איש אמונים קז

עדין ומבקש ליכנס מעכבים בידו מטעם דהוי רשע [ועוד יש לחלק דהא דאמרי' דהוי גזל גמור היינו דוקא בחררה או חפץ שהראשון מהפך אחריה וכבר זכה בה ובא הב' והוציאה מידו שייך לקרותו גזלן אבל כשירות תדירי שלוקח בכל שבוע פרס כך וכך בזה לא שייך למימר שאם זכה הב' אלא דהוי גזל גמור דוקא אבל שמוציאים מידו לא נאמר בזה שהרי לא חטף דבר שכבר זכה הא' אלא מה שעתיד לזכות חטף ממנו ומה יוציאו מידו]

וראתה עיני להרב מים רבים בח' ח"מ סי' י"ד שנשאל בראובן שהשיג רשיון מאת אדון העיר להלוות מעותיו לנכרים ברבית וע"י גזבר האדון השיג שטר מלא וגדוש שנתן לו ולבניו אחריו רשות להלוות ושלא יוכל שום אדם זולתו להלוות ויהי מקץ שמת אדון העיר וכמה אדונים אחרים אשר קמו תחתיו ויורשי ראובן מוחזקים בענין ההלואות הנז'. ויקם איש אחד שמעון להשתדל מאת אדון העיר שהוא עכשיו ומאת גזבריו להשיג רשות להלוות ברבית ויורשי ראו' צועקים ששמעון בא להשיג גבולם ורשע מיקרי ושמעון טוען כי האדון הא' שנתן רשות לראו' כבר מת ובטל כחו ואין כאן השגת גבול. והשיב דאף שכבר מת האדון זכותו במקומו כל שלא מיחה האדון השני דהוי עני המה"ב ורשע מיקרי זה המשתדל השני וחרם רביע עליה וגזלן גמור הוא. והוק' לו מההיא דנשאל הר' מוהריק"ו ז"ל בשו' קי"ח על ראו' שהיה דר בעיר פ' והיה לו חנות להלוות לעכו"ם ברבית ואחר כך עקר דירתו משם והושיב את שמעון בחנות הנז' והניח נכסיו ביד שמעון ושיתן לו סך קצוב לשנה כו"ך ועשו שטר ביניהם שאינו נותן ואינו מוכר החזקה לשמעון כ"א בכל זמן שירצה ראו' יוכל לסלק לשמעון ולישב בחנותו ואח"כ מת אדון העיר והלך שמעון והוציא הוצאות וחידש רשות להלוות ברבית לעכו"ם וכתבו על שמו ואת שם ראובן לא הזכיר ועתה קם ראו' לתבוע שהחזקה היא שלו. ולא יוכל להלוות בלתי רשותו ושמעון טוען שכיון שכבר מת האדון והוא השיג רשות מאת האדון, החדש ואין לו עוד דו"ד בחזקה זאת שכבר זכה הוא בו והשיב דהדין עם שמעון כיון שכבר מת האדון אשר מכחו בא ראובן והוכרח שמעון להוציא הוצאות בחקים ותנאים חדשים מהאדון החדש כבר נסתלק מעשה ראו' וזכה שמעון וכו' יע"ש הרי דפסק הפך דבריו ז"ל ותי' דשאני נדון מהריק"ו ז"ל ששמעון הוציא הוצאות כדי שיניחהו האדון החדש הא ודאי דלעצמו הציל כיון שראובן לא היה בעיר ואם לא היה שמעון משתדל לא היה מתקיים רשות ההלואה לשום אחד מה שא"כ בנדונו שמתו כמה אדונים ולא מיחו החדשים שנתמנו בבני ראו' כלל ומשו"ה העלה דזה המשתדל הב' רשע מיקרי וכו' יעש"ב. ולפקע"ד לא ידעתי מה דמות יערוך באמת דההיא דמהריק"ו ז"ל שאני שכבר זכה שמעון ופעל ועשה והוציא רשות מהאדון על שמו ועתה בא ראו' לסלקו דבריו בטלים דאפילו נימא דמיקרי רשע מ"מ אין מוציאים מידו מה שא"כ בנדונו דזה הב' רוצה להשתדל להשיג רשות להלוואות פשיטא דמעכבים בידו. איך שיהיה נקיטינן דלדעת ה' מים רבים דאין שום שינוי עולה במיתת האדון זולת אם האדון החדש מוחה פשי' דזוכה השני אבל כשהאדון החדש לא מוחה מאן ספין ומאן רקיע להוציא מיד הזוכה הראשון ולדעת הרב מהריק"ו ז"ל במיתת האדון נסתלק כחו ורשותו ממינוי הנז' ואז יכול הב' ליטול המינוי מהאדון החדש

עו"ן תשו' ה' מהרש"ך ז"ל ח"ב סי' צ"ה דכ' דבכל מינוי השררה ורבנות ודיינות איכא דין עני המה"ב וכ' הרב הכנה"ג סי' רל"ז דח"מ הגהב"י אות ט' מוסר השכל וז"ל ראיתי בני עליה והנם מועטים השומרים עצמם מהשגת גבול חבריהם כי רדיפת אחר השררות מעור עיני שכלם ברם זכור לטוב אותו האיש הרב כמוהר"ב אנג'יל שהפצירו בו כמה וכמה וע"י כתבים וספורים ולא רצה להשיג גבול שום אדם זכרה לו אלד'יו לטובה עכ"ל

עו"ן את הידוע דמקח שנעשה באיסור המקח קיים וזה שלא כדע' רמ"א דס"ל דאם שאם נשב' שלא למכו' ושלא לתת ועבר ומכר ונתן המקח בטל ומר"ן ז"ל בב"י סי' ר"ח דחה דבריו ופ' דהמקח קיים כיון שהוא איסור שבדה מלבו אי עביד מהני ופשוט

עו"ן מ"ש הרב מהר"מ אלשיך ז"ל סי' ס"ז דאם בעל החררה נותנה מעצמו בלי תביעה להב' אין בו משום עני המה"ב יע"ש

מעתה נא"ה דהנה אדוניהו ידע השבועה שנשבע דהע"ה כי שלמה ימלוך אחריו אבל חשב בדעתו שכבר נסתלק כח שלמה ורשותו במיתת אביו וכשהוא מוציא הוצאות וטורח הרבה בדבר המלוכה יזכה בה הוא וליכא משום דין עני המה"ב וכמ"ש ה' מוהריק"ו ז"ל. ולא עוד אלא דכשהוא טורח הרבה יהיה הוא אדרבא המהפך ושלמה שיבא ליטלה ממנו עליו קאי האיסור וכמ"ש ה' ש"י ז"ל בישראל שזכו בתורה במה שטרחו במצרים. ולזה היה אומר אני אמלוך הכוונה שהוא הגדול אני ראוי למלוך ויען ששלמה היה מהפך לזה ויעש לו רכב ופרשים וגו'. וכ"ז היה אומר לפני אביו כי אולי אביו מעצמו יתן לו המלוכה בלי תביעה ויזכה בה וכמ"ש ה' מהר"מ אלשיך ז"ל ודהע"ה היה רואה בעיניו כל זה והיה זוכר שבועתו רק היה חושש יען הוא גדול ולו יאתה המלוכה וכשראה שיצא לתרבות רעה ומרד באביו לא נתן אל לבו ליסרו ולהדריכו כי מעתה בהכרח תתקיים שבועתו מן הדין וכמ"ש הרמז"ל דהבן הממלא מקום אביו ביראת ה' הוא קודם וז"א ולא עצבו אביו מימיו "לאמר" דהיינו לייסרו ולהדריכו מדוע ככה עשית וגם הוא טוב תאר מאד הכוונה שגם הוא כאבשלום בעיני אביו. ותכף נתיעץ אדוניהו עם יואב שר הצבא ואביתר והטעים טענותיו שהוא הגדול וראוי למלוך וליותר טוב הוא טורח הרבה בדבר בכדי שאחר מות אביו יהיה הוא המהפך ושלמה אם ירצה לזכות במלכות יהיה הוא בסוג רשע ח"ו וכמ"ש הרב החסיד ש"י ז"ל וכששמעו יואב ואביתר הסכימו בזה ולז"א "ויעזרו" אחרי אדוניהו תכף לזכות במלוכה. ויזבח אדוניהו וגו'. ונתן הנביא חשש שתי חששות שמא דהע"ה לא ידע כי אדוניהו יצא לתרבות רעה. וכיון שכן אפשר שחשב דהע"ה שהוא בעל החררה ונתן המלוכה לאדוניהו וכמ"ש מהר"ם אלשיך ז"ל וגם בראותו כמה הוא טורח אדוניהו ויועציו חשש שמא יהיה הוא המהפך ושלמה הוא הרוצה ליטלה. ולז"א לבת שבע הלא שמעת כי מלך אדוניהו. ואדונינו דוד לא ידע שיצא לתרבות רעה וגם אמר לה כמה הוא טורח לזכות במלוכה ולז"א ליכי איעצך נא עצה ומלטי את נפשך ואת נפש בנך שלמה דהיינו שלא יקרא רשע ח"ו ועתה לכי ובואי אל המלך דוד ואמרת אליו שנשבע ששלמה בנך ימלוך אחריו ומדוע מלך אדוניהו דוקא זאת השאלה תשאלי ממנו וחשש נתן הנביא שמא ישיב לה דהע"ה שהוא בעל החררה והוא נתנה לו ולזה לא יש מענה בפי ב"ש מה להשיב אחר שהוא נתנה לו. ולזה אמר לה עודך מדברת הטענה קודם שישיב שום תשו' אני אבא אחריך ומלאתי את דבריך. אבל ב"ש לא הסכימה דעתה בזה מאחר ששמעה