איש אמונים קד

תחילתן וסופן שגגה ואלא במזיד קודם שיבא לידי סקילה מבעי ליה. ומשני אמ"ר שילא לעולם בשוגג ולמאן התירו לאחרים. מתקיף לה רב ששת וכי אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירו. והק' בתוספות והא דאמרי' בפ' בכל מערבין ניחא ליה לחבר דליעבד איסורא זוטא כי היכי דלא ליעבד ע"ה איסורא רבא וכו' ותי' דהתם עדין לא נעשה המעשה וכו' אבל הבא המעשה של איסור כבר נעשה וממילא יגמר וכו' והק' עוד והא דאמרינן בהשולח מי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין את רבו ועושה אותו ן' חורין ואף על גב דעובר בעשה דלעולם בהם תעבודו שאני מצוה דפו"ר שהיא מצוה רבה וכדאי' התם בר"א ששחרר עבדו להשלימו לעשרה משום מצוה דרבים עכ"ל

עו"ן מאי דאיתא במס' ע"ז ד"ד ע"ב ארשב"י לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשו' לרבים עכ"ל. ובהכרח לומר דהטעם שחטא דוד בגזרתו יתב' כמו שפירש"י ז"ל הוא משום ניחא ליה לחבר דבת שבע כבר היתה ראויה לדוד מששת ימי בראשית והוי איסורא קלילא. והטעם שחטאו ישר' הוא משום מצוה דרבים

אשר עפי"ה פי' הרב הנשי"א ז"ל כונת הכתובים בתהלים וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו בהשפטו יצא רשע ותפי' תהיה לחטאה יזכר עון אבותיו אל ה' וגו' דהכו' דדהע"ה מתרעם על אויביו במקום שהיה להם להחזיק לו טובה שלמדו ממנו דרכי התשו' וזהו אהבה עזה שעשה להם והיינו מטעם ניחא ליה לחבר וכו' היו אומרים לו הבא על אשת איש מיתתו במה. וז"א וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי. ובכן לאנשים כאלה מן הראוי שיחטאו במועצות השטן ויבואו לחזור בתשו' ולא תקובל תשובתם. וז"א הפקד עליו רשע ושטן וגו' בכדי שבהשפטו כשיעמוד לדין יצא רשע ותפילתו שאם יחזור בתשו' תהיה לחטאה ולא עוד אלא יזכר עון אבותיו שחטאו בעגל כיון שהוא מודה שמה שחטאו היה להורות תשובה לרבים ודפח"ח

מעתה זהו כו' דהע"ה שכבר ידע שמוכרח לחטוא כדי להורות תשו' ליחיד וע"ז היה מתפלל ה' נחני בצדקתך יען יש לי שונאים וז"א למען שוררי הישר לפני דרכך שלא אכשל בשום מכשול ועון. ונתן טעם כי השונאים אינם מחזיקים טובה ואדרבא בקרבם הוות ולשונם יחליקון וז"א כי אין בפיהו וגו' לומר האמת שמה שאני חוטא הוא משו' ניחא ליה לחבר ואף אם יאמרו בפיהם קרבם הוות וגו' וא"כ לאנשים כאלה האשימם אלד'ים יפלו ממועצותיהם בכדי שברוב פשעיהם הדיחמו ולא תקבל תשובתם כי מרו בך שאם אני אחטא לא ברצוני אלא בגזרתך ונמצא שמרו בך ודו"ק

באופן דעינינו הרואות כמה מצטער דוד הע"ה מאויביו וגם משונאיו ומקללם על שהיו מרננים עליו בענין בת שבע אף דהענין היה אמת שנכשל דוד אלא שלא ידעו דראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית כ"ש וק"ו כשמעלילים עלילות ברשע ובשקר מוחלט לדבר סרה על הרבנים והת"ח כאשר פשתה המספחת בעוה"ר בדור הזה שהוא פרוץ מרובה ולימדו לשונם הני בריוני לדבר על הת"ח בעלילות ברשע שאוכלים ממון העניים ומחללים כבוד התורה בשוקים וברחובות ומדברים ככל העולה על רוחם ואינם מקבלים מוסר ותוכחה ובהפקירא ניחא להו ולא צייתי לדינא ופרקו עול בחשבם כי מה יעשו להם הדיינים כי לא צייתי לדינא מאחר שמטעם הממסלה אי אפשר להחרימם וא"כ הבחירה בידם לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות ולא ידעו ולא יבינו כי זה בלתי אפשר כל עוד נשמת רוח חיים באפינו חובה עלינו לרדוף אחריהם עד החרמה להקים דגל התורה ובלא"ה כבר אמרו רז"ל כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה ואף אם לא יחרימו אותם הם כלים מאליהם. זאת ועוד טח מראות עיניהם כי לא בציר הם הרשעים עצמם שלא שמעו לקול מורים יהיה להם ריב ומדון עס זולתם ויבזאו לבית דין לטעון טענתם והבע"ד שכנגדם כן יעשה כמעשיהם ולא יהיו צייתי לדינא ויהיו צועקים ואינם נענים

ואפשר דזה רמז לנו הנביא ישעי' בסי' מ"ב הן יבושו ויכלמו כל הנחרי' בך ופי' המחריזים נגדך (כמו בני אמי נחרו בי) מתרי טעמי חדא דלא ידעו דהעובר ע"ד חכמים חייב מיתה וז"א יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך. ועוד תאמר להם שלמחר הם בעצמם יבקשו לבע"ד שיעמדו לדין ולא תמצאם וז"א תבקשם ולא תמצאם אנשי מצותך שלא יהיו צייתי לדינא ולבבי יחשוב דזו היתה כו' דהע"ה בתפילתו שיתה ה' שמרה לפי נצרה על דל שפתי אל תט לבי לדבר רע להתעולל עלילות ברשע את אישים פועלי און ובל אלחם במנעמיהם יהלמני צדיק חסד ויוכיחני וגו' שכוונתו בתפילתו להקב"ה שישית לפיו מחסום לבל יטה לבו לדבר רע להתעולל וגו' עם אלו הרשעים פועלי און ולא יכשל להיות בסעודתם וז"א ובל אלחם במנעמיהם אלא אדרבא אני מבקש שיוכיחיני הצדיק ויכה אותי: וזהו לגבי דידי חסד וז"א יהלמני צדיק חסד ויוכיחני לילך בדרכי ה' ודו"ק

איך שיהיה נחזור לקוטב דרושינו כי כבר אמרנו, גודל קדושת היום יום חג השבועות הק' שבו נתכבדנו שבא הקב"ה בכבודו לקראת ישר' לתת לנו את התורה הקדו' כחתן היוצא לקראת כלה לקדש את ישראל בעשרת הדברות כדאי' במד"ר כי הי' הדברות הם היו בתורת קידושין

והנה המפרשים חקרו לדעת למה הוצרך הק' ב"ה להטריח את עצמו לירד כדי לקדש את ישראל מאחר דאיתא במדר' פ' עקב שמע ישראל מה ראה לומר להם כאן שמע ישראל רבנן אמרי למה"ד למלך שקדש מטרוניתא בב' מרגליות אבדה אחת מהן אמר לה המלך שמרי את השניה כך הקב"ה קדש את ישר' בנעשה ונשמע אבדה את נעשה שעשו העגל אמ"ל שמרו את נשמע הוי שמע ישראל עכ"ל. וא"כ מאחר שכבר קדשם בנעשה ונשמע פעם א' למה חזר לקדשם פ"ב בעשרת הדברות. וזכורני שחקירה זאת הביאה בס' מילל לאברהם והוא ז"ל תי' עפ"י מ"ש הריב"ש ז"ל בסי' פ"ב וז"ל שאלת ראובן עשה שליח לשמעון לקדש לו אשה בעיר אחרת והלך השליח וקדשה לראובן כדת וברכו ברכת אירוסין ובא השליח והאשה ושניהם אומרים שנתקדשה לראובן האם יצטרך ראובן לקדשה פעם אחרת ולברך ברכת אירוסין פעם שנית אם לאו ואמרת כי ר' וידאל אפרים לא הניחך עד שיקדשנה פ"ב בידו. ואתה אמרת לו שאם יחזור לקדשה הבעל נותן דופי בקדושי השליח וכו' וכו' והשיב לך שהראב"ד ז"ל כתב בהלכותיו שצריך הבעל לחזור ולקדשה משום מצוה בו וכו'. והשיב וז"ל אין ספק שכיון שהאשה והשליח אומרים שנתקדשה אי"ץ קדושין אחרים ומה שאמר לך ר' וידאל משם הראב"ד ז"ל וכו' תמיהני איך פה קדוש יאמר דבר כזה כי לא אמרו מצוה בו אלא כשבא לקדשה בעירו וכו' ואם לא ברכו ברכת אירוסין בתחילה מנהג יפה לקדשה פ"ב ולברך ברכת אירוסין