איש אמונים קב

ז"ל דדין זה הוא גם בין אדם לחבירו ולאו דוקא גבי אשה יעי"ש. וא"כ מידי הוא טעמא דלא אמר בתורתינו הק' טוב מאד שלא לחייב לישר' ב"מ. וא"כ כשמקימים ישר' את התורה אזי ודאי אף דמדינא אינו חייב כביכול לשלם רק נטירותא דכספא מ"מ מרוב אהבתו יתב' משלם נטירותא דדהבא דמרובה מדה טובה ממדת פורענות. ועפי"ז פי' כונת דהע"ה אתה ציוית פיקודיך לשמור מאד כשנתת לנו את התורה שמרת מילת מאד שלא לאומרה. ובכן אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך ואני מרויח בזה כשאשמור חקיך אל תעזבני עד מאד דהיינו ולא עד בכלל אלא שתשלים לי כאילו אמרת מאד. ובזה פי' מוה"ר ז"ל כונת הכתו' צדקתך כהררי אל דהיינו הצדקה שאתה עושה עמנו היא כהררי אל אבל משפטיך אם ח"ו יתחייבו בדין תהום רבה. וז"א מה יקר חסדך אלד'ים ע"כ תד"ק זלה"ה. ואני בעוניי אמרתי דזה יהיה פשט הכתו' משפטי ה' אמת צדקו יחדיו הנחמדים מזהב ומפז רב שהיא התורה הק' למאי נ"מ לומר שהם נחמדים מזהב וגו' כדי שגם עבדך נזהר בהם בשמרם תשלם לי עקב רב נטירותא יתירתא

דבר הלמד מכל האמור דהקב"ה רצה לזכות את ישר' שלא לחייב אותנו נטירותא דדהבא. עו"ן מ"ש בס' אות היא לעולם דחקר למה בנוסח הוידוי אנו אומרים בס' א"ב וכן ביוצר דחול ודשבת וכיוצא והשיב שהוא לתקן מה שפגמנו בכ"ב אותיות שבהם נברא העולם וגם מה שפגמנו בחמשה מוצאות שהם פיתוחי חותם וכמ"ש ה' הק' בשער טנת"א דמה"ג מנצפ"ך יצאו החמשה מוצאות ומהם יצאו כ"ב אותיות יעש"ב. מעתה זהו כונת המדר' תורי זהב זאת התורה אבל תדע שהיה חכם אחד אומר לכל אחד מישר' כי בדעתו יתב' שלא לחייב אתכם רק נטירותא דכספא. וז"א עם נקודות הכסף ולזה בא ר' אבא בר כהנא לומר שתזהרו שלא לפגום בנקודות שהם כ"ב אותיות שבהם נברא העולם ור' אחא אמר שקודם כל צריך ליזהר בחמשה מוצאות שהם פיתוחי חותם שמהם יצאו הכ"ב אותיות ומר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי כששמעו ישר' גודל אהבתו וחיבתו יתבר' עד שהמלך במסיבו ברקיע נרדו נתן ריחו ענו כולם ואמרו נעשה ונשמע ודו"ק

איך שיהיה חזרתי לנשאי מקדם יחנו סביב למשכן ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל שם רמז לקוטב דרושינו שכאשר אנו מקיימים תורתינו הק' ליכא למיחש שיחליף אותנו הקב"ה באומה אחרת. וז"א יחנו סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל

חזרתי ואמרתי יחנו סביב למשכן העדות שם רמז לפטירת הצדיקים וכמה צרות רבות סבבונו בשנים הללו אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו מיוקר ועניות ודלות ומכת הארבה וסילוקן של צדיקים בעוה"ר הרב הגאון מקאליש שהיה עמוד התורה וה' משרשייא אחד היה אברהם מולכו ובחורים ובחורות נקצרו ימי עלומן בעוה"ר ושמועה רעה כי באה ונהייתה למע' הרב הפקיד שנלב"ע אחיו והוא חתנו ושותפו במבחר ימיו ואנא עני ב"א עלי לבי דוי כי אבדתי בני ידידי זה היום פקודת חובי גדל כאבי עוני ענה בי מה נענה ומה נאמר צדיקים במיתתם יחנו סביב למשכן העדות ליהנות מזיו השכינה והמה יתפללו בעדינו שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולינו ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל

חזרתי ואמרתי יחנו סביב למשכן העדות שם רמז למידת השלום והאחדות על דרך ויחן שם ישר' והעיקר הוא בין הרבנים והת"ח שם סביב למשכן העדות והאמת שאיני כדאי לדבר דברים כאלה אמנם דחקתי ונכנסתי בראותי פירוד הלבבות בלב ולב ידברו כל אחד מוקפד עם חבירו עד מתי נצטער וניזיל נחזי אנן במה אנן קיימין מצב רע ומר שלא היה כמוהו ומן הראוי שכל אחד יבקש להתחבר יחד להיותינו כולם באהבה ואחוה. ועי"ז לא יהיה קצף על עדת בני ישר' ויוציאנו הקב"ה מאפילה לאורה ויבנה בית מקדשינו ותפארתינו ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות בעגלא ובזמן קריב כיר"א

דרושה י' לשבת כלה

דרוש שדרשתי בקק"ג שנת התרל"ט ליצירה

והנושא בא יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו איש על רגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו סביב לאהל סוער יחנו סביב לאהל מועד יחנו

איתא במס' שבת אמר רב חמא מ"ד כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים למה נמשלו ישראל לתפוח לומר, לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע עכ"ל

יחרד האיש וילפת הירא את דבר ד' כאשר ישים אל לבו קדושת יום חג השבועות הבע"ל כמה גדלה מעלתו כי בו הנחילנו אבינו אב הרחמן תורתינו הקדושה והתמימה וזכינו להשראת שכינה שבאה השכינה להר סיני קודם שבאו ישראל לתת לנו התורה הקדושה וכמ"ש הכתוב ויהי ביום הג' בהיות הבקר וגו' ופירש"י וז"ל מלמד שהקדים על ידן מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן שיהא הרב ממתין לתלמיד וכן מצינו ביחזקאל ג' קום צא אל הבקעה ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ד' עומד לקראת האלד'ים. מגיד שהשכינה יצאה לקראתם כחתן היוצא לקראת כלה וזה שאמר ד' מסיני בא לסיני בא לא נאמר אלא מסיני בא עכ"ל

הראת לדעת גודל אהבתו וחיבתו יתב' עמנו עמו וצאן מרעיתו שהקדים לירד בהשכמה קודם בואם לתת לנו תורה הקדושה

אך זוהי שק' לע"ד על דברי רש"י ז"ל הללו שנר' שהם הפך סוגייא דנדרים ד' ח' ע"א דאיתא התם אמר רב גידל מניין לאומר לחבירו למחר נשכים ונשנה פרק זה שעליו להשכים שנאמר קום צא אל הבקעה ואקום ואצא והנה שם כבוד ד' עומד. ופי' הרא"ש והר"ן ז"ל דעיקר דינו דרב גידל אתא לאשמועינן דזה שאמר לחבירו למחר נשכים ונשנה פ' זה נעשה נודר לדבר מצוה ועליו החיוב מוטל להשכים. ופסקו הר"מ ז"ל פ"א מה' נדרים ה' ל"ט דהוי נודר לדבר מצוה יע"ש. וא"כ מאי מייתי רש"י ז"ל שהקב"ה כביכול הקדים מה שאין דרך ב"ו לעשות כן הלא דינא הכי הוי כיון שהוא אמר למרע"ה וקדשתם היום ומחר כי ביום הג' ירד כל העם וגו' הוי נדר וצריך להקדים. ותו מאי ראיה מייתי דכן מצינו ביחזקאל וכו' הלא עיקר דינא דרב גידל נלמד מההיא דיחזקאל ולפי דבריו דמתן