איש אמונים יא

בתורת מתנה בפי' זכתה האשה גם במלבושים ובכן יכולים לטעון מקבלי המתנות אלו המלבושים שנתנה לנו האלמנה הם שנתן לה בעלה במתנה ושפיר זכו יורשיה יעש"ב

מעתה נבא לבאר כונת הפסוקים דבתחי' א"ל ובאת אתה וזקני ישר' וגו' ואמרתם וגו' דרך ג' וגו' ואלו הג' ימים כבר אמרנו שהוא כדי ליטול את ממונם ואח"כ א"ל אל יקשה בעיניכם דבר זה ואני ידעתי כי לא ית"ן אתכם הרכוש להלוך לגמרי וגם אם תצאו ביד חזקה לא תזכו בדין וכמ"ש המח"א משם הרא"ש דאם יצא מעצמו אדעתא דהכי לא יהב ליה והתיקון לזה ושלחתי את ידי וגו' ואחר כן ישלח אתכם וכיון שהוא משלח אתכם תזכו במתנות כדין ואדרבא ונתתי את ח"ן העם הזה בעיני מצר' שלא יהיה כאשה שסרחה וכשכיר שהתריס כנגד בע"ה אלא אדרבא תמצאו חן בעיניהם ותזכו בדין והיה כי תלכון דייקא לגמרי ע"מ שלא לחזור לא תלכו ריקם. אמנם כ"ז ניחא במתנות דעלמא אך במלבושים ותכשיטים מאי איכא למימר מאחר דיכולים לטעון לא נתננו לכם אלא להתנאות בהם ולז"א ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה בפני בעליהן עם נשותיהן וכמ"ש מהראנ"ח כשיקומו לתבוע אח"כ תוכלו לטעון הנשים שלכם כיצד נתנו ודאי דסבירא לכו דבמתנה מפורשת ליכא טענת אומדנא ואף אתם ושמתם על בניכם וגו' ולא תחושו כלל

אשר עפ"ז נלפקע"ד לפ' המשך הכתובים האמורים ביפתח (שופטים סי' י"א) ויאמרו ליפתח לכה והיית לנו לקצין ונלחמה בבני עמון ויאמר יפתח לזקני גלעד הלא אתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם ויאמרו זקני גלעד אל יפתח לכן עתה שבנו אליך והלכת עמנו ונלחמת בבני עמון והיית לנו לראש ולכל יושבי גלעד ויאמר יפתח אל זקני גלעד אם משיבים אתם אותי להלחם בבני עמון ונתן ה' אותם לפני אהיה לכם לראש ויאמרו זקני גלעד אל יפתח ה' יהיה שומע בינותינו אם לא כדברך כן נעשה ע"כ

ולכאורה הדקדוקים רבו במקראי קדש אלה כאשר עין רואה בספרי המפ' מלאים כל טוב בפי' מקראות הללו הלא בספרתם ואנכי אי"ש צעיר נר' לענ"ד לפ' אי ניתא קמי שמיא ואם יוכשר בעיני מו"ר והוא דמתחי' נחזי אנן מה להם לזקני גלעד לפ' עתה בדבריהם לכה והיית לנו לקצין ונלחמת בבני עמון היה להם להמתין לכל הפחות עד שיסכי' לדבריהם ואח"ך יאמרו לו שיש להם מלחמה ותו ק' תשו' יפתח הלא אתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי דלכאו' ק' מה לו לקנטרם בדברים שכבר עברו מאחר שכבר באו לפניו למנותו ותו ק' או' מדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם דמה זו תמיהה זהו דרך האדם שנמצא בעת צרה יתנפל אף לפני שונאו ואם לא היה להם דוחק לא היו באים אצלו. תו ק' תשו' זקני גלעד לכן עתה שבנו אליך דמה זו תשו' אם קושיית יפתח היא קושייא חזקה מה השיבו לו ותו ק' אמרם שבנו אליך דתיבות הללו נראים שפת יתר דעינינו הרואות דבאו אליו ולא לזולתו. ותו ק' אמרם והיית לנו לראש ולכל יושבי נלעד דזה הוסיפו עתה על דבריהם שבתחי' ומה כחם יפה למנותו ע"כ יושבי גלעד. ותו ק' אומרו יפתח אם משיבים אתם אותי וגו' דלכאורה נר' כל הפסו' הזה כפול ומכופל דהלא על זה באו ומאי חדית להו. ותו ק' תשו' זקני גלעד ה' יהיה שומע בינותינו הלא בלתי אמירתם כב יכול שומע ביניהם וה' לב אהרן פי' שנשבעו לו בשם ה' ולכאורה ק' מי הכריחם לישבע

אמנם נר' לפקע"ד לפר' אם יוכשר בעיני מו"ר והוא עפ"י האמור ובהק' מה דאי' בש"ס ב"ק דק"י ע"א איתא התם במתני' הגוזל את הגר ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח נתן את הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשים יכולין להוציא מידם ואמרו בג' א' אביי ש"מ כסף מכפר מחצה דאי לא מכפר תיהדר ליורשים מ"ט דאדעתא דהכי לא יהיב להו והקשו בש"ס אלא מעתה חטאת שמתו בעליה תיפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשה ותי' אמרי חטאת שמתו בעליה הלכתא גמירי לה דלמיתה אזלא ותו הק' בש"ס אשם שמתו בעליה תיפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשא ותי' התם נמי הלכתא גמירי לה כל שבחטאת מתה באשם רועה ותו' הק' בש"ס אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה ותי' אתתא בכל דהו ניחא לה כדר"ל דאר"ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמילו עכ"ל הגמרא

והתוס' בד"ה אדעתא דהכי לא קדשה עצמה כתבו וז"ל נראה דבנפלה מן האירוסין איירי דאי בנפלה מן הנישואין ודאי מיקדשא נפשה כדי שתהא נשואה לבעלה דמשום אחר מיתת בעלה לא מסקא אנפשא מלהיות נשואה אלא מן האירוסין איירי דאין לה שום טובה וא"ת אדם שקנה מחבירו שום דבר ונתקלקל יבטל המקח דאדעתא דהכי לא קנה וי"ל דהתם לאו בלוקח לחודיה תליא מילתא אלא כמו כן בדעת המוכר ומוכר אקני ליה אדעתא דהכי אבל הכא דקי' בדידה קיימא והוא אינו חושש היאך דעתה להתקדש וכן גבי מקדיש בדידיה תליא עכ"ל

והנה דברי התו' הללו באו כספר החתום דלא פי' מאי אולמיה דעת המוכר מדעת הלוקח. ואולם כבר פירשו דבריהם באורך וברוחב במס' כתובו' דמ"ו דהתם בש"ס אייתי מתני' דתנן נתארמלה או נתגרש' בין מן האירוסי' בין מן הנישואי' גובה את הכל ר"א בן עזריה או' מן הנישואי' גובה את הכל מן האירוסי' בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה וכ' התו' בד"ה שלא כתב לה וז"ל וא"ת א"כ כל אדם הלוקח פרה מחבירו ונטרפה או מתה אנן סהדי שלא ע"מ כן לקחה וי"ל דהתם אנן סהדי שבאותו ספק היה רוצה ליכנס ואפי' אם או' לו אם תטרף יש לך לקבל הפסד היה לוקחה אבל הכא לא כתב לה כ"א ע"מ לכונסה ואין דעתו כלל ליכנס בספק זה וכו' והא דפריך בסוף הגוזל קמא יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצ' דאדעת' דהכי לא קדשה נפשה אע"ג דבאותו ספק מסתמ' היתה נכנסת בשעת קי' אומ' ר"י דלא פריך התם אלא משו' דהוי דומיא דקאמר התם נתן הכסף לאנשי משמר ומת שהוא שלהם ומסיק התם ש"מ כסף מכפר מחצה דאי לא מכפר לימא דאדעת' דהכי לא יהיב לה דהואיל ואינו תלוי אלא בנותן יש לנו ללכת אחר דעתו וכיון שבו תלוי ודאי אינו רוצה ליכנס בשום ספק ול"ד ללוקח חפץ ואירע בו אונס דלא אמרי' דאדעת' דהכי לא קנה ומבטל המקח דאינו תלוי בדעת הקונה דהא איכא נמי דעת מקנה שלא היה מקנה לו לדעתו אם לא יפרש להכי פריך שפי' מיבמה שנפלה לפני מוכה שחין משום דבדידה תלויין הקידו' שברור לנו שהוא לא יעכב בשביל שום דבר שיארע אחרי מותו כי אינו חושש במה שיארע אחריו ולהכי לא פריך מאשה שנעשה בעלה בעל מום תיפוק בלא גט דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה כיון דתלוי נמי בדעת האיש המקדש עכ"ל

נמצינו למידין מדברי התוס' הללו דיש שני חילוקים