איש אמונים קכה

ויש לישראל דין נשואה ולא יוכל כב יכול לסלק השגחתו מעל ישראל ולפיכך כשא"ל הקב"ה שיחת עמך ואינן עמי אמ"ל מרע"ה עמך הם ואי אתה יכול לכפור בהם מן הדין. אבל הקב"ה לא השגיח בטענה זו אלא ס"ל דיש להם דין ארוסה. וכשראה מרע"ה שלא הסכים הקב"ה בטענה זו בקש מלפניו התרצה להם שהם בניך וכשא"ל הכי נתרצה תכף. ואפשר דזה יהיה כו' דוד הע"ה ה' ברצונך העמדת להררי עז הסתרת פניך היתי נבהל והוא פשוט דידוע דהסתר פנים תרגומו סילוק יקרת שכונתו. וז"א ה' ברצונך עשית חופה ע"י כפית ההר נמצא דיש לנו דין נשואה ואיך הסתרת פניך היתי נבהל וק"ל

ובדרך זו אלך לפרש כו' הכתו' בפ' וילך וחרה אפי ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו צרות רבות ורעות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלד'י בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי אסתר הסתיר פני ביום ההוא ע"כ הרעה אשר עשה כי פנה אל אלד'ים אחרים. והדקדוק מבו' דבתחי' כבר אמר והסתרתי פני מהם. ואח"כ חזר ואמר ואנכי הסתר אסתיר פני. ותו ק' כפל הלשון הסתר אסתיר. והרמב"ן ז"ל פי' דזהו לטובה דאמר ואנכי הסתר אסתיר פני דמאחר דהתודו ואמרו על כי אין אלד'ים בקרבי וגו' ואומרו הסתר אסתיר פני פי' יסתיר פנים של זעם וכו' יעי"ש. גם ה' כלי יקר ז"ל פי' כמה דרכים בפסוקי' הללו ואחד מהם הוא לטובה דהיינו הסתרת פנים של זעם יעי"ש והאמת טעם הכתוב בקרא בתר הכי ע"כ הרע' אשר עשה כי פנה אל אלד'ים אחרים אינו מורה כן ואולם עפי"ה ניחא ונקדים מאי דאיתא במדרש פר' כי תשא דמרע"ה שבר את הלוחות לדונם כפנויה ולא כאשת איש. והקב"ה כב יכול ברוב רחמיו יתברך הסכים על ידו וא"ל ישר כחך ששברת. למען יהיה דינם כפנויה. אמור מעתה זהו כו' הכתו' דבתחי' אמר וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני דהיינו שמסלק שכינתו יתב' והיה לאכול כדי ליפול ביד האויב ומצאוהו וגו' וישראל בדעתם שדינם כנשואה יזעקו בקול מר הלא על כי אין אלד'י בקרבי שסילק השגחתו יתברך ודקדק ואמר בקרבי שהיה צריך שיהיה בקרבי כמש"ה בקרבך קדוש וע"ז מצאוני הרעות האלה: ולזה אמר ואנכי הסתר אסתיר פני דל"מ דלא חשבתי אותה לארוסה דיכולני לסלק שכינתי אלא אני דן אותה כפנויה ולהכי נקט כפל הלשון הסתר אסתיר ונתן טעם כי פנה אל אלד'יס אחרים ואם אני דן אותה כאשת איש יגדל עונה מנשוא אלא מוכרח אני לסלק שכינתי ולדון אותה כפנויה ודו"ק

איך שיהיה חזרתי לנושאי מקדם אמרתי בתחי"ד איש על דגלו באותות לבית אבותם וגו' שם רמז לקוטב דרושינו דאם ישראל עושים רצונו של מקום ועושים מעשה אבותם יקראו בני ישראל כמ"ש בזוה"ק בני ישר' עאלו בני ישר' נפקו וז"א איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו שם רמז למ"ת שכתוב בה. ויחן שם ישר' ויש להם דין נשואה אבל אם הם ח"ו מנגד שאינם עושים רש"מ אזי סביב לאהל מועד יחנו ולא יכנסו פנים

חזרתי ואמרתי איש על דגלו באותות וגו' על פי מה שפי' ה' מהר"מ אלשיך ז"ל כו' הכתו' על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה לא יחשו המזכירים את ה' אל דומי לכם ואל תתנו דומי לו עד יכונן ועד ישים את ירוש' תהלה בארץ. דהכונה דידוע מ"ש רז"ל דעתיד הקב"ה להוריד בהמ"ק ג' בנוי ומשוכלל והכונה דחלילה להאמין שיורידהו בנוי גשמי מן השמים אלא ודאי שהוא רוחניות ובגינו יהיה ממצות ומע"ט שיעשו ישר' משם יבנה בהמ"ק. ואם הצדיקים מסגלים מצוות ומע"ט ובאו הרשעות ויעשר עבירות גדולות יסתר כל מה שבנו הצדיקים והן בעון ודאי כי זהו העיכוב בנין בית קדשינו ותפארתינו פי בעוה"ר עינינו הרואות אחסור דרי ועושים עבירות במי רמה ונתרבה הפריצות ומשחקי בקוביא ומחללים שבתות בפרהסיא ומבזים התורה ולומדיה וכי יקום איש להוכיחם יקרא בקול גדול מה לך ממני להוכיחני אני אתן תשובה לבורא עולם מה איכפת לך. אבל המוכיח בני מעיו מתחתכים כי הוא עושה תעניות והפסקו' וחזרן במצות לבנות אבן אחת במצותיו ורואה בעיניו לרשעים עושים העבירות וסותרים כל בנינו ומידי הוא טעמא שצונו הקב"ה הוכח תוכיח את עמיתך כי מה בידינו לעשות עתה שבהמ"ק חרב לא יש סנהדרין להביאו לפניהם וללקותו או לדונו בד' מיתות ב"ד או לחייבו שיביא קרבן אין לנו אלא לדבר אלה הדברים דברי מוסר למען ישמעו שהם הם המעכבים לגאולה. וז"א על חומותיך ירושלם שהיא ירושלם העליונה הפקדתי שומרים גדולי ישר' שיקומו בקהל עם ויוכיחום מידי יום ביום וגם בלילות תמיד לא יחשו עד יכונן וישים את ירוש' תהלה בארץ ויורידהו לארץ בנוי בעזרת ה' יתברך

את זה רמזתי בנושאי מקדם איש על דגלו באותות לבית אבותם הכוונה כל מי שהוא גדול בדור [לא כמוני פחות שבערכין] יחנו בני ישר' חייבים ליתן מוסר השכל ומילת יחנו יהיה מלשון אם תחנה עלי מחנה וע"י זה יחזרו בתשו' כל שהם מנגד ואינם עושים רצונו של מקום. ויזכו בזה סביב לאהל מועד יחנו ויבנה בהמ"ק בב"א בטבלא ובז"ק כיר"א

חזרתי ואמרתי איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל בהקדים מחלוקת אפלטון וארסטו החוקרים כי לדעת אפלטון אהבה אמיתית היא כמו האדמה שאוהבת את המטר והמוכר שאוהב להקונה או הקונה המבקש איזה חפץ ומצא המוכר אותו ויאהבהו אהבה עזה וארסטו חולק עליו וס"ל דזו אינה אהבה אמיתית רק אהבה חכליתית שהאדמה רוצה את המטר והמוכר רוצה למכור החפץ ומבקש להקונה או הקונה מבקש החפץ ומבקש מהמוכר שימכרנו לו וכן העני שאוהב את העשיר ליהנות ממנו וגם העשיר אוהב איזה עני להחזיק בידו למלאת חסרונו לזכות נפשו. אבל. אהבה אמיתית היא בשני בני אדם במשקל אחד ממש שניהם חכמים שניהם מיוחסים שניהם עשירים שאינם נצרכים זה לזה ולא זה לזה כל ואוהבים זה את זה זוהי אהבה אמיתית

אשר בזה פירשתי בעניותי כונת הפסוק ואהבת לריעך כמוך אני ה' דידוע דעיקר עבודת ה' הוא לעבדו מאהבה ומי מפיס שהוא עובד מאהבה הלא הוא מצפה מהקב"ה מזונותיו וחייו וחיי בניו מאיתו יתב' ונמצא שהיא אהבה תכליתית ומה יועיל אהבה זאת אבל אם אנו רואים שהוא אוהב את בני אדם שהם שוים לו ממש בחכמה או בעושר או בעוני שאין להסתפק לשום תכלית אז ודאי שגם עבודת ה' הוא עובד מאהבה בלי תכלית. וז"א ואהבת לריעך כמוך כשאני רואה שאתה אוהב לריעך כמוך שהוא שוה לך ממש אז אני ה' אוהב אותך כי ידעתי כי אהבתך היא אמיתית את זה רמזתי בנשאי מקדם איש על דגלו באותות לבית אבותם הכוונה ששניהם שוים באותות וגם ביחס לבית אבותם יחנו בני ישר' הכוונה שיהיו באחדות גמורה ע"ד ויחן שם ישר' אני מבטיח להם שיבנה ביהמ"ק