איש אמונים קט

חזרתי ואמרתי איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישר' מנגד סביב לאהל מועד יחנו. דתיבת מנגד אין לה מובן. ואולם אמרתי שיהיה רומז ונרמז לפטי' הצדיקים כי ה'ן בעון מתו כמה צדיקים ובחורים ובחורות וכשאני לעצמי גדל כאבי כל עת אזכרה ובפרט יום הזה המר והנמהר יום פקודת חובי עוני ענה כי אבדתי בני ידידי אליעזר אם אשכחך תשכח ימיני אבל שאולה ארד אל בני וכבר ה' מהרימ"ט ז"ל תמה איך הותר לצעוק ולספוד ביום השבת והתירו לדרוש ברבים ולעורר הבכי והיגון והתי' לזה שאם הוא לא יוכל להתאפק וע"י הבכי יש לו עונג בזה מותר ואדרבא ע"י הדרשה יעשה נח"ר לנשמות הצדיקים ויהיה להם עילוי גדול ליהנות מזיו השכינה וגם מי שאינו יודע ללמוד רק בדילוגין וסירוגין אפי' אותיות א"ב אם הוא קורא ביום השבת שהוא אות ביני ובין בני ישר' הוא מרוצה לפניו יתב' ע"ד מ"ש רז"ל ודילוגו עלי אהבה העיקר הוא שלא ישבו לדבר דברים בטלים בשבתות בחגים ובמועדים שהם אות וקשר אהבה בינינו ובין הקב"ה כמו שנאמר כי אות היא בני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם. וז"א איש על דגלו אפי' שאינו יודע ללמוד והיינו דילוגו באותות שהם השבתות וימים טובים שהוא קשר ואות לבית אבותם הוא אבינו שבשמים יחנו בני ישראל שלא יש שום מלאכה והמה חונים בלימודם ולשמוע הדרשה מפי הדרשן זוכה ע"י לימוד זה מנגד לקדושים אשר בארץ המה שהם מנגד ואינם יכולים ליהנות מזיו השכינה ח"ו ע"י לימוד זה סביב לאהל מועד יחנו

חזרתי ואמרתי יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו. שם רמז למידת השלום כי ה"ן בעון ענין המחלוקת ושנאת חינם היא שהחריבה את ביתינו ואם נזכה להיות באחדות גמורה בלב אחד כמו שהיה ביום מ"ת פתע פתאום ויחן שם ישראל באחדות בלב אחד כגוף אחד יבא משיח צדקינו ונזכה לבנין בית מקדשינו וז"א יחנו בני ישראל בלב אחד שהם בפירוד מנגד זל"ז ובטחנו עי"ז סביב לאהל מועד יחנו בבנין בית קדשינו ותפארתינו בעוב"ק כיר"א

דרוש י'א לשבת כלה

דרוש שדרשתי בקק"ג שנת התו"מ ליצירה

והנושא בא אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בנ"י בהר סיני וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד במדבר סיני באהל מועד וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד

איתא במס' שבת דפ"ט אמר חזקיה מ"ד משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה ולמה יראה כדר"ל דאמר ר"ל מ"ד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ה"א יתירה ל"ל מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישר' מקיימין התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו עכ"ל

ישתבח הבורא ויתפא' היוצר אשר קדשנו במצותיו ובחר בנו מכל העמים ונתן לנו תורתו תורת אמת כי היא עיקר ויסוד קיום העולם קרא כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי וכמאמרינו הנצב פתח השער דאמר ריש לקיש דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישר' מקיימין את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו נמצא כי תורתינו הק' היא עמוד העולם וקודם שנבא להבין כו' המדרש הנצב פתח השער קו' חזקיה אם יראה למה שקטה וכו' ותירוצו נלע"ד לפרש כו' הכתובים הנז' משמים השמעת דין וגו' בב' אופני'. ובהק' מ"ש הרב ז"ל כי בפסוק והארץ היתה תוהו רמוז מיתת המלכים הנק' ע"ש המלכות דא"ק הנקראת ארץ אדום שמתו ונתחרבו ונעשו תוהו ובוהו וע"י הרפ"ח ניצוצין שנשארו בתוך הכלים בהיותם שבורים כדי להחיותם שעי"ז יהיה בהם מציאות לחזור ולהתקן ע"י עיבור והוא כמו האדם שיש לו הבל דגרמי בקבר בסוד ונפשו עליו תאבל וכו'. והרפ"ח ניצוצין הם נקראים רוח אלד'ים מרחפת מ"ת רפ"ח כידוע ואפשר דזהו כו' דהע"ה משמים השמעת דין מיתת המלכים ארץ יראה שנעשה תוהו ובוהו ושקטה אח"כ ע"י שנחלק הרפ"ח ניצוצין להחיותם

ובאו"א נלע"ד לפרש כו' הכתובים משמים השמעת דין ארץ ירא' ושקטה בקום למשפט אלד'ים להושיע כל ענוי ארץ סלה כי חמת אדם תודך שארית חימות תחגור. דלכאו' יל"ד קו' חזקיה מפני כי משמים השמיע דין ארץ יראה ושקטה מה היה סיבת היראה וסיבת השקיטה. ותו ק' אומרו בקום למשפט אלד'ים להושיע כל ענוי ארץ סלה דאדרבא השכל מחייב להפך כי יקום למשפט אלד'ים במדה"ד איך יהיה להושיע וגו' ותו קשה או' כי חמת אדם תודך אם פירושו לשון תודה כמ"ש רש"י ז"ל לא ידענו איך בסיבת חמת אדם יתן תודה ואם הכונה לשון וידוי איך יצוייר בשביל חמת אדם יתודה. ותו ק' או' שארית חימות תתגור ופירש"י ז"ל שפירושו תעכב שארית החימות וכמ"ש במשנה פגימת הסכין עד שתחגור הצפורן ולנו לד' איך יתעכבו שארית החימות

אמנם נלע"ד לפרש אי ניחא קמיה שמיא והוא בהק' חקירת הר' החסיד שמע יעקב בפ' משפטים דכיון דהוא יתב' מלך המשפט איך מסר המשפט לדיינים ב"ד של מטה ולא יעשה המשפט על ידו דמצוה בו יותר משלוחו. והוא ז"ל תי' כי זהו מרחמיו יתב' כ"י אם היו הדינים ע"י יתב' לא היה צריך לא שטר ולא עדים ולא טו"ת ולא פשרה כי הכל גלוי וצפוי לפניו יתברך והוא יודע האמת לאמיתו ואיך יוצדק לעשות פשרה שמה שעושים הדיינים הפשרה הוא קודם שידעו להיכן הדין נוטה אבל לפניו יתב' הכל גלוי וידוע. וגם אם איזה אדם עבר עבירה בב"ד של מטה צריך עדים ואחר כך יכריזו עליו או יכו אותו מכת מרדות ויודה על עונו ויכופר עונו אבל בשמים ממעל אינו צריך עדים ותכף שעושה העבירה משלם לעושה הרעה כרעתו אם חילל שבת או גנב או קילל או ביזה את התורה או חילל את ה' או עשה עבירה של ג"ע הכל גלוי לפניו יתב' ותכף צריך שישלם לו נמצא דזהו רחמנות גדולה שעשה הקב"ה עם ישר' ומסר הדבר לב"ד של מטה כי עי"ז לא ישולם להם כרעתם וישארו חיים וגם ע"י שעושים דין למטה כשיבא איזה צרה על הצבור ב"מ כעצירת גשמים וכיוצא יתקבצו בבתי כנסיות ויתפללו ויצעקו אל ה' ויתבטלו הגזירה וגם ימנו הב"ד אנשים יראים לראות בדקי העיר והמשקלות וה' ברחמיו ירחם על עמו ישראל משא"כ אם הדין הוא למעלה תהיה הגזירה מוספת והולכת ב"מ