איש אמונים קיג

אשית לכסא לך אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זאת אלמדם גם בניהם עדי עב ישבו לכסא לך כי בחר ה' בציון איוה למושב לו זאת מנוחתו עדי עד פה אשב כי איויתיה ע"כ. והדקדוקים רבו דהנה דהע"ה נשבע ונדר אם אבא באהל ביתי ניחא יען כי נתן לו דבור הקב"ה שבנו יבנה הבית ובשביל זה נדר ונשבע אם אבא באהל ביתי וגו' אבל הקב"ה שגשבע לדוד ופירש"י ז"ל שהיא גמול השבועה שנשבע דהע"ה לא ידענו למה היה צריך שבועה ולא עוד אלא דכתב לא ישוב ממנה מהיכא תיתי שיחזור משבועתו ח"ו. ותו ק' או' אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו ופי' רד"ק ועדותי זו היינו השבועה בניך לא ידענו מה ר"ל וכי לא ישמרו ח"ו השבועה והיה שכרם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא ולמה לא אמר אשית לכסא לך כמ"ש בתחילה. ותו ק' מה זו נתינת טעם כי בחר ה' בציון איך יוקשר עם מה שלמעלה. ותו ק' סמיכות הכתוב זאת מנוחתי עדי עד

אמנם נלע"ד אי ניחא קמי שמיא והוא בהקדים חקירה אחת שחקר הגאון חיד"א ז"ל בס' מדבר קדמות שראה בזוהר חדש ד' מ' דפוס ויניצייא שכתוב שדהע"ה לא נכנס במחיצתו בג"ע העליון עד שנבנה בהמ"ק ע"כ ויחרד ה' חיד"א ז"ל על המאמר הזה איך יצויר על דהע"ה שאמר ברכי כשלו מצוה ולא היה ישן בלילה שיתין נשמי ויהי דוד עושה משפט וצדקה וע"ז ישתומם האדם אם על דהע"ה נאמרו כל השיעורין הללו כל עצמותינו יאחזימו רעד וגו' והאמ' שהי' חקירה עצמית. ואנא עני ב"א אשכחנא לה פתרי לחקי' הנז' לשבח גדול אדונינו דהע"ה אי ניחא קמיה שמיא והוא בהקדים מאי דאיתא בכתו' ד' ק"ג במשנה אלמנה נותנין לה מדור לפי כבודה. ואמרו בגמ' אמר אביי נקטינן מדור אלמנה שנפל אין היורשין חייבין לבנותה וכן פסקו כל הפוס' ז"ל והמ"מ בפ' י"ח מה' אישות כתב בשם הרשב"א ז"ל דאפי' אם בנאוהו היורשים לא תחזור היא לדור בה כי כבר נסתלק זכותה מכי נפל עכ"ל וגבי משכיר בית זה לחבירו בח"מ סי' שי"ב דק"ל דאם נפל אזדא ליה הביא מרן הב"י ז"ל דברי המ"מ ז"ל מ"ש בשם הרשב"א ז"ל הנז' וסיים וז"ל ומשם יש ללמוד דה"ה אם השכור בית לחבירו ואמ"ל בית זה ונפל ובנאו המשכיר לא יש זכות לשוכר עוד לדור כיון שנפל נסתלק זכותו כההיא דמדור אלמנה עכ"ל

והנה הגאון שער אפרים ז"ל בסי' ע' נשאל באחד שנשבע לתת למזהל בנו הראשון אשר יולד לו למולו ומתה אשתו ונשא אשה אחרת וילדה לו בן אם חייב לקיים שבועתו או לא והשיב אף דהוי דשלב"ל אם לא מתה אשתו חייב לקיים שבועתו וכמ"ש מורם ביו"ד סי' רס"ד ובח"מ סי' ר"ט דשבועה מהני אף לדשלב"ל האמנם מאחר שמתה אשתו ונשא אשא אחרת נפטר משבועתו והביא ראיה מהך דינא דמדור אלמנה כיון שמתה אשתו הוי כמו נפל הבית דקי"ל נפל אזדא ליה אף אם בנאוהו היורשים ה"נ אף שנשא אשה אחרת וילדה בן מ"מ המוהל איבד את זכותו

ועוד הביא ראיה מההיא דפ' הנושא את האשה ופסק עמה לזון את בתה חמש שנים דאף אם גירשה ונשאת לאחר חייב לזונה והפקחין היו כותבים כל זמן שאת עמי דאז אם גירשה אף אם חזר ונשאה פטור ממזונות הבת ומהך יליף לנ"ד במכ"ש דהא התם אפי' שחזר ונשא אותה אשה עצמה אפי"ה אמרינן שנפטר ממזונות הבת כ"ש זה שמתה אשתו ונשא אשה אחרת דודאי דאיבד המוהל זכותו. וקשיא ליה לדידיה וכ"ת אדילפת מסיפא דאמר בפי' כ"ז שאת עמי נילף מרישא דאם פסק עמה סתם לזון את בתה אף אם גירשה ונשאת לאחר חייב במזונותיה וה"ה הכא נימא כיון שנשבע לו סתם לתת ול בנו הראשון למולו אף אם מתה אשתו ראשונה ונשא אחרת שיתחייב לקיים שבועתו ודחה הוא ז"ל דליכא למילף מרישא יען דהתם אף אם גירשה ונשאת לאחר עכ"ז יש בידו המציאות לזון את הבת ולהכי מחייבינן ליה לקיים חיובו משא"כ הכא כשמתה אשתו חסר המציאות ליתן לו בן למולו מסיבה שאין לו אשה משו"ה אמרי' כיון שמת' הוי כאלו התנה בפי' כמו הפקחין שהיו מתני' כ"ז שאת עמי יעש"ב שהעלה להלכה ולמעשה דפטור ראו' משבועתו. ואני ההדיוט אחרי המחי"ר מעצמותיו הק' לא זכיתי להבין חי' זה כלל שהרי גבי משכיר בית לחבירו סתם קי"ל דאם נפל חייב להעמיד לו בית ואם אין לו בית אחרת ליתן לו לדעת הרא"ש והטור ז"ל שם בסי' שי"ב דאם קנו מידו בשעה שהשכיר לו הבית חייב לשכור לו בית אחרת וליתנה לשוכר שידור בה. ולד' מרן הב"י ז"ל דאפי' בלא קנין כיון שנכנס לבית לדור בו כבר נשתעבדו נכסיו של המשכיר ואם נפל חייב לשכור לו בית אחרת ואפי' לבנות לו בית אחרת יע"ש. וא"כ כ"ש בנדון ה' ש"א ז"ל שנשבע ש"ח לתת לו בנו הראשון למולו ומתה ונשא אחרת דודאי חייב ליתנו לו דנשים לא בצרי העלמא. ואעיקרא דדינא הראיה: שהביא מההיא דמדור אלמנה אחרי המחי"ר לא זכיתי להבין ד"ק דגם במדור אלמנה דקי"ל נפל אזדא ליה מ"מ לא נפטרו היורשים מלתת לה בית אחרת וכמ"ש מרן באה"ע סי' צ"ד אלא דאותו מדור שהיתה בחיי בעלה כיון שנפל נסתלק זכותה יען עיקרא תקנתא דרבנן היא וצ"ע. ועל תשוב' זו של ה' ש"א ז"ל כבר צווח בה הרב מ"מ ז"ל בח"מ סי' י"ט יע"ש וה' נחפה בכסף בחיו"ד סי' ב' אף כי יצא לישע לתרץ קו' הרב מ"מ ז"ל עכ"ז לדינא אסיק דלא כוותיה דה' ש"א ז"ל ומטעם דקי"ל גבי נדר או נשבע דחוזר הדבר לאיסורו וכמ"ש מרן ביו"ד סי' רט"ז סק"ד והיא תשו' הריב"ש סי' שנ"ו באו' לחבירו קונם לביתך שאני נכנס. דאם מכרו לאחר מותר ואם חזר וקנאו או שנפל ובנאו אפי' בנאו במקום אחר חוזר לאיסורו וא"כ מינה יליף לנדון ה' ש"א ז"ל דכיון. דנשבע לתת לו הילד למולו אף שמתה אשתו ונפטר משבועתו כיון שנשא אשה אחרת חוזר לאיסורו וחייב לקיים שבועתו יעש"ב. ואנא עבדא תמיהני איך אשתמיט מיניה דמני"ר מ"ש הש"ך ז"ל שם שאם קנה בית אחרת לגמרי דמותר ליכנס לביתו דלא נתכוון זה לאסור על עצמו אלא לבית שהיה לו באותה שעה עכ"ל יע"ש. וא"כ הדבר קשה דבשלמא אם גירש את אשתו זה שנשבע והחזירה שפיר מצי למילף מהתם דחוזר הדבר לאיסורו אבל כיון שמחה ונשא אשה אחרת לד' הש"ך אדרבא היוא סיעתא לה' ש"א ז"ל והוא פלא. ותו ק' לענ"ד מסוגיא דחולין ד' ט"ז הכל שוחטין וכו' מאן תנא אמר רבא ר' ישמעאל היא דתניא כי ירחיב ה' ונו' ר' ישמעאל או' לא בא להתיר אלא בשר תאוה שבתחילה נאסר להם משנכנסו לארץ הותר עכשיו שגלו יכול יחזור הדבר לאיסורו לכך שנינו הכל שוחטין יע"ש. הרי דהאיסור אינו חוזר ולדידי תימה. וכי תימא: תקשי מסוגיא זו להריב"ש ז"ל שהוא ס"ל דחוזר הדבר לאיסורו אבל כד דייקינן שפיר אפשר לתרץ דטע' הריב"ש הוא משום שאמר קונם לביתך וכשחזר וקנאו הרי היא ביתו ולא מטע' דחוזר הדבר לאיסורו כמ"ש ה' נח"ב ז"ל

שוב ראיתי להרב פ"מ ח"ב סי' נ"ד שהביא תשובת הריב"ש ז"ל לנדונו דס"ל דחוזר הדבר לאיסורו ויצא לחלק כמ"ש בעניותי דהתם בנדון הריב"ש עיקר טעמא הוא משום דלביתך משמע כל שהיא ביתך ולכך כשחזר וקנאו הרי נעשה ביתו ולאו משום איסור אחר