איש אמונים קיח

הכתובי' בירמי' סי' ל' מה תזעק על שברך אנוש מכאובך על רוב עונך עצמו חטאתיך עשיתי אלה לך כי אעלה ארוכה לך וממכותך ארפאך נאם ה' כי נדחה קרא לך ציון היא דורש אין לה כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקב ומשכנותיו ארחם ונבנתה העיר על תילה וארמון על משפטו ישב ע"כ. והדקדוקים רבו א' דבתחילה אמר מה תזעק על שברך וק' דודאי דיזעק בקול גדול כיון שהוא כב יכול אומר אנוש מכאובך וכי מי שיש לו כ"כ כאב גדול לא יזעק. ב' אומרן על רוב עונך עשיתי אלם לך נמצא שהוא כב יכול הוא הביא לה המכאובים וא"כ עתה שרצונם לשוב בתשו' זועקים שירפאם. ג' אומרו כי אעלה ארוכה וגו' כי נדחה קראו לך לא ידענו מי הקורא אותה ולמה קראו אותה נדחה. ועוד אומרו ציון היא דורש אין לה למה יאמרו דורש אין לה

ואולם נלע"ד דיובנו בהקדים מאי דאיתא בפרק המדיר ד' ע"ב ע"ב המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת. כנסה סתם ונמצאו עליה תצא שלא בכתובה. ע"מ שאין בה מומין ונמצאו עליה מומין אינה מקו' כנסה סתם ונמצאו עליה מומין תצא שלא בכתו'. כל המומין הפוסלי' בכהנים פוסלין בנשים ואמרו בגמ' ד' ע"ד ע"ב ת"ר הלכה אצל חכם והתירה מקודשת הלכה אצל רופא וריפא אותה אינה מקו'. מה בין חכם לרופא חכם עוקר את הנדר מעיקרו, רופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא. וכתבו התוס' בד"ה חכם עוקר את הנדר מעיקרו. אין לפרש דבלשון תליא מילתא שהוא התנה ע"מ שאין בה מומין והיו בה מומין דא"כ הלך הוא אצל הרופא היכא שהיו בה מומין ורפאה אמאי קאמר לקמן דמקו' אלא בקפידת המומין תלוי הטעם שאף עתה לאחר שנתרפאת נמאסת היא בעיניו כשזוכר שהיו בה מומין. אבל נדרים ליכא קפידא הואיל ועוקרו למפרע אבל אם לא עקר ליה אלא מכאן ולהבא הוי נמי קפידת עונש משעת הנדר עד שעת ההתרה. ודוקא שהלכה אצל חכם והתירה קודם ידיעת הבעל שהיו עליה נדרים אבל לא מהני היתר כדקתני במתני' נמצאו עליה נדרים אינה מקו' ולא מפליג בין בני היתר לאינם בני היתר וטעמא שע"מ כן מקדשה שאם לא ירצה לבעל הקדושין מסיבת הגדרים שיהיו הקדושין קיימי' והיכא דידע קודם שהותרו הרי מיד מבטל הקדושין שאינו יודע אם יש היתר וכו' יע"ש. וכן כ' הרא"ש ז"ל שם יע"ש. אבל הטור ז"ל יצא לחלק בסי' ל"ע באה"ע ס"ק ל' דדוקא בדהתנה ע"מ שאין בה מומין דקפיד דבשעת הקדושין שלא היו בה מומין ואם נמצאו בה מומין אינה מקוד' אבל אם התנה ע"מ שלא יהיו בה מומין ונמצאו בה מומין ורפאן הרופא הרי זו מקו' שזה לא קפיד אלא שלא יהיו לה מומין והרי נתרפית ומקו' למפרע יע"ש ודברי הטור ז"ל הללו הם היפך דברי התוס' ואביו הרא"ש ז"ל וכבר תמה על זה מרן ז"ל בב"י יע"ש ומ"ש בס' בד"ה שם יע"ש. נמ"ל דמדברי התוס' והרא"ש ז"ל משמע דכשהחנה ע"מ שאין בה מומין הוכיח דקפיד אמומין ואפי' אם נתרפאה אצל הרופא אפי"ה כיון שהרופ' מרפא מכאן ולהבא וזה כשזוכר שהיו בה מומין נמאסת היא בעיניו וגם אם אמר ע"מ שלא יהיו בה מומין ג"כ אמרי' אמומים קפיד ואינה מקו'. ולד' הטו' ז"ל אם התנה ע"מ שאין בה מומין קפיד אשעת הקידושין שלא יהיו בה מומין ולפיכך אף אם נתרפאת אצל הרופא אינה מקו' שהרי היו בה מומין בשעת קדושין אבל אם התנאי היה שלא יהיו בה מומים עיקר קפידתו שלא ישארו בה מומין וא"כ כיון שנתרפאה הרי לא יש בה אומין ומוכרחים אנו לי' דלא ס"ל להטור ז"ל כהתוס' דס"ל דנמאסת היא בעיניו כשזוכר שהיו בה מומין.. ומרן ז"ל בש"ע פסק כוותיה דהטור ז"ל ויצא לחלק בין היכא שהתנה ע"מ שאין בה להיכא שהתנה ע"מ שלא יהיו בה יע"ש והרב בית שמואל ז"ל שם נסתפק אם היכא שהתנה שלא יהיו בה דאמרי' דאם נתרפאת מקודשת למפרע אם נודע לבעל מהמומין קודם שנתרפאה מי אמרי' דאפי"ה מקודשת שהרי כבר אין לה מומין או דילמא בשעה שנודע לו שהיו לה מומין כיון שאינו יודע אם יש רפואה למומין הרי מיד נתבטלו הקדושין כמו דאמרי' גבי נדרים דאם נודע לבעל קודם שהתיר לה החכם הרי מיד נתבטלו הקדושין שחושש הבעל שמא לאו בני היתר נינהו והניח הדבר בספק יע"ש. גם הרב מהר"ח אלפאנדארי ז"ל בס' אש דת בפ' נצבים נסתפק גם הוא בספקו של ה' בית שמואל ז"ל הנז' יע"ש

ואנא עני ב"א אמינא בתר דלחיכנא עפרא דתחות רגלוהי אמינא דבתיבת מקו' למפרע שכתב מרן ז"ל בב"י ובש"ע מה שלא כתב הטור ז"ל נפשט הספק הנז'. והוא דהנה זה המקדש התנה ע"מ שלא שלא יהיו בה מומין. ולד' הטור ז"ל דפי' דבריו הם שלא ישארו מומין נמצא דבשעה שקידש את האשה סבר וקביל שיהיו לה מומין אבל מתנה שלא ישארו בה לעולם דזה אינו יכול לסבול שתהיה בעלת מום לעולם. אבל אם תתרפא סביר וקביל שתהיה נשואה עמו וא"כ חזינן שאם תתרפא מהמומין הרי נתקיים התנאי וחלו הקדושין למפרע ואם לא נתרפאה הרי נתבטלו הקדושין נמצא דבשעת הקידושין אדעתא דהכי נחית הבעל שאם תתרפא יחולו הקדושין ואם לא תתרפא בטלו הקדושין וא"כ איך יצויר לומר דאיכא חלות ספק כלל זה נלע"ד וא"ש את"מ. והנה הרב אש דת הוליד מספק זה דין אחד דהא דאמרינן דהיכא דנודע לבעל קודם שתתרפא דשמא בעלי הקדושין יען אינו יודע אם יש להם רפואה. מינה דאם הבעל רופא ויודע שיש רפואה למומין אלו הא ודאי דמקו' הביא דבריו הרב מוה"ר הרב חיד"א ז"ל בס' ברכי יוסף באה"ע סי' ט"ו יע"ש ובזה פי' כו' הכתוב ויאמר אם שמוע תשמע וגו' כי אני ה' רופאיך יע"ש וש"י

מעתה נא"ה ונקדים את הידוע דכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלים בנשים. עו"ן מ"ש בפ"ק דמגילה אמר ר"ש ן' לקיש אין הקב"ה מכה את, ישראל אלא א"כ מקדים להם רפואה למכה שנא' ברפאי לישראל ונגלה עון בית אפרים אבל אוה"ע אינו כן אלא מכה ואח"ך מרפא שנא' ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא יע"ש. וידוע דהרפואה של ישראל היא התשובה וע"י התשו' זדונות נעשות לו כזכיות ונמצא, דנעקר העון מעיקרו כמו הנדר שעוקר אותו החכם מעיקרו ועפי"ז פי' ה' מהרימ"ט ז"ל כו' הכתוב ארפא משובתם כי שב אפי ממנו דהיינו שנעקר העון מעיקרו וז"א כי שב אפי ממנו יע"ש. וידוע דבזמן שישראל עושים רש"מ ומקיימי' מצוותיו יתב' עליהם נאמר כולך יפה רעיתי ומום אין בך אבל כשחוטאי' ופוגמים בנפשותם ב"מ נאמרו עליהם כל אשר בו מום לא יקרב כמפו' בזוה"ק ובתיקוניה בכמה מקומות. אמור מעתה מה נעמו קדושין הללו שהקב"ה מקדש את ישר' וקודם כל הודיעם אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וגו' ואביא אתכם אלי כדי לקדש אתכם והנני מתרה בכם ועתה אה שמוע תשמעו בקולי וגו' ורמז להם שאפי' אם ח"ו יחטאו שכבר הקדים להם הרפואה וז"א והייתם לי סגולה מכל העמים שלהם המכה היא קודמת להרפואה אצליכם הרפואה קודמת [שהיא התשו'] והטעם שאני הרופא כי לי כל הארץ אפי"ה אני