איש אמונים קיב

שמן הדין דדינא הוי ששולחיו חייב כס' שמאי הזקן ובכן אתה פטור גם בזה אין הדין כן שהרי יש לך הנאה ולא מצינו זה נהנה וזה מתחייב. הלא תראה שגם אני הסיתו אותי להרגך ואמרו לי היום הזה אשר נתן ה' את אויבך בידך עשה לו כטוב בעיניך ולא שמעתי לקולם ואם היתי שומע היתי פטור שאיני מבקש להנאתי כמו שאמרו לך שאני רוצה המלוכה והא ראיה שכרתתי את המעיל ולא הרגתיך ואם היתי רוצה המלוכה באמת הייתי הורגך מיד שאפילו שהיתי פטור חסתי עליך וז"א היום הזה אשר נתנך ה' בידי ואמר להרגך המסיתים אמרו לי להרגך כמו שפירש רש"י ז"ל ותחס עיני עליך ואבי ראה גם ראה בכרתי את כנף מעילך ולא הרגתיך דע וראה כי אין בידי רעה שאיני מבקש המלוכ' משא"כ אתה שאתה רודף וצודה את נפשי לקחתה ואתה חייב מן הדין. ושוב אמ"ל אפי' למטונך שאתה פטור מסיבת המסיתים אותך דסבירא לך דיש שלד"ע אפי"ה בדיני שמים אתה חייב וז"א ישפוט ה' ביני וביניך וידי לא תהיה בך עכ"ד ז"ל וש"י. רק דקדוק קטן יל"ד לפקע"ד דבזה שהוכיחו באחרונה דגם אי דינא הוי דיש שלדב"ע בדי"ש היה חייב גם הוא שמשבח עצמו היה חייב בד"ש ומה הפרש יש בינו לבין שאול המלך ע"ה וצ"י. [ובזה פירשתי כונת הכתו' נפשי בתוך לבאים ופירש"י אבנר ועמשא וכו'] אשכבה לוהטים בני אדם [בטענת אדק"ר] שיניהם חנית וחיצים ולשונם חרב חדה [להרגני] רשת הכינו לפעמי [שאני מבקש המלוכה] כפף נפשי [שאני אמרתי ואנכי תולעת ולא איש] כרו לפני שיחה נפלו בתוכה סלה נכון לבי אלד'ים [כמ"ש רש"י ז"ל] נכון לבי ודו"ק

דבר הלמד מכל האמור מי גרם למחלוקת זה בין דהע"ה ובין שאול הע"ה קנאה ושנאה ומסיתים שהיו מב' צדדים הם גרמו לרדוף זה את זה. ומה נאה היה יום מתן תורס"ק דאיתא במד"ר פ' צו דכשבאו למדבר סיני ויחן שם ישראל שהיו כולם כגוף אחד ממש באותה שעה אמר הקב"ה עתה הגיע העת ליתן התורה לישראל. מזה למדנו כמה גדול ענין האחדות שבזכות האחדות זכינו לקבל התורה

אשר עפי"ז אמרתי לפרש כו' מדרש חזית על פסוק חבירים מקשיבים לקולך השמיעיני אמר הקב"ה לישר' בני הגביהו קולכם כדי שישמעו חבירים אלו מלה"ש תנו דעתיכם שלא תשנאו זה את זה ולא תקנאו זה מזה ולא תביישו זה לזה שלא יאמרו מלה"ש תורה שנתת לישר' הרי שנאה וקנאה ואיבה ביניהם ואתם מקיימין אותה בשלום עכ"ל. ולנו לדעת אמאי נקט ג' לשונות הללו לא תשנאו ולא תקנאו ולא תביישו וכו' ותו קשה מה יש להם למלה"ש להתערב בזה אם ח"ו יש שנאה בישר' או הם בשלום. האמנם נלע"ד לפרש עפ"י מ"ש ה' מוה"ב הגאון בס' דברים אחדים בד' שבת תשובה מדרש אחד שכ' וז"ל ן' זומא מצינו פסוק כולל מידת האחדות והוא שמע ישראל ה' אלד'ינו ה' אחד. ן' ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לריעך כמוך. ר"ש ן' פזי או' מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש אחד תעשה בבקר ע"כ. והאמת כי כולו מקש'ה. והוא ז"ל פי' הכונה ן' זומא רמז מ"ש בס' החרדים אין השכינה שורה בישראל אלא כשהם באחדות והוא באחד דהול"ל והוא אחד אלא לומר שאינו משרה שכינתו אלא כשהם באחדות וזה הכוונה דכתי' שמע ישר' דהוא לשון וישמע שאול את העם וכל אחד צריך לייחד לבו עם כל עדת ישראל ומדבר אליהם שמע ישראל שנהיה כולנו באהבה וקשר אמיץ בלב אחד אנו מקבלים יחודו יתב' ונאמר ה' אלד'ינו ה' אחד וזה הוא מה שרמז ן' זומא. ון' ננס שהביא פ' ואהבת לריעך כמוך רמז למ"ש הראשו' דאהבה גי' י"ג וכשהאדם אוהב לרעהו כמים הפנים לפנים כן רעהו אוהב אותו הרי ב"פ אהבה גי' כ"ו כמספר הוי"ה ב"ה וזה רמז ן' ננס. ור"ש ן' פזי שמביא פ' את הכבש אחד תעשה בבקר רמז לנו דבר נסתר עפ"י מ"ש ה' בשער הגלגולים דעיקר אכילת האדם בשבת הוא לברר הניצוצות שנאבדו בזמן אדה"ר שעירב טוב ברע ונתקלקל הכל ונתערבו הניצוצות אפי' בדצמ"ח לכן סידר הקב"ה שמן הדומם שהיא האדמה יצא הצומח ומן הצומח יתקיי' הבעל חי וכשאוכל האדם הבעל חי ישאר הרוחניו' והניצוצות שנאבדו בזמן אדה"ר חוזרים אליו בהדרגות אלו וכ"ז כאכילת שבת כי באכילות החול הכל הולך לסט"א רק חלק ההכרחי לזון הנפש דוקא. וכ"ז הואי באכילת האדם אבל אם מקריב קרבן מעלים ניצוצו' הקדושה יותר כי המלח הוא דומם והסלת והיין הוא צומח והקרבן הוא בעל חי והכהן הוא מדבר וע"י שאוכלים הכהנים והבעלי' ומקטירין האימורין לאישים מעלים ניצוצות יותר. ואם הוא קרבן עולה שהוא כולה כליל לרוב ניצוצות הקדושה מקרב הכחות העליונים ממטה למעלה ויתאחדו העולמות למקום עליון ולהכי צוה הקב"ה להקריב בכל יום בבקר ובערב עולת תמיד כדי לייחד העולמות ולתקן הניצוצות וכל כך אהובה מדת האחדות לפניו יתב' שצוה להביא תמידין הללו מתרומת הלשכה שהם שותפים כל ישראל שע"י כולם יתאחדו העולמות וזה רמז ר"ש ן' פזי אלו תד"ק ז"ל וש"י

אך לנו בזאת לדעת מאי נ"מ אם נלמוד מפסוק זה או זה כללא דמילתא דמדת האחדות חביבה לפניו יתב' ואיך יאמר כל אחד מהתנאים הנז' מצינו פסוק כולל יותר ולא ידענו עה הוסיף אחד יותר מחבירו. ואולם נלע"ד לפרש כי מכל פסוק למדנו מדה יותר מעולה כי מפסוק שמע ישראל למדנו שיהיו כולם בלב אחד ליחד יחודו יתב'. אבל מפסוק ואהבת לריעך כמוך למדנו שיהיה להם אהבה עזה זה עם זה שאם רואה בחבירו דבר טוב מלבד שאינו מתקנא בו אלא אדרבא שמח וטוב לב כאילו אצלו הטוב ההוא ומפסוק את הכבש האחד למדנו שכל כך תהיה האהבה עוד שלא יניח לחבירו שיתבייש בפני בני אדם אם אין לו כמו קרבן התמיד שהיו באים מתרומת הלשכה. עו"ן מ"ש בס' וזאת ליאודה בד' ח"י ע"ד דתנאי התנה הקב"ה עם מלה"ש שלא יהיה ביניהם קנאה ושנאה לא בקדימה ולא בכמות ולא באיכות יע"ש. ומידי הוא טעמא שהקב"ה באותו פרק שראה שישראל היו באחדות גמורה אמר הגיע העת ליתן התורה לישראל להנצל מטענת מלה"ש

מעתה הרי הוא כמבו' המאמר הנז' אמר הקב"ה לישראל בני הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים מקשיבים שהם מלה"ש שאין ביניהם שנאה וקנאה כנז' וגם אתם לא תשנאו זא"ז שהיא המדה הראשונה ולא תקנאו זע"ז היא המדה היותר מעולה ולא תביישו זל"ז היא המדה היותר מעולה מכולם כדי שלא יאמרו מלה"ש תורה שנתת לישראל הרי יש ביניהם שנאה וקנאה ואיבה הכונה דיחזרו לטענתם דהם הזוכים בתורה מדינא ודו"ק

והנה עפ"י אמות הקודם דס"ל לב"ש ולב"ה דאזלינן בתר כונת הנודר ולהכי פליגי דמ"ס תפוס לשון ראשון ומ"ס בגמ"ד אדם נתפס. נלע"ד לפ' כונת הכתו' בתהלים סי' קל"ב זכור ה' לדוד את כל עונותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי וגו' עד אמצא מקום לה' וגו' וכתיב בתריה נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך