלא יותר שפילה ואתם בני ישר' שנתן לכם התורה ודאי שלהיותכם שפלים עד מאד לקח אתכם הקב"ה להזדווג עמכם. וריב"ח הבין שאלתם ולקח יתד ונקב למטה ולא הועיל יען כיון שהוא במקום שפל אי אפשר לתלות ועשה נקב למעלה במקום המועיל לתלות כל מה שירצה רמז להם שהם אוה"ע ולא הועילו לקבל התורה ונתן אותה לישר' עם נחלתו והם בת מזלו של הקב"ה שע"י התורה יתקיים העולם כמו היתד העליון שיוכל לתלות בו כל מה שרוצה יעי"ש. באופן דלד' אוה"ע מה שזכו ישר' לקבל את התורה הוא מסיבת היותם שפלים כמו משל הרוצה ליקח אשה כנז"ל אבל האמת מה שזכו לקבל את התורה הוא להיותם אחוזים בעולם העליון בצורת יעקב החקוקות תחת כסא כבוד. וע"י מעשיהם שמיהרו לומר נעשה ונשמע כמו שאמר ההוא מינא עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו זכו לקבל התורה. נמצא דשני טעמים היו לקבלת התורה לישר' עם קדוש אחד שהם יותר מעולים מכל אוה"ע חצובי' מתחת כסא הכבוד והשנית מהירותם וזריזותם שאמרו נעשה ונשמע הוכיחו לדעת שמשתוקקי' לקבלה. אשר עפי"ז פירש ה' בירך יצחק ז"ל כונת המדד' פ' נצבים שמא תאמרו לרעתכם נתתי לכם את התורה לא נתתיה אלא לטובתכם שהרי מלה"ש נתאוו לה וכו' וכל המפ' אחזו צער בכוונת המדר' הנז' מהיכא תיתי לומר כי לרעתינו ח"ו נתן לנו את התורה. ותו ק' מה זו ראיה שהרי מלה"ש נתאוו לה שלא נתנה לנו ח"ו לרעתינו אבל עפי"ה כונת המדר' הוא שהקב"ה אומר לישר' לא תצטערו תחשבו בדעתיכם כי מפני שאתם גרועים מכל האומות נתתי לכם את התורה וז"א לא לרעתכ' נתתי לכם את התורה אלא לטובתכ' להיותכם טובים במעלה רמה נתתי לכם ועכשיו מייתי ראיה עצמית שהרי מלה"ש נתאוו לה וכו' זחד"ק ז"ל ודפח"ח ונקדים עוד מ"ש בס' דרכי שלום ז"ל דבני אדם הוא כינוי למלה"ש

מעתה אמרתי דזה יהיה כונת דהע"ה שאמר רחש לבי מסתפק אם על התורה שנקראת טוב אם היא מעלה גדולה לנו בני ישר' בענין קבלת התורה הנקראת טוב כדכתי' כי לקח טוב וגו' אומר אני מעשי למלך כשאמרו נעשה ונשמע לשוני עט סופר מהיר המהירות שעשיתי אה הועיל לי הרבה שלא יאמרו עלינו שאנו שפלים והיתה תשו' לגבי כנסת ישראל יפיפות מבני אדם שהם המלה"ש הרי תשו' להספק ומכ"ש לגבי אוה"ע להבדיל וע"י שהוצק חן בשפתותיך שאמרת נעשה ונשמע על כן ברכך אלד'ים לעולם ומה יקרו דברי רש"י ז"ל שפי' על כן ברכך אלד'ים לעולם כמ"ש ה' עוז לעמו יתן וכו' ודו"ק

ובאו"א נר' לפקע"ד לפרש כו' הכתוב רחש לבי דבר טוב וכו' חוץ מדרכינו ואגב נבין כונת לשוני עט סופר מהיר מה כיון בזה. ואולה יובן בהקדים חקירה אחת שחקר הרב מופת הדור בס' ראש דוד פ' תזריע דהנה אם חטא האדם וסיפר לשון הרע או רכילות או דבר נבלות הפה או ביזה את חבירו או חירף וגידף באופן שכל אלו העונות נעשים ע"י הלשון ואיך ע"י בקשת מחילה ווידוי וע"י קריאת התורה יכופר עונו ושב ורפא לו ע"י הלשון הלא קי"ל אין קטיגור נעשה סניגור. ותי' יטי'ב הוא ז"ל במאי דאמרי' במס' קדושין ד' ה' ע"א מנין שאשה מתקדש' בשטר