איש אמונים קכא

בכפיית ההר כדין דינא דמלכותא וחייבים ישראל לקיים התורה ולא יוכלו ליפטר בטענת אונס או בטעם שלא השוה גזירותיו ע"כ בני מלכותו יען כי כל האומות הם תחת ממשלת השרים וישראל דוקא עם בחר לו יה כדכתיב בהנחל עליון גוים וגו' כי חלק ה' עמו וגו' והרה"ג כמהרח"פ ז"ל בס' עמודי חיים הביא משם ס' תולדות שמשון שהק' על ה' פ"ד ז"ל שגם בבני ישר' שהם בני מלכותו לא השוה גזירותיו שהרי הכהנים יש להם מצות מיוחדות וגם הדיינים יש להם מצות מיוחדות ואיך נאמר דד"ד בקבלת התורה שהרי כתב מהריק"ו ז"ל בשו' ס"ו דאם המלך חקק על בני אומנות אחת או על בני חנויות אחת לא נאמר בזה דד"ד ופסקה מור"ם ז"ל בסי' בס"ט יע"ש [ולדידי לק"מ דכוונת מהריק"ו ז"ל דבגזירה זאת שגזר על בני אומנות אחד כיון שלא גזר על כל בני מלכותו לא נאמר בזה דד"ד אבל לא בשביל זה לא נאמר שבכל גזירותיו שיגזור ע"כ בני מלכותו לא יאמר דד"ד] והוא ז"ל תי' דמצות שנצטוו הכהנים והדיינים דמי לההיא דפ' הגוזל ד' קי"ג דמלך שציוה לכרות עצים ואילנות מאיזה אנשים מבני מלכותו ואפי' מאדם אחד לבד לעשות נשר מוכתר לעבור עליהם מדינא דמלכותא ופסקוהו כל הפוס' ז"ל ומרן בסי' שס"ט והוא מטעם שכבר יצא טבעו בכל מדינות מלכותו והוא אדוניהם והם עבדים לו יע"ש והרה"ג כמהרח"ף ז"ל תי' דמטכסיסי המלכות שיהיו שרים עומדים לפניו הרואים פניו ואינם חייבים לקיים גזירות שגוזר המלך על שאר עמו יען הם משרתיו ואני עני נר' לי לתרץ אפי' למטוניה דמר דדמי לההיא דבני אומנות והוא דכתב ה' תה"ד ז"ל בסי' שמ"א דאם המלך קודם שגזר פירש דבריו שפ' ופ' אין עליהם חיוב לקיים הגזרה מ"ט. אבל אחר שגזר על כל בני מלכותו וכבר נשתעבדו כולם לקיימה ואח"ך רוצה לפטור איזה עיירות או איזה אנשים לית בה דד"ד באותו גזרה יע"ש

מעתה נא"ה שהקב"ה מתנה עם ישר' ע"י מרע"ה קודם מתן תורה וז"א ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ואם זה הוא חובה כמו שכתב הרב אבק סופרים חייבים לשמוע בקולו בתחילה ואחר כך ושמרתם את בריתי להיותכם מצווים ועושים ובמה שאני מחייב אתכם אין לכם טענת אונס שהרי אתם כל בני מלכותי מזה זמן מדור הפלגה וז"א והייתם לי סגולה מכל העמים וכבר יצא טבעי בעולם כי לי כל הארץ ואני אדוניכם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים תיבת לי רומזת שאתם מפלטרין שלי כי זהו מתכסיסי המלכות לעמוד ממלכת כהנים וגוי קדוש. הרי רמוז כל החילוקים הנז' ודו"ק

וזה יהיה כונת הכתו' בישעי' סי' ס"א ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלד'ינו יאמר לכם חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו דבאמת הפסוק הזה אין לו מובן. אמנם עפי"ה הנה נכון דהנביא הוא מבשר לישראל אחר שאמר ואכלתם אכול ושבוע והללחם את שם ה' אלד'יכם אמר תדעו אף הכהנים שיש להם מצות מיוחדות לא נאמר שאינו משוה גזירותיו כי משרתי אלד'ינו יאמר לכם ואדרבא אתם בני פלטרין שלו חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו

וחוץ מדרכינו פירשתי כונת הכתובים הנז' בהקדים מ"ש הרב צפנת פענח חדש ז"ל דפי' כו' מ"ש רז"ל כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו מעל דלכאו' הוא תמוה איך תלוי ענין הברכה במעילה והוא ז"ל פי' בהקדים מה שחקרו המפרשים דידוע דיעקב ועשו חלקו העולמות ועוה"ז נטל עשו ואיך אנו אוכלים בעוה"ז אם אנו אוכלים על צד החסד צריכים לבוש וליכלם מהם על דרך מאן דאכיל דלאו דיליה ואם אנו אוכלים שלא ברצונם א"כ אנו אוכלים גזל ח"ו. ותי' יטיב' שאנחנו עבדיו יתב' והוא כב יכול כהן כידוע וקי"ל מאכילין תרומה לעבדי כהן בפני רבו והיינו ע"י הברכה אנו ממשיכין המוחין ומורידין השכינה למטה ונמצא שאכלנו בפניו. אבל אם לא בירך נמצא שנהנה מן התרומה והוי כאילו מעל דאכל תרומה שלא בפני רבו. אמור מעתה זהו כו' הכתו' אחר שאמר הנביא ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלד'יכם דהיינו שיברכו ואח"כ אמר להם ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלד'ינו יאמר לכם ותאכלו כדין עבד כהן ובכן חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו לשון מורת רוח שלא תבושו מן הגוים שאתם אוכלים על צד החסד ודו"ק

ובא"א נלע"ד לפרש כונת הפסוקים סמיכות אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. והן קדם נבין כונת הפסוקים בפ' בהעלותך ויאמר משה לחובב ן' רעואל המדיני חותן משה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל ויאמר יתרו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך ויאמ' אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעינים והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר יטיב ה' לנו והטבנו לך. ולכאורה כל הפסוקים מלאי' חקירו' וכאשר כל מפרשי התורה האריכו למעניתם הלא בספרתם וגם אני עני ב"א פירשתי כמה אופנים בדרושים הקודמים ועתה אמרתי להביא מן החדש בדרך פשט אי ניחא קמיה שמיא ואם יוכשר בעיני מו"ר. והוא דלכאורה יל"ד כי מאחר דמרע"ה אמ"ל לכה אתנו והטבנו לך והיינו שיתנו לו חלק בא"י דהכי פי' כל המפרשים וא"כ למה סירב יתרו מלילך באומרו כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך ופי' המפרשים לא אניח את הודאי ואטול את הספק ולנו לדעת מהו הספק אחר שאמ"ל כי ה' דבר טוב על ישראל ותו ק' מה זו בקשת מרע"ה ומה זו נתינת טעם אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר. ותו לנו לדעת מה כוונתו במה שאמר והיית לנו לעינים דמשמש עבר ועתיד כדפי' רש"י ז"ל ואין אתנו יודע מאי קאמר. ותו קשה מה שחזר ואמר והיה כי תלך עמנו והיה הטוב וגו' ומה הוסיף מתחילה שאמ"ל לכה אתנו והטבנו לך. ואולם יובן בדרך פשטי בהקדים מה שראתה עיני' להרב בירך יצחק ז"ל בפ' שלח לך שהביא מ"ש במדר' יבש חציר נבל ציץ ודבר אלד'ינו יקום לעולם ר' אחא הגדול פתח כך אמר הקב"ה לישראל אעפ"י שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ איני חוזר בי אלא ודבר אלד'ינו יקום לעולם. והק' הוא ז"ל דאיך יוצדק לומר אעפ"י שהתניתי דהיא הנותנת מפני שהתנה צריך לקיים תנאו ומאי אעפ"י והוא ז"ל תריץ יטיב בהקדים מה שפסק הר"מ בפ' י"א מה' מכירה דאם אחד התנה עם חבירו שאם ילך לירוש' ביום פ' ימכור לו ביתו או יתננה לו במתנה והחזיק הקונה או המקבל מתנה בבית והלך לירוש' באותו יום ה"ז קנה הבית. אבל אם לא החזיק הקונה או המקבל מתנה קודם הליכתו אעפ"י שהלך לירוש' באותו יום שאמר והחזיק אח"כ בבית לא קנה משום דהוי אסמכתא ובזה פי' הרב ז"ל כונת המדר' הנז' דהרי הקב"ה אמר לאברהם אע"ה לך לך מארצך והתנה עמו לתת לו את הארץ דהשתא הו"ל כההיא דכתב הר"מ ז"ל אם תלך לירוש' אתן לך בית זה והלך אעפ"י שהחזיק אחר כך