איש אמונים קכ

איש על דגלו באותות לבית אבותם סביב לאהל מועד יחנו. יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו

איתא במתניתין דאבות חביבין ישראל שניתן להם כלי חמיה. חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנא' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו עכ"ל

ישתבח הבורא ויתרומם המאציל העליון אשר בראנו לכבודו והבדילנו מן התועי' והנחילנו תורתו הקדושה והתמימה ובחר בנו מכל העמים להיות לו לעם סגולה ככתוב בפ' יתרו ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והיתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל

והנה כל מפרשי התורה פירשו הלא בספרתם להני קראי וגם אני בעוניי פירשתי כמה אופנים בדרושים הקודמים ועתה אמרתי מצוה להביא מהחדש. וטרם כל יל"ד דמילת ועתה אין לה מובן. ותו דמאחר שכבר אמר אם שמוע תשמעו בקולי למה הוצרך לומר ושמרתם את בריתי כאילו הוא דבר נפרד דאחר שישמעו בקולו צוה אותנו לשמור את בריתו. ותו קשה מה זה נתינת טעם והיתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ותו ק' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש תיבת לי מיותרת. וגם ב' תוארים ממלכת כהנים וגוי קדוש מאי נינהו

אמנם נראה לפקע"ד לפרש אי ניחא קמיה שמיא ואם יוכשר בעיני מו"ר בהקדים מ"ש הרב בתי כהונה ז"ל בפי' המדר' בפ' נצבים אם בירכת את התורה לעצמך אתה מברך שמא תאמרו לרעתכם נתתי לכם את התורה לא נתתיה אלא לטובתכם שהרי מלה"ש נתאוו לה והיא נעלמה מהם. והקשה הר' ז"ל מהיכא תיתי שיעלה על לב אדם לומר כי לרעתינו נתן לנו את התורה. ותו מה זו הוכחה שמלה"ש נתאוו לה וכי מזה מוכח שהיא לטובתינו והוא ז"ל תירץ בהקדים חקירה אחת שחקר למה מלה"ש כל זה הזמן מיום שנברא העולם לא בקשו שתנתן להם התורה רק בשעה שרצה יתברך ליתנה לישר' וכי קנאה יש ביניהם ח"ו. ועוד הקשה עמ"ש בש"ס בשעה שהקדימו ישר' נעשה לנשמע יצאה בת קול ואמר מי גילה רז זה לבני שמלה"ש משתמשים בו שנא' ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו נמצא דמלה"ש היו עושים מצוותיו יתברך וא"כ מה זו שאלה תנה הודך על השמים. וכדי ליישב כל החקירות הנז' תריץ יטי'ב בהקדמה אחת מ"ש במס' קדושין דל"א דרב יוסף היה סגי נהור והיה אומר כל מי שיאמר דהלכ' כר"י דסומא פטור מכל המצות עבידנא יו"ט לרבנן דהא לא מפקידנא ועבידנא השתא דשמענא להא דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמ"ל דלית הלכתא כוותיה עבידנא יו"ט לרבנן ועיקר הטעם דגדול המצווה כתב הר' ז"ל כי מי שהוא מצווה ועושה מתגרה בו היצה"ר וצריך כח גדול להכניעו אבל מי שאינו מצווה אינו מתגרה בו היצה"ר כלל. והנה מלה"ש הוה ס"ל כס"ד דרב יוסף דיותר טוב מי שאינו מצווה ועושה והיו עושים רצונו יתב'. וכאשר ראו שהקב"ה עלה ברצונו הפשוט ליתן התורה לישראל אחר שגם הם היו מקיימים איזה מצות מזמן הבינו בדעתם דהסכימה דעתו כר' חנינא דגדול המצווה ועושה ואמטו להכי נתעוררו לשאול תנה הודך על השמים דגם הם רוצים להיות מצווים ועושים ולזה השיב להם מרע"ה כלום יצה"ר יש ביניכם הלא הא דגדול המצווה הוא לגבי ב"ו דיש לו יצה"ר משא"כ לגבי דידכו. וגם ישראל היה בדעתם כס"ד דר' יוסף דיותר טוב הוא מי שאינו מצווה ועושה ולהכי אמרו נעשה ונשמע. ובהכי פי' הרב ז"ל כו' המדרש שמא תאמרו לרעתכם אני נותן לכם את התורה שיותר טוב הוא מי שאינו מצווה ועושה לא כן הדבר! לא נתתיה אלא לטובתכם שיותר גדול הוא המצווה ועושה שהרי מה"ש נתאוו לה ונעלמ' מהם כדי ליתנה לכם ע"כ תד"ק

אשר בזה פירשתי לענ"ד כונת הכתו' בקהלת טובה חכמה עם נחלה ויותר לרואי שמש דלכאורה אין לו מובן מאי קאמר טובה חכמה עם נחלה ורש"י ז"ל פי' נחלה זכות אבותם ולא ידענו מה ענין החכמה עם זכות אבות ותו קשה אומרו ויותר לרואי שמש מאי כוונתו בזה. ואולם עפי"ה ניחא ונקדים מאי דאיתא במס' ע"ז ד"ב הופיע מהר פארן מלמד שהקב"ה החזיר את התורה ע"כ אומה ולשון ולא קבלוה ואיתא בזוה"ק ששאלו מאת הקב"ה מה כתיב בה ואמ"ל לא תרצח לא תנאף לא תגנוב ולא קבלוה. אבל ישראל עם קדוש בלי שום שאלה קבלוה והשיבו קול אחד כל אשר דבר ה' נעשה

האמנם יש לחקור הגם כי יפה עשו ישראל וכך נאה להם לומר תכף נעשה ונשמע בלי שאלה. אך! השכל האנושי לא יסכים בזה כי בנוהג שבעולם אם אחד נותן לחבירו איזה מתנה או איזה מקח לא יאמר המקבל תכף אני מוכן לקבל מבלי שישאל אופן ומהות המקח או המתנה כי אפשר שיש בה חסרונות ולא יוכל לסובלם. וא"כ איך ישר' שבאותו הדור השיבו תכף נעשה ונשמע בלי ידיעה מה טיבה של תורה ואולם יתורץ חקירה זאת עפ"י מ"ש הרב ש"י ז"ל בכלל התירוצים שתי' לטענת דינא דבר מצרא דמלה"ש יען ישר' הם בני בעלים הראשונים שאבותינו הקדו' כבר קיימו כל התורה אפי' ע"ת וחל החיוב על זרעם אחריהם לקיים מילי דאבות וחיליה מההיא דפסחים מבני כישן שנהגו אבותיהם שלא לילך מצור לצידון בע"ש ושאלו את ר"נ ואמ"ל שגם הם חייבים לקבל מה שקיימו אבותיהם משום אל תיטוש תורת אמך וא"כ מה שלא שאלו ישר' מה טיבה של תורה הוא הטעם שכבר ידעו אשר לא יערכנה זהב ולזה תכף אמרו נעשה ונשמע שלא יזכו בה מלה"ש מדין בן המצר הוכיחו באמר' נו"ן שהם בני בעלי' הראשונים ולהם יאתה ולהורו' שהם בני בעלים הראשוני' שלא יזכו מלאכי השרת וכדכתיב תורה צוה לנו משה מורשה וגו' לא שאלו כלל

עו"ן מה שכתב הרב של"ה ז"ל דמילת חכמה הוא כינוי לתורה ודקדק כן דאיתא במסכת אבות איזהו חכם הרואה את הנולד משמע דפלגן בהדייהו ופירש הוא ז"ל דמ"ש איזהו חכם הרואה את הנולד הכו' הרואה את הנולד מן החכמה דהיינו דתיבת חי"ת עולה 418 ותיבת כ"ף עולה 100 ותיבת מ"ם עולה 80 ותיבת ה"י עולה 15 ס"ה עולה 613 תרי"ג והיינו דבא התנא לאשמועין איזהו חכם שראוי לכבדו בשבי' חכמתו שמקי' תרי"ג מצות כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה יעי"ש

מעתה זה יהיה כונת הכתו' טובה חכמה דהיינו שיפה זכינו בתורה עם נחלה בטענת שהיא נחלה ואנו בני בעלים הראשונים ומזה נודע דהשכר היותר גדול הוא לרואי השמש מדהוכרח הקב"ה ליתן התורה ולא רצה שיקיימו אותה ישראל בנחלת אבות מוכח דגדול המצוה ועושה וא"כ סומא שהוא פטור מכל המצות אין לו שכר רק ברואי השמש

עו"ן מ"ש התנא הרב פ"ד ז"ל כדי לבטל טענת מודעא