איש אמונים קח

שדהע"ה לא ידע שאדוניהו יצא לתרבות רעה פיה פתחה בחכמה ושאלה ממנו אדוני המלך אתה נשבעת וגו' ושמא האמר כי זה הבן הגדול ראוי למלוך לז"א ועתה אדוני המלך לא ידעת. וא"כ עתה שידעת שאינו הגון למלוכה עיני כל ישר' עליך זולת יואב שר הצבא ואביתר שיש להם פניה ותכלית כמ"ש כל המפרשים שיואב ידע שמוכרח לצוות עליו להמיתו בדבר מיתת אבנר ועמשא וגם אביתר כבר הוציאו מהכהונה ומינה לצדוק וחוץ מאלו השנים בעלי תכלית מצפים כל ישר' לשמוע מה בפיך מי יהיה המלך אחריך. וכי תאמר שאחריך ידונו סנהדרין ובודאי שיסכימו ששלמה שהוא ממלא מקום אבותיו ביראה יתמנה למלך ולז"א והיה כשכב אדוני המלך עם אבותיו והייתי אני ובני שלמה חטאים מכל הצדדים הן מצד דכיון דמהיום הוא חושב עצמו למלך ומתנהג בטכסיסי המלכות ומוציא הוצאות יהיה הוא המהפך בחררה ואנחנו חטאים. והן דיאמרו דפסול שלמה מצד שבא בעבירה וזהו חטא בשבילך וכמ"ש רד"ק וגם יאמרו דעברת על השבועה שנשבעת לי. ותכף כשסיימה דבריה קודם שישיב דהע"ה על דבריה נכנס נתן הנביא ופי' כונת השאלה וכה אמר אדוני המלך אתה אמרת אדוניה ימלוך אחרי שהרי אני רואה שהוא עושה מעשה רב כי ירד היום ויזבח שור ומריא וצאן וגו' ויקרא ליואב שר הצבא ולאביתר שהם בעלי פניה וחוץ מאלו השנים לא קרא לשום אדם מגדולי המלכו' הלא תדע שאף אם אתה אמרת לו שימלוך אחריך לא יועיל לו כי אין אתה בעל החרדה שתוכל ליתנה למי שתרצה כי הקב"ה כבר גזר ששלמה ימלוך ובזה לא בחר ה'. וז"א אם מאת אדוני המלך נהיה הדבר הזה אם היה הענין עפ"י גזרתך לא איכפת לי במה שלא הודעת את עבדך מי ישב על כסא אדוני המלך אחריו אבל אין הענין בידך לגזור כרצונך. וכשמוע דהע"ה דברי נתן הנביא שהיא גזרת מלך שהסכים הקב"ה ע"י באותה שבועה שנשבע לבת שבע שלא רצתה להזקק כי חששה דאיכא איסור בביאה שמח שמחה גדולה ולזה אמר קראו לי לב"ש להורות דליכא שום חשש איסור וכה אמר כי כאשר נשבעתי לך כי שלמה בנך ימלוך אחרי כי כן אעשה היום הזה. ותקוד ב"ש אפים ארצה ותאמר יחי אדונינו המלך דוד לעולם פי' הרב דרכי הים ז"ל עם ההיא דריב"ל דנשבע למה"מ בשבו' דלא אתינא והלך למעלה וסיפר הענין ואמרו אי לא איתשיל אשבועתי' כל ימיו הניחוהו והוא חי לעד בעוה"ב ולזה התפללה ב"ש כיון שמקיים השבו' שנשבע לה מן הראוי שיחיה לעד לעולם כריב"ל ודפח"ח. מעתה אחר שהוא ממנה אותו למלך בחיו באמת הוא בעל החררה דהקב"ה כ"י הוא אמר ויהי שימלוך שלמה אחרי מותו ולזה צוה לנתן הנביא ועליתם אחריו והוא ישב על כסאי תחתי והוא ימלוך אחרי ואותו צויתי לנגיד על ישר' הכונה שלא יהיה לו שום דו"ד עם אדוניהו אחרי מותו הוא אומר בפה מלא שהוא בעל החררה ורצונו ליתנה לשלמה דוקא ולא לזולתו אפי' אם יאמר אדוניהו שהוא המהפך ושלמה הוא השני הוא נותנה לו בלתי תביעה ודו"ק

איך שיהיה נחזור למאמרינו הנצב פתח השער א"ר חמא מ"ד כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים למה נמשלו ישר' לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישר' הקדימו נעשה לנשמע. והתוס' הקשו דטפי הי"ל להביא פסוק וריח אפך כתפוחים שנאמר על כנסת ישראל ומהרש"א בח"א תירץ דקאי אסיפא דקרא דלעיל מיניה כן רעיתי בין הבנות כתפוח בעצי היער. והאמת שהוא דוחק שהרי כתוב אח"כ כן דודי בין הבנים. ומורי הרב בעה"מ ספר בני בנימין זיל היה מתרץ על פי מ"ש הרב נאות יעקב ז"ל דישראל אינם יכולים לטעון טענת אונס כיון שאבותינו הקדו' כבר קיימו את התורה ונמצא שישר' חייבים הם לקיים מה שכבר קיימו וקבלו אבותיהם ואין אומרים אנוס למי שאונסים אותו לעשות מה שהוא חייב. ומידי הוא טעמא שקדמו נעשה לנשמע להורות שאינם אנוסים והכונה עד שלא שמענו כבר עשו אבותינו וחייבים אנו לקיים מה שקבלו אבותינו וליכא אונס למי שכבר חייב זתד"ק של ה' נאות יעקב ז"ל ובזה פי' עט"ר מוה"ר כו' הפסוק בפשיטות ה' מסיני בא וזרח משעיר למו ממינו אש דת למו והם תוכו לרגליך דהיינו שכפית עליהם את ההר כגיגית ולז"א לא היה צריך שהרי ישא מדברותיך מוכרחים להיות משא בעול התורה שהתורה היא ירושה תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ודפח"ח נבוא לקושיא התוס' שלא יכול להביא מפסוק וריח אפך כתפוחים דהתם קאי להפרי עצמו שהוא התפוח שיש לו ריח אבל פסוק כתפוח בעצי היער קאי על האילן שיש אילן נקרא בשם הפרי כמו התאנה והתמר התאנה חנטה פגיה אמרתי אעלה בחמר והש"ס רצה להשמיענו דכמו התפוח פריו קודם לעליו שהוא האילן כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע להורות דלא היו אנוסים. פש גבן כי פסוק זה נאמר להקב"ה ולא לבנ"י ולזה היה מתרץ ז"ל כי בכל קילוס שקילסו ישר' להקב"ה חזר הוא וקילסן וא"כ כיון שקילסוהו כתפוח בעצי היער ודאי שחזר וקילסן הקב"ה בתפוחי' והאמת הוא שקילסן וריח אפך כתפוחים ואם כן שפיר מקשה המאמר למה נמשלו ישר' לתפוח ובזה היה מדקדק ז"ל בדברי התוס' שהק' טפי הי"ל להביא פסוק וריח אפך וגו' דהכו' דגם מפסוק זה יליף שפיר ודו"ק

ולפקע"ד נראה לפרש כו' הכתו' ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו' על פי קוטב דרושינו דמה"ש לא היו מניחים לישראל שיזכו בתורה בטענת עני המה"ב וכמה תשו' נאמרו בזה עוד ראיתי שתירצו בההיא דכתב מהרשד"ם ח"מ סי' קנ"ו שנשאל בראו' ושמעון שהיו שותפים במכס המלך ומת ראו' ונשאר שמעון לבדו נושא ונותן במכס ותבעו הית מים שהם שותפים במקום אביהם ושמעון טוען שכיון שמת אביהם נתפרדה החבילה ואין להם שום שותפות כלל והשיב דהדין עם שמעון דנתפרד' החבילה ואין להיתו' שום חלק ונחלה בשותפות כלל ובסו"ד כ' וכמו שראו' יכול ליקח המכס כולו עליו ולסלק להיתו' מעל עצמו כמו כן אם יש לאל ידם להיתומים להוציאו לראובן וליקח המכס עליהם יכולים הם לעשות כי כן המנהג הפשוט במלכות עכ"ל. וכ' הרב חק"ל ח"א ח"מ סי' ק"ה דקמ"ו ע"א וז"ל ועיקר חידושי' דמהרשד"ם הוא להתיר להיתומים אף שלא הפכו במכס קמ"ל דשרי לדידהו כיון דמכח אביהם קא אתו יורשים את זכותו ובזה הוא שנהגו להתיר אבל אדם אחר אנה"נ דמקרי רשע עכ"ל יעש"ב. וזה כו' הפסוק ואתה מרבבות קדש שהם מלה"ש בטענת עני המב"ת אבל האמת שאנחנו יתומים באנו מדין ירוש' כמ"ש מהרשד"ם ז"ל וז"א מורשה קהלת יעקב ודו"ק

איך שיהיה חזרתי לנושאי מקדם אמרתי בתחילת דברי יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו שם רמז למ"ש בתחי' קוטב דרושינו דכל ישראל חייבים להשכים בבקר לביהכ"נ להתפלל ואם הס"ת הוא רחוק צריך להביאו לביהכ"נ ואח"כ יתפללו לפניו. וז"א יחנו בני ישר' לשון תמנונים שצריך להתחנן לפניו יתב' ואם הס"ת הוא מנגד שהוא רחוק צריך להביאו תחיל' ואח"כ סביב לאהל מועד יחנו: