איש אמונים קה

ואף שכבר נתקדשה ובאותה שעה לא ברכו וכו' והא ראיה מברכת המזון שאם אכל ושכח ולא בירך דמברך כ"ז שלא נתעכל המזון שבמעיו וכן בנ"ד כ"ז ששם ארוסה עליה מברכין וכו' יע"ש. ובהיותי בזה ראיתי להרב מש"ל בפ"ג מה' אישות ה' כ"ג הק' ע"ד הריב"ש ז"ל דמה דמות יערוך דשאני בהמ"ז שהיא אחר האכילה משו"ה מברך עד שיתעכל וכו' לא כן הכא דמן הדין חייב לברך קודם אירוסין היכי אמרינן שיברך אחר אירוסין הגע עצמך ברכת הנהנין אם שכח ולא בירך האם יחזור ויברך עד שיתעכל והניחה בצ"ע ע"ש

ואני עני מזה כמה שנים תמיהני על קו' הרב ז"ל והנה בעתה חמותי ראיתי אור להתשב"ץ ז"ל בח"ב סי' ע"ד שגם הוא כתב בהריב"ש ז"ל דדמי לברכת המזון מאחר דמיום האירוסין עד שעת כניסתה לחופה שם ארוסה עליה אף דמן הדין צריך לברך קודם אירו' מ"מ אם שכח ולא בירך יכול לברך כל זמן שמצות עשיה קיימת מידי דהוה לברכת ציצית ותפילין וסוכה ולולב שחובה לברך קודם עשייתן ואם שכח ולא בידך קודם מברכין כל זמן עשיית המצוה וכו' יעש"ב שהביא משם תלמידי ר' יונה דמדמו הך דארוסה לבה"מ וכמ"ש הריב"ש ז"ל והוא פלא

איך שיהיה בעיקר הקדושין אם צריך המשלח לקדשה פ"ב במחלוקת הוא שנוי דלדעת הרמב"ם ז"ל ומרן ז"ל וכמה מרבוואתא ס"ל דא"צ לחזור ולקדשה שלא להוציא לעז על קדושי השליח ודעת הראב"ד ז"ל וכמה מרבוואתא ס"ל דצריך המשלח לקדשה פעם ב'. ועיקר פלוגתייהו כתב מר"ן ז"ל בב"י במ"ש הירושלמי אמר לב' צאו וקדשו לי אשה פ' הן הן עדיו הן הן שלוחיו אמ"ר אבין הדא דתימא בשטר אבל בכסף לא מהימני ר' יוסי אמר כיון שהאמינה תורה שנים אף בכסף מהימני. ודעת מרן ז"ל דהלכה כרבי יוסי כיון דבתלמודא דידן איפסיקא הלכתא בשליח נעשה עד ולא מפליג בין קדושי שטר לקדושי כסף. והרב הכנה"ג באה"ע סי' ל"ה הגהב"י אות ט' הביא משם ה' תומת ישרים שהק' להר"ם ומר"ן דבקדושין פסקו דשליח נעשה עד ולגבי דיני ממונות פסקו דאין שליח נעשה עד דהוי נוגע ואמאי בקדושי כסף לא אמרינן דהוי נוגע וכתב משם חכם אחד דגם בקדושין אם היא מכחשת אינו מועיל עדות השליח. וא"כ דינא הוא דהויא מקודשת מספק ואם קדשה אחר איכא למיחש לקדושיו יע"ש

אשר זה נלע"ד דהיה הויכוח בין עבדי דוד ובין אביגיל (שמואל א' כ"ה) ויבואו עבדי דוד אל אביגיל הכרמלה וידברו אליה לאמר דוד שלחנו אליך לקחתך לו לאשה ותקם ותשתחו אפים ארצה ותאמר הנה אמתך לשפחה לרחוץ רגלי עבדי אדוני ותמהר ותקם אביגיל ותרכב וגו' ותלך אחרי מלאכי דוד ותהי לו לאשה. ולכאו' יל"ד במ"ש וידברו אליה לאמר דתי' לאמר אין לה מובן לאמר למי. ובשלמא אם היו אומרים שתהיה לו לאשה היה שייך תיבת לאמר. ותו ק' תשו' אביגיל הנה אמתך לשפחה וגו' דענוה זאת אם היתה עושה לפני דוד ניחא אבל לפני עבדיו מאי נ"מ. ותו קשה אומרו לרחוץ רגלי עבדי אדוני אין זה צניעות מדבריה שכבר נתרצית לינשא לעבדיו יותר טוב היל"ל לרחוץ רגלי שפחותיו כמ"ש רות ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך. ותו ק' אומרו ותלך אחרי מלאכי דוד ובתחילה קראם עבדים. ותו קשה אומרו: ותהי לו לאשה מאי אשמועינן ע"ז באו השלוחים

ואולם עפי"ה הנה נכון דעבדי דוד סברי כס' ר' יוסי וכמ"ש הר"מ ומרן הן הן עידיו הן הן שלוחיו ולהכי אמרו לה בזה הלשון דוד "שלחנו" אליך "לאמר" דהיינו שאנחנו שלוחים וגם עדים "לאמר" ולהגיד העדות שכבר קדשונך ופי' דבריהם דאף בקדושי כסף מהימני ולז"א "לקחתך" לו לאשה וסתם קיחה הוי בכסף אבל אביגיל ס"ל כהראב"ד דצריך לקדשה דהע"ה פ"ב וכמ"ש הכנה"ג דאם קדשה אחר חיישינן לקדושיו ולז"א הנה אמתך לשפחה דווקא אבל לא לאשה לגמרי יען אתם נוגעים וזה כיוונה בדבריה ברמז לרחוץ "רגלי עבדי אדוני" וגו' שאם אתם תרצו לקדש אותי מספיקא חיילי הקדושין ובכן ותקם ותמהר ותרכב וגו' ותלך אחרי מלאכי דוד הוציאם מכלל עבדי דוד יען הם שלוחים ועדים ולהכי שינה הכתוב וקראם מלאכי דוד להודיעינו דהסכים דהע"ה דתכף עפ"י עדותם ותהי לו לאשה בלא קדושין כלל

נקוט מהא דאם היא מכחשת אין השליח נאמן וא"כ מידי הוא טעמא דהוצרך הקב"ה לחזור ולקדשם הוא בעצמו כי חשש שמא יכחישו ישר' בקדושין שנתקדשו ע"י מרע"ה בנעשה ונשמע. וזה אמרתי דרך רמז כוונת הכתו' אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא: תעשון אתי אלד'י כסף וגו' דלכאו' תיבת אתי אין לה מובן ועפי"ה ניחא דמאחר שראיתם שאחר הקדושים ראשונים שקדשתי אתכם עוד דברתי עמכם פנים בפנים קדשתי אתכם וכ"ז למה כדי שלא תעשון "איתי" לא תוכלו להכחיש לו' לא נתקדשנו ופשוט וזה יהיה רמז הכתו' ממשפטיך לא סרתי כי "אתה" הוריתני ופשוט

והנה רבין חסידא גאון עוזינו הוא הקדוש בס' שארית יעקב חקר חקירת חכם בס' נשוא דמאחר דמה"ש נתאוו לקבל את התורה וא"כ איך זכו ישר' בה מאחר דקי"ל עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה נקר רשע ותי' כמה תי' וגם הרב מוה"ר הגאון חיד"א ז"ל חקר חקירה זאת ותי' באופן אחר יע"ש בס' דברים אחדים ד' קנ"ו. והרב החסיד מהר"י אלגאזי ז"ל הביא משם ה' משכנות יעקב ז"ל שכתב דכל עיקר גלות מצרים היה להתיך זוהמת הנחש ולברר כל הסיגים כדי שיהיו ראויים לקבל התורה. וכתב הוא ז"ל דלפי"ז אף לד' הרא"ש ז"ל דס"ל דאף במתנה איתיה להאי דינא דעני המהפך בחררה מודה דהיכא שטרח חבירו הרבה כדי לזכות בחררה ליתא להאי דינא ונמצא דישר' שטרחו הרבה שנשתעבדו במצרים בפרך כמה שנים ובאים מה"ש לתבוע שרוצים לזכות בתורה מדין עני המה"ב ודאי דלית להם שום זכיה. ובזה פי' כוונת המאמר כשעלה משה למרום דהשיב מרע"ה למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם דהכוונה דכיון שטרחו ישר' כ"כ ונשתעבדו במצרים כדי לזכות בתורה אדרבא הם נקראים המהפכים ומה"ש אין להם לתבוע התורה יע"ש בד"ק ודפח"ח

אשר בזה נלע"ד כוונת הויכוח שהיה בין נתן הנביא ובת שבע ואדוניהו וזה סדר הכתו' ואדוניה ן' חגית מתנשא לאמר אני אמלוך ויעש לו רכב ופרשים וגו' ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית וגם: הוא טוב תואר וגו' ויהיו דבריו עם יואב ן' צרויה ועם אביתר הכהן ויעזרו אחרי אדוניהו ויזבח אדוניהו צאן ובקר וגו' ויאמר נתן אל בת שבע אם שלמה לאמר הלא שמעת כי מלך אדוניהו ן' חגית ואדונינו דוד לא ידע ועתה לכי איעצך נא עצה ומלטי את נפשך ואת נפש בניך שלמה לכי ובואי אל המלך דוד ואמרת אליו הלא אתה אדוני המלך נשבעת לאמתך לאמר כי שלמה בנך ימלוך אחרי ומדוע מלך אדוניהו והנה עודך מדברת שם עם המלך ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך ותבא ב"ש אל המלך וגו' ותאמר אדוני המלך אתה נשבעת לאמתך לאמר וגו' ועתה הנה אדוניה מלך