איש אמונים קכד

עוד טעם אחר כתבו המפרשים ז"ל בעון חומר איסור שביעית והוא דאיתא בפ' חלק דף ק"ג ע"ב כי אתא יהויקים אמר קמאי לא ידעי לארגוזי את הבורא ח"ו כלום אנו צריכים אלא יש לנו זהב פרווים שאנו משתמשין בו יטול אורו אמ"ל והלא כסף וזהב שלו הוא שנא' לי הכסף ולי הזהב אמר להם כבר נתנו לנו שנא' השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ע"כ. נמצא דכל עיקר טענת הכופרים הוא בחשבם שהארץ נתן לבני אדם לחלוטין. ולהכי צוה קב"ה מצות שביעית להודיע שאין הארץ לחלוטין לבני אדם אלא היא לו יתב' עוד כתב הרב כלי יקר ז"ל דטעם מצות שביעית משום דאיתא בש"ס במטותא מנייכו לא תתחזו קמאי לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כוליה שתא. נמצא ב' חו' בשנה צריכים לבטל מלימודם בששה שנים יעלה י"ב חו' שיפסיד מלימודו ומשו"ה צוה הקב"ה לשבות בשנה השביעית כדי ללמוד בתורה כל השנה

מעתה נבא לביאור הכתובי' שעזרא מסדר הוידוי והתשו' בדקדוק כל הטעמים האמורים בענין שביעי' כי כבר מילתינו אמורה שאותה שנה שביעי' היתה ובעון השביעית גלו מארצם. והתחילו בעון ביטול תורה וכה אמרו מלכינו ושרינו אבותינו לא עשו תורתך הכו' שלא קבעו עתים לתורה ועוד אמר והם במלכותם שם רמז למ"ש הר"ן דבמלכי ישראל ליכא דינא דמ"ד וא"כ אינם חוששים לדינא דמלכותא. וגם בטובך הרב אשר נתת להם שם רמז למ"ש יהויקים יטול אורו יש לנו זהב אופיר בחשבם כי הארץ נתת לפניהם כמ"ש יהויקים והארץ נתן לבני אדם וז"א והארץ הרחבה והשמינה אשר נתת לפניהם לא עבדוך ולא שבו ממעלליהם הרעים ואח"כ אמר דע"י עונותיהם גלינו ונשתעבדנו תחת מלכי אוה"ע גרמו לנו שאנחנו מעלים מס למלך ולא עוד אלא שמשתעבדים בנו כרצונם וז"א ותבואתה מרבה למלכינו אשר נתת לנו בחטאתינו ועל גויתינו הם מושלים כרצונם ובכן הנה אנחנו עבדים כדין עבדי המלך להורות כי דינא דמ"ד והארץ אשר נתת לאבותינו שם רמז שהארץ אינה לנו כס' יהויקים ואנחנו עבדי' עליה כדין אריסים שלא יאמרו אוה"ע ליסטים אתם. ואח"כ אמר הגם כי בגלותינו גרם לנו נזק להעלות מס למלך ומשתעבדים בנו כרצונם בכל זאת לא נכחד כי אנחנו חייבים לקיים תורתך וטרם כל להודיע לכל כי דד"ד וחייבים. ואנחנו כורתים אמנה ובאים באלה ובשבועה ללמוד בתורת ה' אשר נתנה ע"י משה עבד ה' ולשמור השבת שלא נקח ממה שמביאים למכור וגם השביעית ניטוש כמו שאמר תשמענה ונעשתה ומשא כל יד ולהביא בכורי אדמתינו וראשית עריסותינו ומעשרותינו ללויים ולא נעזוב את ה' דהיינו שמקבלים עלינו לקיים כל המצות התלויות בארץ להוכיח דד"ד

איך שיהיה נחזור לקוטב דרושינו להזווג הקדו' הנעשה בחג השבועות יש לחקור דהנה ראיתי להראשונים מערכה לקראת מערכה דהרב מהרימ"ט ז"ל בפ' שמיני הביא משם הרב בעל העקידה שער ן' שכתב שכל מה שהשרה הקב"ה שכינתו עלינו היה כדמות אירוסין אבל לעת"ל יהיה נישואין. וכתב עליו ה' מהרימ"ט דדברים אלו הם סוגיא ערוכה בפ' המדיר דע"א ע"ב והיה ביום ההוא תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי ופירש"י אישי לשון אישות. ככלה בבית חמיה שככר נישאת וגם לבה בבעלה ואינה בושה הימינו עכ"ל. הרי מבואר דלעת"ל יהיה לנו דין נשואה וא"כ נמצא דדבריו הם סוגיא ערוכה. וה' פ"ד ז"ל בסוף הספר הוסיף להפליא מההיא דאיתא במס' יומא דנ"ד ע"א אמ"ר קטינא בשעה שהיו ישראל עולים לרגל מגלגלים להם את הפרוכת ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומ' להם ראו חבתכם לפני המקום כתיבת זכר עם נקבה אמ"ר נחמן משל לכלה כל זמן שהיא בבית אביה צנועה היא מבעלה כיון שבאה לבית חמיה אינה צנועה מבעלה הרי דבזמן בית המקדש היה לנו דין נשואה הפך הרב בעל העקידה וההיא דפ' המדיר לא קשיא יען דכשנחרב הבית א' חזרנו להיות לנו דין ככלה בבית אביה אף שנבנה הבית שני כמ"ש שם במס' יומא והיה ס"ד דבבית ג' ודאי יהיה לנו דין ככלה כבית אביה לכך הבטיח לנו והיה ביום ההוא תקראי אישי לעת"ל שיהיה לנו דין נשואה יעי"ש. והר' דברי אמת ד' כ"א ע"ד תמה עוד על ה' מהרימ"ט ז"ל דלמה הביא משם בעל העקידה מאחר דאיתא במדרש פ' החדש שכתב בפי' דעוה"ז הכל היה אירוסין כדכתיב וארשתיך לי לעולם ואמטו"ל לא מסר להם אלא הירח ולעת"ל יהיו נשואים שנאמר כי בועליך עושיך וגו' ואז ימסור להם את הכל. ואסיק דתלמודא דידן פליג עם המדרש דתלמודא דידן ס"ל דבזמן בית המקדש היה לנו דין נשואה ולסב' המדרש דלעת"ל יהיה לנו דין נשואה ועד אותו הזמן הכל הוא דין ארוסה וק' לענ"ד דהעלים עין הר' דברי אמת ממ"ש מהרש"א בח"א בפ' המדיר וז"ל תקראי אישי וכו' הנה מבואר דבעוה"ז ליכא נשואין עמנו אלא אירוסין שנא' וארשתיך לי באמונה וכו' אבל לעוה"ב יהיה נשואין והוא כו' הכתוב בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם בעוה"ז אבל בעוה"ב באהבתו ובחמלתו הוא גאלם בעצמו וינטלם וינשאם דהיינו נשואין עכ"ל הרי דה' מהרש"א ז"ל ס"ל כס' הפר' וא"כ תיקשי ליה דהוי הפך סוגיא דיומא אל"ו דלא נעלם מעיני הרב מהרש"א ז"ל סוגיא דיומא ולא פליג תלמודא דידן עם המד' רק דתלמודא דידן ביומא מיירי בזמן בית א' והמד' ג"כ בזמן בית ב' הגם שהוא דוחק

עכ"פ יש לחקור מאי' נ"מ אי אמרינן דיש לישה לישראל דין ארוסה או דין נשואה. ואולם לדידי חזי לי דג"מ לענין דינא לההיא דאמרו בפ' הכותב דפ"ג במתני' הכותב לאשתו דו"ד אין לי בנכסיך ה"ז אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה. והקשה בגמרא וכי כתב לה מאי הוי והתניא האומר לחבירו דו"ד אין לי על שדה זו וידי מסולקות הימינה לא אמר כלום. ותירץ אמרי דבי ר' ינאי בכותב לה ועודה ארוסה כדר' כהנא נחלה הבאה לו לאדם מתנה עליה שלא ירשנה והקשה אי הכי אפי' נשואה נמי ותי' נשואה שאני דידו כידה באופן דדוקא בעודה ארוסה יכול להסתלק ולא בנשואה וכן פסק הרמז"ל פ' כ"ג מה' אישות ומרן בש"ע סי' צ"ב יע"ש וא"כ אם יש לנו דין ארוס' יוכל הקב"ה לסל' השגחתו מעלינו ולהסתיר פניו ממנו ב"מ אבל אם יש לנו דין נשואה כביכול לא יוכל להסתלק. ואפשר דזה יהיה הויכוח של הקב"ה עם מרע"ה כדאיתא במדרש פרשת כי תשא כשעשו ישר' את העגל כעס עליהם הקב"ה בא משה לרצותו ואמ"ל כי שיחת עמך ואינם עמי. א"ל מרע"ה עמך הם ואי אתה יכול לכפור בהם הוי למה ה' ימרה אפך בעמך. המחצה להם שהם בניך כשא"ל הכי מיד נתרצה שנאמר וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו ע"כ. ויל"ד דאיך יוכל מרע"ה לו' לפני הקב"ה עמך הם ואי אתה יכול לכפור בהם כנר' דטענה אלימתא טען לפניו יתב' ואם באמת היתה טענתו טענה למה לא נתרצה לו הקב"ה עד שאמר לו התרצה להם שהם בניך

ואולם עפי"ה הנה נכון דמרע"ה ס"ל דבשעת מת"ת שכפה עליהם ההר כגיגי' שהיה במקום חופה