איש אמונים קטו

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וכן הוא אומר אחת היא יונתי תמתי. כהנים יכול כהנים מבטלנים כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו ת"ל וגוי קדוש אלה הדברים שלא תפחות ולא תוסיף אשר תדבר אל בני ישראל כסדר הזה עכ"ל

יתבונן האדם ויעמיק ההמשכיל מה יקרו חסדיו יתברך אשר בראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו וכמ"ש הרב מופת הדור ה' חיד"א ז"ל בדרוש כ"ו לשבת כלה בס' דברים אחדים כי הנה הפלוסופים חילקו כל חמדות העוה"ז לג' חלקים. טוב. ערב. מועיל. וכתב הוא ז"ל דבתוה"ק יש בה ג' חלקים הנז' טוב דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם. ערב דכתיב מתוקים מדבש ונופת צופים מועיל דתנן גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה וכתיב כי חיים הם למוצאיהם. האמנם לעומת זה יש לאידך גיסא בתענוגי העוה"ז יש אהבת הערב דהיינו אכילות ושתיות שחוק וטיול. ויש אהבת המועיל שרודף האדם לצבור כסף וזהב יום ולילה לא ינוח ולא ישקוט לאסוף הון ואוצרות רבות כי בדעתו הנפסד שיועיל לו הממון אבל באמת קרא כתיב לא יועיל הון ביום עברה. וגם האכילות והשתיות הכל כאפס ותוהו נחשבו. למצא כי בתענוגי העוה"ז לא יש אהבת הטוב רק אהבת הערב והמועיל. ובזה פירשתי בעניותי כו' הכתובים בתהלים טוב לי כי עוניתי למען אלמד חקיך טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. והוא פשוט דדהע"ה משבח ומפאר להקב"ה שלא הלך אחר אכילות ומשתאות ועסק בתורה שהרויח כי בזה ישיג הטוב מה שאינו משיג בתענוגי העוה"ז. וז"א "טוב" לי כי עוניתי ולא הלכתי אחר התענוגים למען אלמד חקיך וגם לא בקשתי לאסוף ממון יען טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף וזה יהיה כו' הכתוב טוב טע"ם [כי ר"ת טעם הוא טוב ערב מועיל] ודעת למדני כי במצותיך האמנתי והוא פשוט. ובזה פי' ה' ז"ל כו' הכתוב טוב מע"ט ביראת ה' מאוצר רב ומהומה בו ר"ת מע"ט מועיל ערב טוב ביראת ה' מאוצר רב שאינו מתקיים וש"י

והנה ידוע דהאדם הוא מורכב מגוף ונפש הגוף הולך אחר תאות הגשמיות תענוגי העולם הזה והנפש הולכת אחר תאות הרוחניות ללמוד תורה ולשמור מצותיו יתב'. נמצא שהם חלוקים זה עם זה. והרב אהל יעקב בעל המשלים המשיל הענין לעיר קטנה שהיו בה ב' עשירים והיה המחלוקת רב ביניהם ואנשי העיר מחציתם נמשכים אל האחד ומקצתם אל הב' ועי"ז היה ריב ומדון בעיר והיה שם איש אחד חכם ונבון ורצה לעשות שלום ביניהם והסכימה דעתו לקרב את שנים העשירים ע"י שיתחתנו בנו של זה ישא את בת הב' ובזה יהיו אהובים כריע כאח. כן הדבר האדם המורכב מגוף ונפש ומתנגדים זל"ז והקב"ה כ"י הפליא עצה לשתף עם מזון הגוף ופרנסתו ומחיתו מצות רבות דהיינו כשיחרוש ויזרע ויקצור כמה מצות יש בהם וכשילוש יש מצות חלה וכשיאכל יש ברכת המזון והמוציא וכן ברכת הנהנין באופן דשניהם שמחים הגוף הרי אוכל ושותה ועושה כל הנאות הגשמיות והנשמה תהנה מקיום המצות והברכות וזה נלע"ד כו' הכתוב במשלי צוף דבש אמרי נעם מתוק לנפש ומרפא לעצם ופירש"י אמרי נעם אלו דברי תורה והוא פשוט דעל ידי הדברי תורה יהיו צוף דבש לשני הצדדים מתוק לנפש ומרפא לעצם שהוא הגשמיות

ובדרך זו נלע"ד לפ' כו' הכתוב ביואל ב' ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלד'יכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם. והנה דלכאו' יליד מה זו אזהרה לאכול אי כו' כדי שיברך הרי כבר כתוב בתורה ואכלת ושבעת וברכת. ותו ק' אומרו ולא יבושו עמי לעולם מהיכא תיתי שיהיה להם בושה דקאמר ולא יבושו וגו' האמנם עפי"ה הנה נכון ונקדים מאי דאיתא בסנהדרין דצ"א ע"כ א"ל אנטונינוס לדבי גוף ונשמה יכולים לפטור עצמם מן הדין גוף או' הנשמה חטאה שהרי מיום שנסתלקה הנשמה הרי הוא כאבן מוטל ונשמה או' הגוף חטא שמיום שפירשתי ממנו לא חטאתי א"ל רבי אמשול לך משל למה"ד למלך שהיה לו פרדס נאה והיו בו פירות בכורות נאות והושיב בו ב' שומרים א' חיגר וא' סומא מה עשו רכב החיגר על הסומא ואכלו הפירות כשבא המלך אמר להם היכן הבכורות חיגר אמר אני איני יכול לעלות והסומא אמר אני איני רואה אותם מה עשה הרכיב החיגר על הסומא ודן אותם אף הקב"ה מביא הנשמה עם הגוף ודן אותם שנא' יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו ופי' רש"י דהשמים הוא כינוי לנשמה והארץ הוא כינוי לגוף שבא מן הארץ עכ"ל

והנה מתשו' רבי שהשיב לאנטונינוס מוכח דס"ל דהלכה כר' יאודה ור"מ לגבי ר' שמעון בההיא דאפליגו במס' שבת ד' צ"ב ע"ב תני במתני' המוציא ככר לרה"ר חייב הוציאוהו שנים פטורין לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבים ור' שמעון פוטר. ואיתא בגמ' במתניתא תנא זה יכול וזה יכול ר"מ מחייב ור' יאודה ור' שמעון פוטרין זה אינו יכול וזה אינו יכול ר"י ור"מ מחייבים ור"ש פוטר וטעמא דר"ש דתלתא מיעוטי כתיבי נפש אחת תחטא חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי ז"י וז"י וחד למעוטי זה אינו יכול וזה אינו יכול יע"ש והשתא בהכרח ס"ל לרבי דלא כר"ש שהרי הגוף והנשמה באמת הוי זה אינו יכול וזא"י ולד' ר"ש פטירי ממיעוט דבעשותה אלא ודאי דס"ל כר"י ורבי מאיר דמחייבים. וכן ראיתי להרב מוה"ר הרב חיד"א ז"ל כס' יוסף תהלות דמדמי להך מאמר דרבי לההיא פלוגתא דמס' שבת הנז' וכיון דקי"ל כר"י ור"מ בזה אינו יכול וזא"י דחייב ולהכי מחייב הקב"ה לגוף ולנשמה דזה א"י וזא"י יע"ש. אשר מזה אני תמיה כמה נתחבטו הרב ח"ק כמוהר"ר קאלאמארו ז"ל עם מוה"ר ראש"ל רבין חסידא. הרב אנ"ן ז"ל בפי' זא"י וזה א"י אם הכוונה ששניהם תשושי כח ולא יוכל האחד לעשות המלאכה לבדו. או דילמא דפי' זא"י וזא"י הוא מצד הפעולה שהיא גרועה דהיינו שכל אחד אשר בידו אחת ואמטו"ל אינו יכול אבל אם היה תופס בב' ידיו היה יכול ונ"מ לענין סינון המים בשבת ע"י שנים דהיינו שאחד אוחז המסננת וא' שופך המים דלד' הרב כמוהר"ק ז"ל הוי זה א"י וזא"י מצד הפעול' שזה ששופך המים אינו יכול לאחוז המסננת כיון שהוא שופך ואף שיש לו כח גדול אינו יכול מיקרי וחייב ולד' מוה"ר ראש"ל הרב אג"ן ז"ל אם באמת יש לכל אחד מהם כח לשפוך המים ולאחוז במסננת הוי זה יכול וז"י ופטורין יעש"ב. ותימה דלא זכרו לדברי רבי הנז' שהשיב לאנטונינוס דבאמת הגוף בלא הנשמה אין לו שום כח לעשות שום דבר וכן הנשמה בלא הגוף נמצא דהעיקר תלוי בכח ולא בגריעותא דפעולה וכס' הרב אג"ן ז"ל ותמהני דלא זכרו למאמר הלזה ודו"ק. עו"ן מ"ש הרב שלטי הגבורים ז"ל בפ"ק דב"ב וז"ל והעובר עבירה שחייב עליה חטאת נותן כפרת עונו כו"ך לעניים כמו שמפורש בס' התשובות להגאונים ואם אותה עבירה עשאוה שנים כאחד אפי' שזה לא היה יכול לבדו לעשות כל העבירה עתה שעשאוה השנים שניהם צריכים כפרה וצריך כל אחד מהם לתת צדקה כל מה שהיה אחד מהם נותן לבדו כיון שהוא לגבוה וע"כ לא