איש אמונים קטז

מבעייא בגמ' שור של ב' שותפים כיצד משלמין כופר אלא משום דהממון אזיל לחצירו ואם ישלמו כל אחד כופר שלם ירויח זה חינם אבל כשהממון אזיל לגבוה ודאי כל אחד משלם כפר שלם עכ"ל. ובאמת לא זכיתי להבין ד"ק מאי אפי' דקאמר הלא עיקר החיוב הוא היכא שזה אינו יכול וזא"י ואם ז"י וז"י דפטורים. ותו ק' מ"ש דכיון שהוא לגבוה כאילו דינא אשמועינן והלא דינא דזא"י וזא"י דאמרינן שניהם חייבים היינו שכל אחד חייב חטאת אחת כאילו עשה כל העבירות ומאי אתא לאשמועונן ולדידי צ"ע. ואולי דהוי ט"ס וצ"ל אפי' יכול לעשותה לבדו ואם כנים אנו בזה יתורצו הב' קושיות הנז' ואם שגיתי את"מ. והיותר תימא דלא זכר שר דהרמז"ל פסק בפ"י מה' נזקי ממון ה' ה' בשור של ב' שותפים שהרג כל אחד משלם כפר שלם וכתב הה"מ דאף שהיא בעייא בגמ' ולא איפשיטה כיון דכופרא כפרה נקטי' ביה להחמיר יעש"ב והוי הפך מ"ש הוא ז"ל והוא פלא

אשר עפי"ז נר' לפקע"ד מתוק מדבש כו' הכתוב אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. דלכאו' יל"ד מה היא עשית האנוש ומה הוא שיחזיק הבן אדם ומאי שיאטה דשבת הכא. ותו ק' ושומר ידו אמאי נקט ידו ולא ידיו אבל עפי"ה ניחא והוא דכבר אמרנו דאם יצטרך האדם לעשות איזה מלאכה בשבת או שרוצה מים לצמאו וצריך למלאת מים מן הבור או לחולה הצריך אף שהכל מותר לעשות בשביל החולה בשבת יעשו אותה מלאכה בשנים שזה יכול וז"י וכמ"ש ה' שמחת יו"ט ז"ל בסי' ע"ן ד' ר"ח יע"ש. והנה טעם דזה יכול וז"י דפטורים אמרו התם בגמ' דכתיב בעשותה כולה ולא מקצתה. וז"א אשרי אנוש יעשה זאת שיכול לעשותה כולה ועכ"ז אינו עושה לבדו אלא ובן אדם יחזיק בה דהוי פשאוה שנים בז"י וז"י ודאי איש כזה הוי שומר שבת מחללו. אבל גבי שאר עבירות אינו כן דאפי' דזה יכול אלא דעוסק בידו אחת אפי"ה חייב וז"א ושומר ידו מעשות כל רע ודו"ק

וכדי להבין הפסו' שאמר דהע"ה אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח ויגידו שמים צדקו כי אלד'ים שופע הוא סלה. אחר שאמר בתחי' יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו ומה שדרשו בגמרא על הגוף והנשמה מה סמיכות יש עם פסוק אספו לי חסידי וגו' האמנם נר' לפקע"ד אי ניחא קמיה שמיא ואם יוכשר בעיני מו"ר בהק' מ"ש רמ"א ז"ל בתשו' סי' ע"ו דבא לחלוק על מרן הב"י שפסק במילה בשבת שמוהל אחד ימול ויעשה פריעה והכל והוא ז"ל כ' דיותר טוב לעשותה בב' מוהלים שלא יעשה אחד מהם מלאכה שלימה והוי כשנים שעשאוה דפטורים דהוי כמו זה עוקר וזה מניח ועוד הביא ראיה מקרבן התמיד שדוחה שבת ועושין אותו כמעשהו בחול ולא אמרינן שיעשה כל המלאכות כהן אחד אלא ודאי דמותר לעשותה בשנים יעש"ב. וכנראה שתשו' מור"ם ז"ל הלזו היא נעלמה מאת מרן מהריט"א ז"ל שהוא ז"ל כתב להיפך שאדרבא מן הראוי היה לעשות השחיטה בשנים דכל מאי דאפשר למעבד בהיתר עבדינן בשנים דזה יכול וז"י כיון דמדינא שחיטה כשירה בשנים לולי דגלי קרא במועדו ללמד דהותרה העבודה בשבת כמעשהו בחול יע"ש. ובאמה דמלבד דלא הוי סיעתא לרמ"א ז"ל אדרבא הויא תיובתיה

אמור מעתה דזה יהיה כו' הכתוב אחר שאמר דהע"ה בהקב"ה דן את הגוף והנשמה מטעם דזה א"י וזא"י מביא דאיה מהמילה לד' מור"ם ז"ל דיותר טוב שיהיו שנים מטעם דזה יכול וז"י וז"א "כורתי" בריתי בין בין שנים. ועור מביא ראיה משחי' התמיד לד' מרן מהריט"א ז"ל דמן הראוי שיהיו שוחטים בשנים כיון דז"י וז"י לולי דגלי קרא במועדו. וז"א עלי זבח וא"כ מכאן מוכח דמשפטי ה' אמת וז"א ויגידו שמים שהוא הנשמה שהיא כינוי לשמים וחשקה ותאותה לידבק בשרשה יגידו צדקו כי אלד'ים שופט הוא סלה בדין כיון דזא"י וזא"י ודו"ק. ואפשר דזה יהיה כו' הכתוב ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלד'יכם עפ"י אמות הקודם דאם האדם אוכל לשובע נפשו ומברך וגם כל המצות המצורפות לאכילה זהו מותר גמור דעי"ז נעשה שלום בין הגוף והנשמה. וז"א אשר עמכם להפליא שלא יהיו מתנגדים זל"ז הגוף והנשמה ועי"ז אינו צריך להביא אותם אחרי פטירתם לדון הגוף והנשמה כדכתי' יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו וז"א ולא יבושו עמי לעולם תיבת עמי דייקא ותיבת לעולם היינו לאחר פטי' לא יבשו ודוק

ובאמת לא אכחד כי תמיהה לי מלתא טובא במה שראיתי לה' מהר"מ מינץ ז"ל בסי' צ"ח שנשאל בנערה אחת שהיתה משודכת עם ראובן ועברו דברי ריבות בין המחותנים ונשתדכה הנערה עם שמעון ורוצה לשלם הקנס והלך החתן לפני ב"ד הצדק וטען שזהו בושה גדולה שמבייש להחתן בהניח הקנס והסכימו הרבנים לטענתו וגזרו על הצד הב' שלא יתן הקנס שהוא מביש להחתן וע"ז נשאל הרב ז"ל הנז' וגם הוא ז"ל החליט המאמר שהאמת עם החתן והאריך הרחיב לחייב לאבי הכלה ולהחתן הב' ולאביו ובתחי"ד כתב שלא יוכל אבי החתן הב' לפטור את עצמו בטענה שהבן הוא גדול ובר דעת ומה בידו לעשות. וגם הבן יפטור מה בידי לעשות כיון שאבי הוא הנותן לי הנדן וכיוצא והוא צוה לי ליקח את הנערה הזאת. שאם יטענו שניהם הכי אדרבא יתחייבו מדינא דזה אינו יכול וזא"י דשניהם חייבים וכו' והרי זה דומה לההיא דאיתא בפ' חלק אמ"ל אנטונינוס לר' נשמה והגוף יכולין לפטור עצמם מה"ד וכו' והכא נמי לא שנא יעש"ב. והנה להרב מוה"ר יוסף תהלות ז"ל לא קשה כ"כ דאין משיבים על הדרש וכמו שכן כתבו בס' חקי חיים ז"ל בסי' הנז' על מ"ש בס' ראשי דוד ז"ל שני הרבנים הנז' הרב אנ"ן והרב כמוהרר"ק ז"ל. ברם לה' מהר"מ מינץ ז"ל דמייתי סייעתא לעיקר דינא מהאגדה הנז' למילף מיניה דהיכא דזה אינו יכול וזא"י שניהם חייבים ולדידי המעמי' מעט בעניין אדרבא יכולים להביא ראיה לאידך גיסא דר' ס"ל כר' שמעון דזא"י וזא"י שניהם פטורים דאלת"ה למה הוצרך בעל הפרדס להרכיב החיגר על הסומא להוכיחם וכן הקב"ה להרכיב הגוף עם הנשמה לעשותם גוף אחד ולדונם כיון דמדינא שניהם חייבים מן הראוי לדון לכל אחד בפ"ע כמו באיסור שבת דכל אחד חייב חטאת בפ"ע כאילו עשה הוא לבדו כל העבירה אל"ו דכל אחד בפ"ע לא רצה לדונה דמן הדין הם פטורים ואמטו"ל הרכיב אותם יחד לעשותם גוף אחד דבודאי חייב ואין פוטר אותו והוא תימה

איך שיהיה אמרתי לפ' כו' הכתוב אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע בדרך מוסר השכל. דהנה זאת כמה פעמים שנלאינו לומר תוכחת מוסר בעד שמירת שבת דהנה אמרו רז"ל כל המחלל את השבת כאילו כופר בכל התורה כולה ומן הראוי היה ע"כ איש אשר בשם ישראל יכונה לישב כל יום שבת יושב ולומד תהלים ולשמוע הדרשן ולא מבעיא שאינם לומדים אלא שיוצאים לשוק לדבר דברי ריבות ונבלות ודברים בטלים. ויש מהם יוצאים חוץ לעיר ואינם נזהרים מלהוציא המורה שעוה