איש אמונים קג

תורה וההיא דיחזקאל היה בדרך אהבה וחיבה וענוה יתירה א"כ מאי ראיה מייתי רב גידל. וראיתי להרב נש"ר בפ' יתרו שהק' לרב גידל אמאי מייתי ראיה מיחזקאל ולא מייתי ראיה ממ"ת דכתי' ויהי ביום הג' וכפירש"י ז"ל. ותי' דאי הוה מייתי ממ"ת הו"א שהוא דרך ענוה לזה הביא ראיה מיחזקאל דא"א לומר שהוא דרך ענוה דכבר אשמועינן ממ"ת יעש"ב ולא ידעתי מה תיקן לד' רש"י ז"ל דהשוה הך דמ"ת וההיא דיחזקאל דשניהם דרך ענוה נאמרו אכתי ק' אמאי מייתי מיחזקאל ותו ק' דעתה שידענו דההיא דיחזקאל דינא הוי וא"כ גם במ"ת הוי דינא ולא דרך ענוה ומה יענה רש"י ז"ל להך סוגייא

והנה לקו' ה' נש"ר ז"ל דלא מייתי רב גידל ראיה מהך דמ"ת מוכרחים אנו לתרץ דמההיא דמ"ת ליכא כ"כ ראיה דהרי הקב"ה כביכול דרכו להקדים בכל יום בבהכ"נ כדכתי' מדוע באתי ואין איש וכדאיתא בש"ס דברכות ד' ו' יע"ש. וא"כ א"ש דביום מ"ת שהוא יום אדיר ודאי שיקדים כביכול וליכא ראיה לדינו של רב גידל. אבל מההיא דיחזקאל דלא היה שעת התפי' ועכ"ז הקדים שפיר יליף רב גידל דהוי נודר לדבר מצוה ואולם לרש"י ז"ל דמשוה הך דמ"ת וההיא דיחזקאל בחדא מחתא הוא חימה

נקוט מהא דהקב"ה כביכול דרכו להקדים בכל יום לביהכ"נ לשמוע תפילותיהן של ישראל

אשר עפי"ז נלע"ד לפרש כוונת הכתובים בתהלים סי' ד' וכ"ת הקשיבה לקול שועי מלכי ואלד'י כי אליך אתפלל ד' בקר תשמע קולי בקר אערוך לך ואצפה כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע וגו' ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. דלכאורה ק' דמאחר דכבר אמר הקשיבה לקול שועי למה חזר לו' ד' בקר תשמע קולי. ותו ק' כפל הלשון בקר תשמע קולי בקר אערוך לך וגו' ב' פעמים בקר דנר' שפת יתר ותו ק' אומרו אערוך לך ואצפה לא ידענו מה יערוך ולמה מצפה. ותו ק' נתינת טעם כי לא אל חפץ רשע אתה וגו' דמשמע דהטעם שאני אערוך לך ואצפה משום כי לא אל חפץ רשע אתה ולא ידענו מאי כוונתו בזה הטעם ובש"ס דרשו על פסוק זה כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע על כת מספרי לה"ר שאינם מקבלים פני שכינה ולא ידענו מה קשר דברים יש עם למעלה. ותו ק' אומרו ואני ברוב חסדך אבא ביתך וגו' אחר שכבר אמר ד' בקר תשמע קולי הרי שכבר הוא בביהכ"נ איך יוצדק לומר עתה ואני ברוב חסדך וגו' הי"ל לאומרו קודם ואח"כ יאמר ד' בקר תשמע קולי וגו'

האמנם לעד"ן לפרש אי ניחא קמי שמייא בהקדים מה שנשאל הרב עדות ביהוסף ח"א סי' מ"ד על עיר אחת שנפלה דליקה ונשרף הביהכ"נ ונשארו ההיכל והכותלים והיו הצבור מתפללים שם במקום החרב והס"ת הוציאו אותם מההיכל ונתנו אותם בבית אחת מקום המשתמר וביום קריאת ס"ת היו מביאים הס"ת בהשכמה והיו מניחים אותו בהיכל ואח"כ היו מתחילים להתפלל ונמצא שם רב אחד ואמר להם שלא יפה הם עושים רק שיתפללו ובשעת קריאת ס"ת שילך הש"ץ עם איזה אנשים מביהכ"נ למקום שהס"ת שם ויביאוהו לביהכ"נ לקרות בו ועל זה נשאל הרב עדות ביהוסף ז"ל כדת מה לעשות. והוא ז"ל השיב שהטוב טוב לעשות כמו שנהגו הקהל להביא הס"ת בבקר השכם ואח"כ כשיבואו כל הצבור יתחילו להתפלל ודלא כמ"ש הרב המורה מכמה טעמים. א' דהתורה צריכה להקדים לבא להקהל כמו שמצינו להקב"ה שמקדים לבא לביהכ"נ וכדאיתא בגמ' אין הצבור רשאים לצאת עד שיוציאו הס"ת אסברא לי בר אהינא אחרי ד' אלד'יכם תלכו נמצא דהתורה היא דומה להקב"ה וכמו שהקב"ה מקדים לבא לביהכ"נ כן נמי כבוד התורה שהיא תקדים לבא ולא להתאחר לבא אחר כל הקהל

ועוד דאם אנו אומרים שיביאו הספר תורה באמצע התפילה ישארו כל הקהל דוממין ומצפים לביאת הס"ת ומאי דביני ביני ישבו לשיח שיחת חולין ודברים בטלים ועל הרוב ידברו לה"ר וזולתו בבהכ"נ וזה עון פלילי. ועוד דהחיוב על כל אדם בביאתו לבית הכנסת להשתחות בהיכל מקום הס"ת ואם יביאוהו בבקר השכם יכולים לקיים זאת אך אם יביאו אותי בשעת קריאת התורה לא יוכלו הקהל לקים חיוב זה אף בימי קריאת ס"ת ומשום הני טעמי הסכים שצריך להביא הס"ת קודם התפילה יעש"ב שהסכימו עמו כמה רבנים ז"ל. דבר הלמד מכל האמור שצריך להקדי' בבקר להביא הס"ת לביהכ"נ. ולאו דוקא בנדונו של הר' עדות ביהוסף ז"ל שנשרף הביהכ"נ אלא כבר מצינו בש"ס דיש מקומות דאינם מניחים הס"ת בבית הכנסת אלא מוליכים אותו למקום אחר המשתמר וכדאי' בש"ס בפ' אלו נאמרין דל"ט ע"ב אמר ריב"ל אין ש"צ רשאי להפשיט את התיבה בצבור ופירש"י ז"ל שהיה דרכם להביא הס"ת ממקום אחר שמשתמר בו לביהכ"נ והיו פורשים בגדים נאים ומצניעים שם הס"ת ואח"כ מפשיטים את התיבה כשמוליכים אותו למקומו אחר התפילה ואין כבוד הצבור להמתין עד שיפשיט את התיבה אלא מוליכים הס"ת ואח"כ חוזר הש"צ ומפשיט את התיבה. באופן דבמקום שאין הס"ת בביהכ"נ צריך להקדים בבקר השכם ולהביא הס"ת לבית הכנסת כדי שיבואו הקהל וישתחוו להיכל ואחר כך יתפללו

מעתה נא"ה דהנה דהע"ה היה מתפלל הקשיבה לקול שועי וגו' ומבטיח להקב"ה כב יכול ה' בקר תשמע קולי כשתבא לביהכ"נ בבקר תשמע קולי שכבר התחלתי בתפי' קודם שתבא כדי שלא מכעוס לומר מדוע באתי ואין איש. אך לפעמים צריך אני להקדים להביא הס"ת לביהכ"נ עד שיבואו הקהל אח"כ להתפלל וז"א בקר אערוך לך ואצפה וע"ז נרגש וכי תימא ל"ל להקדים בבקר להביא הס"ת ולערוך אותו ולצפות עד שיבואו הקהל הלא יכול להיות להביא הס"ת בעת קריאת התורה כמ"ש אותו החכם לזה משיב דלא אריך למעבד הכי והטעם כי באותה שעה שהולכים להביא הס"ת ישארו כל הקהל בטלים ויבואו לדבר בביהכ"נ דברים בטלים ולה"ר וכיוצא ולז"א כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע וכדררשו בש"ס לא יגור במחיצותך רע דהיינו מדברי לשון הרע וכיוצא. ועוד נתן טעם אחר שכשהס"ת בבהכ"נ אני משתחוה להיכל בכניסתי וז"א ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה וגו' כידוע ליודעי חן סוד הפסוק הזה ודו"ק

וכדי להבין הכתו' שאח"כ ה' נחני בצדקתך למען שוררי הישר לפני דרכך כי אין בפיהו נכונה קרבם הוות קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון האשימם אלד'ים ברוב פשעיהם הדיחמו כי מרו בך. ולא נאריך בדקדוקים ונלע"ד לפרש אי ניחא קמי שמיא בהקדים מאי דאי' במס' שבת ד"ד ע"א אמ"ר ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה בשבת קודם שיבא לידי חיוב חטאת או לא התירו והק' בגמ' היכי דמי אי בשוגג ולא אידכר למאן התירו ואי אידכר מי מחייב הלא כל חייבי חטאות אינן חייבים עד שיהיה