איש אמונים קכב

בבית לא קנה מטעם אסמכתא וזהו כונת המדר' אף ע"פ שהתניתי עם האבות דהיינו תנאי לחוד ולא החזיק קודם הליכתו דעפ"י הדין הוי אסמכתא עכ"ז ודבר אלד'ינו יקום לעולם עכ"ל. ובאמת אמרו אין משיבין על הדרש אבל כגון דא תמיהני איך יצאו דברים אלו מפה קדוש שהרי כך הוא לשון המדר' ודבר אלד'ינו יקום לעולם משל למה"ד למלך שהיה לו אהוב ואמ"ל אם תבא עמי למקום פ' אתן לך חפץ פ' והלך עמו לאותו מקום ואח"כ מה ואמר המלך לבנו אעפ"י שמת אביך אני מקיים דבורי ונותן לך החפץ כן הקב"ה אמ"ל לאברהם לך לך מארצך והלך אמר לישר' אע"פ שהתניתי עם האבות ומהו דבר אלד'ינו יקום לעולם. הרי דכל כונת המדר' הוא להודיע דאפי' שמתו האבות הוא כב יכול מקיים דבורו ומה דמות יערוך לההיא שפסק הר"מ ז"ל. ותו ק' דעיקר מה שאמ"ל הקב"ה לאברהם לך לך מארצך הוא כדי שיזכה בא"י דהכי כתיב אל הארץ אשר אראך נמצא דעיקר הליכתו הוא לזכות בא"י ואין לו דמיון למ"ש הר"מ ז"ל ולא אכחד דתיבת אעפ"י שהתניתי דכתב במדר' אין לה שחר כיון שמה שאמ"ל לך לך היא כדי לזכות בא"י

ואולם אשכחנא לה פתרי דבאמת מה שאמ"ל הקב"ה לאברהם לך לך לא היה כדי שיזכה בא"י אלא אחר שהלך לשם אמ"ל קום התהלך בארץ ועיקר מה ששלחו כתב הרב ז"ב שהקב"ה אמר לאברהם אע"ה לך א מארצך הוא כדי שיטלטל ממקום למקום ויצא טבעו בעולם ועי"ז יתרבו הגרים ויוציא רפ"ח ניצוצות הקדושה שנפלו בתוך הקלי' בעת השבירה והם בתוך האומות וכשיתגיירו יצאו מעמקי הקלי' יע"ש וזהו שאמ"ל ונברכו בך כל משפחות האדמה. נמצא שהקב"ה שלח לאאע"ה שילך לקבץ ניצוצות הקדושה ונדר לו ליתן לו אר"י

מעתה יבא על נכון כונת המדר' עפ"י דרכו של הרב בירך יצחק ז"ל עפ"י מה שפסק הר"מ ז"ל דאעפ"י שהתנה ליתן לו א"י ולא החזיק קודם נסיעתו כי מן הדין לא הייתי חייב עכ"ז ודבר אלדינו יקום לעולם. עו"ן מ"ש המפרשים על פסוק ויסב אלד'ים את העם דרך המדבר ולא נחם אלד'ים וגו' שטלטלה הקב"ה במדבר כדי שישמעו כל אוה"ע כל הנסים ונפלאות שעשה עמהם ויבואו להתגייר ויגמרו להוציא הניצוצות שנשארו מאחר פטירת אאע"ה וכן היה שיתרו שהיה כהן מדין תיכף בא להתגייר וכל אוה"ע היי מוכנים לבא להתגייר לולי שבא עמלק וצינן את הקדרה כמעט היו מוציאים לאור כל הרפ"ח ניצוצין

מעתה זה יהיה כונת הכתו' דמרע"ה אמר ליתרו שלא ילך לביתו רק שילך עמהם במדבר בסתם ונתן טעם כי ה' דבר טוב על ישר' דהיינו א"י אבל כונתו היתה להוציא ניצוצות הק' ועי"ז יזכה לא"י ויתרו הבין דמה שאמ"ל מרע"ה והטבנו לך עיקר בקשתו שילך עמהם לא"י. וע"ז השיב לא אלך כיון שלגבי דידכו הוי ספק אם ירצה ה' ליתנה לכם כיון שלא החזיק אאע"ה קודם נסיעתו והוי אסמכתא ולהכי אמר כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך לא אניח את הודאי ואטול את הספק. ולזה השיב לו מרע"ה אל נא תעזוב אותנו אין כוונתי ניתן לך חלק בארץ אלא עיקר כוונתי שלא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר הטעם הוא כדי שעי"ז יתרבו הגרים להוציא ניצוצות הקדושה והיית לנו לענים ביאתך שבאת אצלינו היה לנו תועלת גדול שבאו כמה גרים להתגייר אגב ששמעו ממך אלא שלאחר שתלך עמנו זה אמרתי לך והיה הטוב ההוא אשר יטיב ה' עמנו והטבנו לך אם נזכה אנחנו וגם אתה תזכה עמנו. [דמילת אשר היא כמו אם על דרך אשר נשיא יחטא] אף שלא מן הדין

אמור מעתה זה יהיה סמיכות הכתו' רק נקדים עוד מ"ש תרגום יב"ע ואשא אתכם על כנפי נשרים דהקב"ה הוליך את ישראל להר המוריה בליל פסח ואכלו שם הקרבן פסח והחזירם למקומם. ולנו לדעת למה הוצרך הקב"ה להוליכם לבית המקדש שיאכלו ק"פ מאחר דכבר שחטו אותו בחוץ. אבל עפי"ה ניחא דהנה הרואה דכל יעודיו יתב' היו בלשון אם דהיינו אם שמוע תשמעו אל מצותי אם בחקתי חנכו אם שמור תשמרון. וגם עתה אמר להם אם שמוע תשמעו בקולי וגו' שיזכו למתנת הארץ ולכאורה אפשר יאמר נא ישראל כיון דכל היעודים בלשון אסמכתא אם לא יעלה ברצונו יתב' לא יקיימם ולא יסמוך לבבם של ישראל לקיים מצותיו יתב' ואמטו"ל הוליכם הקב"ה תכף שיצאו ממצרי' לביהמ"ק בכדי שיקנו בחזקה ואח"ך לא יש ספק אסמכת' כלל. וז"א אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים והחזקתם בארץ ועתה אני מתנה בכם אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים דהיינו מתנת הארץ ותזכו בה כדין בלי שום ספק אסמכתא. אשר עפי"ז מה מתוק לחכי כוונת הפסוק בפ' כי תבא ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת וגו' וכל המפרשים אחזו צער שהיל"ל בהיפך ויתן לנו את הארץ הזאת ואח"כ ויביאנו אל המקום הזה שהוא ביהמ"ק אבל עפי"ה ניחא דע"י שהביאנו אל המקום הזה באותה לילה ליל פסח זכינו ויתן לנו את הארץ הזאת כדת של תורה

ובדרך זו אלך לפ' כו' הכתובים אשר סידר עזרא הסופר כשגמרו בנין בית שני וידוי דברים על העבר ותשו' על העתיד וכ"ת בנחמייא סי' יו"ד ועתה אלד'ינו האל הגדול הגבור והנורא וגו' מלכינו שרינו כהנינו ואבותינו לא עשו תורתך וגו' והם במלכותם ובטובך הרב אשר נתת לפניהם ובארץ הרחבה והשמנה אשר נתת לפניהם לא עבדוך וגו' הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתת לאבותינו לאכול את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאתינו ועל גויתינו מושלים כרצונם ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלד'ים ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת למכור לא נקח מהם בשבת וניטוש את השנה השביעית ומשה כל יד וגו' ולא נעזוב את בית אל'דינו ע"כ ולא נאריך בדקדוקי' רק שתים הנה להבין כפל הענין והם במלכותם ובטובך הרב אשר נתת להם ובארץ הרחבה והשמנה אשר לתת לפניהם לא עבדוך דהרי כל כוונתו לו' כי מרוב טובה שהשפיע עליהם הקב"ה לא עבדו את ה' ע"ד וישמן ישורון ויבעט ולמה הוצרך לפרט במלכותם ובטובך הרב אשר נתן להם ובארץ הרחבה ונו' כאילו בכל דבר יש עון בפני עצמו. זאת שנית ק' אומרו הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתת לאבותינו וגו' הנה אנחנו עבדים עליה וכי לארץ יהיו עבדים אתמהה. ג' אומרו ועמי הארץ המביאים את המקחות ביום השבת למכור לא נקח מהם וניטוש את השנה השביעית ומשה כל יד. ולנו לדעת למה פרט שתי מצות אלו יותר מכל התרי"ג מצות והראב"ע פי' דאותה שנה שביעית היתה א"כ תינח דנקט מצות שביעית שקבלו השמטת קרקע והשמטת הלואות דהיינו ומשא כל יד כדפירש"י ז"ל אבל שבת למה נקט מוכח דאלו המצות היה בגרם לגלותם ומשו"ה מקבלים עליהם לשמור השבת והשביעית