איש אמונים קו

ואתה אדוני המלך לא ידעת ויזבח אדוניהו וגו' ועתה אדוני המלך עיני כל ישראל עליך להגיד להם מי ישב על כסא אדוני המלך אחריו והיה כשכב אדוני המלך עם אבותיו והיתי אני ובני שלמה חטאים והנה עודנה מדברת עם המלך ונתן הנביא בא ויאמר נתן אדוני המלך אתה אמרת אדוניה ימלוך אחרי וגו' כי ירד היום ויזבח וגו' ולי אני עבדך וגו' אם מאת אדוני המלך נהיה הדבר הזה ולא הודעת את עבדך וגו' ויאמר המלך קראו לי לב"ש וגו' וישבע המלך חי ד' וגו' כי כאשר נשבעתי לך וגו' כן אעשה היום הזה ויאמר המלך קראו לי לצדוק הכהן וגו' והרכבתם את שלמה בני וגו' ומשח אותו שם צדוק הכהן וגו' ועליתם אחריו ובא וישב על כסאי והוא ימלוך תחתי ואותו צויתי לנגיד על ישראל. ע"כ

והנה הדקדוקים באלו הכתו' רבו מארבה ונזכיר קצת מהם שלא ראיתי להמפר' שנתעוררו בהם. א') ק' על אדוניה איך עלה על דעתו לומר אני אמלוך וכי ברצונו הוא האם לא ידע שבועת אביו ומנבואת נתן הנביא ובודאי ידע שהרי כאשר מלך שלמה הלך ויחזק בקרנות המזבח לבל ימיתהו שלמה ופי' המפרשים שחשש פן ידון אותו כמורד במלכות יען ידע שבועת אביו וא"כ איך הרהיב עוז בנפשו לו' אני אמלוך. ב') ק' על דהע"ה שלא עצבו אביו מימיו וגו' הלא הוא חייב לקיים שבועתו והי"ל ליסרו. ג') ק' אומרו ויהיו דבריו עם יואב ן' צרויה וגו' ופי' רלב"ג ז"ל להמשיך לבבם להסכים עמו ולא ידענו באיזה טענות יוכל להמשיך לבבם. ד') ק' אומרו ויעזרו אחרי אדונייהו משמע שמלבד שהסכימו לטענותיו ותכף עזרוהו כאילו היה צריך לעוזרו תכף. ה') ק' על נתן הנביא שאמר לב"ש הלא שמעת וגו' ואדונינו דוד לא ידע כי זהו שקר גמור ח"ו שהרי כבר שמע דהע"ה באומרו אני אמלוך ולא עצבו. ו') קשה אומרו ומלטי את נפשך ואת נפש בניך שלמה דתיבת נפש היא יותרת הדבר. ז') למה הוצרך לבא אחריה ולמלאת את דבריה הלא שם כל הדברים בפיה ולא ידענו מה הוסיף בדבריו. ח') קשה להבין פי' דבריה והיתי אני ובני שלמה חטאים דכמה פי' נאמרו בתיבת חטאים ואין מקרא יוצא מידי פשוטו דהוי חטאים ממש ולא ידענו היאך יהיו חטאים כי מה פשעו ומה חטאו ורד"ק פי' שכוונתה על דהע"ה ומפני הכבוד אמרה אני ובני שלמה ולא ידענו מה חטא דהע"ה ט') ק' מה זו תמיהה של נתן הנביא אם מאת אדוני המלך נהיה הדבר הזה ולא הודעת את עבדך וגו' כאילו חייב להודיעו. יו"ד) ק' לדהע"ה אחר ששמע כל דבריהם הפך פניו ואמר קראו לי לבת שבע ואמרו רז"ל שקנחה בי"ג מפות מה היה צודק המעשה הזה אחר כל הויכוח הגדול הזה כאילו הוא תשו' מספקת לכל דבריהם. י"א) ק' אומרו חי ד' וגו' כי כאשר נשבעתי וגו' כן אעשה וגו' דכל אלו הדברים הם שפת יתר היל"ל קראו לצדוק וגו' ועליתם אחריו וגו'. י"ב) ק' כפל הדברים והוא ישב על כסאי והוא ימלוך אחרי ואותו ציויתי לנגיד על ישר' דנר' דברים כפולים

ואולם נלע"ד לפרשם אי ניחא קמיה שמייא והן קדם נקדים מה שחקר הרב דרכי שלום ז"ל בפ' וילך דהלא כדין היה עושה אדוניה לבקש המלוכה כי לו יאתה דהוא היה גדול שבאחים וכן פי' הרמז"ל פ"א מה' מלכים ה' ז' וז"ל הבן הגדול קודם לאחיו הקטון ממנו וא"כ כדין היה מבקש המלוכה ותירץ עפ"י מ"ש רד"ק ז"ל בפי' הכתו' ולא עצבו אביו מימיו וגו' שיצא לתרבות רעה והיה רוצה למרוד באביו וכו' ואמטו"ל לא היה כדין שימלוך אדוניהו שהרי כתב הרמז"ל בד"א שהבן הגדול קודם היכא שהוא ממלא מקום אבותיו בחכמ' וביראה. היה ממלא מקום אבותיו ביראה אע"פ שאינו ממלא מקום אבותיו בחכמה ממנים אותו במקום אביו ומלמדים אותו וכל מי שאין בו יראת שמים אעפ"י שממלא בחכמה אין מעמידים אותו אפי' לשאר מינויים דלא זכו בניו אלא הכשרים עכ"ל. ובהכי תירץ חקירתו ז"ל. ואחרי המחי"ר בחינם דחק עצמו להביא עצות מרחוק דהאמת כן הוא דכשאינו ממלא מקום אבותיו ביראת ה' אינו ראוי למלוך. אך בלא"ה כבר הקב"ה הבטיחו ע"י נתן הנביא שלא יהיה אדוניהו מלך דהכי כתי' בשמואל ב' ז' והקימותי את זרעך אחריך שר יצא ממעיך (מוכח דאבשלום ואדוניהו לא ימלוכו דכבר היו נולדים) והכינותי את ממלכתו. וכ' רד"ק ז"ל דכיון שאמר אשר יצא ממעיך מוכח דאבשלום ואדוניהו לא ימלוכו דכבר היו נולדים ומאשר יולדו עדיין אמר שיהיה מלך וכו' יע"ש הרי שטעה בדמיונו אדוניהו ואפשר דהא והא איתא טעם שגזר הקב"ה שלא יהיו מלכים אבשלו' ואדוניהו מפני שיצאו לתרבות רעה וכמ"ש ה' ד"ש ז"ל רק הדבר ק' לדהע"ה למה לא היה מוכיח לבנו אדוניהו שילך בדרכי ה'

עו"ן מ"ש הרב החסיד הרב ש"י בפ' נשוא לטענת מה"ש שלא היו מניחים למרע"ה שיזכה בתורה הק' בטענת עני המה"ב דהביא משם הרב משכנות יעקב ז"ל דהנה עיקר גלות מצרים היה להתיך זוהמת הנחש כדי שיהיו ראויים לקבל התורה ולפי"ז אף לד' הרא"ש דס"ל דאף במתנה איכא לדינא דמני המה"ב מודה היכא שטרח חבירו הרבה ליתא ונמצא שאדרבא ישראל שטרחו להשיגה בגלות מצרים כמה שנים ובאים מה"ש ליטלה מהם איכא בהו דינא דעני המה"ב. ובזה פי' כונת המאמר למצרים "ירדתם" לפרעה נשתעבדתם והכונה דלהכי כתי' בתורה אשר הוצאתיך מא"מ ואנחנו שירדנו למצרים חזר הדין שאנו יש לנו דין עני המה"ב ואתם לא יש לכם רשות ליטלה ממנו יע"ש

עו"ן את המחלוקת הידוע דלד' ר"ת עני המה"ב ובא אחר ונטלה מיקרי רשע וחייב להחזיר והריטב"א בחי' לקי' ומוהריק"ו שו' קל"ב ס"ל דרשע מיקרי אבל אינו חייב לשלם וה' מהרשד"ם ז"ל בסי' רנ"ט נשאל במקום שלא היה רק באטאן אחד מזה כמה שנים ועתה יצא שמעון לעשות באטאן אחר ואסיק דאין הב' יכול לבנות באטאן אחר דהוי עני המה"ב דמיקרי רשע והוק' לו ממ"ש ה' מהריק"ו בשו' קל"ב דמשום דין עני המה"ב לחוד אין לכופו להוציא מידו אלא דרשע מיקרי לבד ותי' דהתם איירי שכבר החזיק השני ואחר שהחזיק אין כח בטעם דמיקרי רשע להוציא מידו אבל היכא דבא ליכנס להסיג גבול חבירו פשי' דמוחים בידו ומעכבי' בידו שלא יהיה רשע. ואולם אם כבר זכה הראשון פשי' דאין שום אדם יכול ליטלה ממנו והנוטלה הוי גזל גמור מדאורייתא ומוציאין מידו יע"ש. והרב בעי חיי ז"ל בח"מ ח"ב סי' ק"ג הק' למהרשד"ם ז"ל בזה דידיה אדידיה דבסי' שנ"ד נשאל באחד שהחזיק לשרת במכס ועתה בא איש אחר ורוצה ליכנס שם. והשי' זה שרוצה ליכנס נקרא רשע דהוי עני המה"ב והדברים ק"ו ומה אם טורח האחד להנאתו אעפ"י שעדיין לא החזיק נקרא השני שקדם ונטלו רשע מי שרוצה לחטוף מחבירו דבר שכבר זכה בו מזה זמן עאכ"ו ועל זה הק' ה' בע"ח ז"ל דהיל"ל דהוי גזלן גמור ולא לבד לקרותו רשע יע"ש שהניחה בתימה. ולפקע"ד נר' דל"ק ול"מ דהנה כבר כתב ה' מהרשד"ם ז"ל דמן הראוי למחות ולגעור בזה השני שרוצה ליכנס ולעכב בידו ואנה"נ דאם היה פועל ועושה והיה נכנס היה קורא אותו גזלן גמור אלא כיון שלא נכנס