איש אמונים קא

יצחקי חיו"ד סי' ח' שנשאל על ראו' שהיה לו משרת מצליח בשירותו אך היה זולל וסובא ומפסיד כל מה שמרויח עם כת בתורים וכו' וגירשו מביתו עד שנכנע המשרת ונשבע ע"ד רבו שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ילבש משי ואח"כ חלה המשרת והתיר לו רבו שיאכל בשר וישתה יין ואח"כ הלך רבו למרחקים ורוצה לישא אשה וללבוש בגדי משי אם יוכלו להתיר לו בלא רשות רבו והשיב כיון שאין שום הנאה מגעת לרבו בשבועה זאת כי לא השביעו רק לטובתו שלא יאבד ממונו יכולין להתיר לו שלא מדעת רבו יעי"ש. וע"ז הק' ה' שע"ה ז"ל שלא זכר שר מ"ש הש"ך שם בס"ק מ"ג דאם קבל טובה ליכא למ"ד דיכולים להתיר לו והרי קבל טובה שהביאו לביתו והניחו בצ"ע יעי"ש ואנא אמינא אחרי אלף מחילות לא זכר שר לחילוק ה' ש"ך ז"ל הנז"ל שהוא למעלה ממ"ש בס"ק מ' דבעי' שיקבל טובה מחמת השבו' וזה לא קבל טובה מחמת השבו' רק שכר שירותו אלא שהשבו' היה דבר חיצוני שלא יאבד ממונו ונמצאו דברי ה' ז"א ז"ל נכונים והם דברי הרשב"א ז"ל ח"ג סי' שי"ג שהוא נסתייע ממנה יעי"ש

עו"ן מ"ש במס' ברכות ד' ל"ב ע"א זכור לאברהם ליצחק ולישראל וגו' אמר משה לפני הקב"ה אילמלא נשבעת בשמים ובארץ כשם ששמי' וארץ בטלים כך שבועתך בעלה אבל נשבעת בשמך הגדול כשם ששמך חי וקים לעולמי עולמים כך שבועתך קיימת לעולמי עולמים יע"ש. ונר' שזוהי שבועה שנשבע הקב"ה לאבותינו שכ' רש"י ז"ל

מעתה נא"ה והוא דשמואל הנביא בא להודיע לישר' שלא יטעו בדעתם כיון שכבר נשבע שלא להחליפם באומה אחרת וציונו לעבדו בכל לבבינו הרי קבל טובה ממנו ולא יוכל להתיר שבועתו כב יכול שלא מדעתי' חלילה. שהרי לא קבל שום טובה מחמת השבועה כההיא דפועל דכתב הש"ך ז"ל דבעינן טובה מחמת השבו'. וז"א כי לא יטוש ה' את עמו אינו בשביל שום טובה שקבל ממנו חלילה ואינו בשביל שבועה שנשבע לכם כי ההיא שבועה יוכל להתירו רק בעבור שמו הגדול דוקא כמ"ש בש"ס דברכות אינו עוזב אותנו שהיא שבועת האבות שהיתה בעבור טובה שקבל מהם כמ"ש בפ' בי נשבעתי וגו' כי יען אשר עשית הוא השבועה שנשבע לכם היתה כמו שבועת הפועל לעשות אתכם לו לעם כמו שבועת הפועל שנשבע שלא לילך לעשות מלאכה כי אם בבית הבעה"ב כן אתם אם תיראו את ה' ועבדתם אותו ושמעתם בקולו הוא שכר מה שעשה אתכם לו לעם לא בעבור שנשבע לכם שלא להחליף אתכם באומה אחרת ודו"ק. עו"ן מ"ש הריב"ש בסי' ש"מ דהנשבע צריך שיקבל מהמשביע בשעת השבועה שום טובה בהכי הוא דאין מתירין לו ואפי' בדיעבד אינו מותר יעי"ש. עו"ן מ"ש ה' מוהריק"ו שו' קפ"ה דשנים שנשבעו זה לזה בההיא הנאה דצייתי אהדדי הוי כאילו קבלו טובה זה מזה

אמור מעתה דזה היתה כו' התרא' שהתר' הקב"ה בישראל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים הכונה שהייתם נטמעים במצרים שנואים ושפלים בעיני האומות שלא היה לכם שום תקומה כההיא דיבמה שכתב הרב מהרשד"ם ז"ל הנז"ל שהיתה זקוקה והיתה אסורה לכל העולם ושום אדם לא יוכל ליקרב אליה כן אתם שום אומה ולשון לא רצו להביט בפניכם ואני עשיתי טובה עמכם ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי "ועתה" הכונה שמלבד מה שעבר יש לכם הנאה גדולה עתה שגם אני נשבע לכם אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וגם אני נשבע והיתה לי סגולה מכל "העמים" שלא אחליף אתכם באומה אחרת אף כי לי כל הארץ כמו שאמר הושע ונמצא שאין לי קבלת טובה מכם כלל אפי"ה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ודו"ק

איך שיהיה הדרן למאמרינו הנצב פתח השער תורי זהב נעשה לך זו התורה שלמד אלקוליאון בדעתו של הקב"ה עם נקודות הכסף ר' אבא בר כהנא אמר אלו האותיות ר' אחא אמר אלו התיבות. ובאמת כי המדר' הזה אין לו מובן ופי' תיבת אלקוליאון פי' הרב ידי משה ז"ל שהוא מלשון איסקוליאון דהיינו חכם דבשעת מ"ס היה הדבור של הקב"ה הולך כעין חכם אחד המלמד לכל אחד ואחד פי' העשרת הדברות יעי"ש ולנו לדעת למה הוצרך שילך הדבור ללמד לכל אחד באזניו כאילו היה סוד כמוס. ותו מאי קאמר בדעתו של הקב"ה כב יכול מאי כיון בזה. ותו במאי פליגי דחד אמר האותיות וחד אמר התיבות

ואולם לע"ד נר' לפרשו עפ"י מה שראיתי לעט"ר מוה"ר ח"ק בעל המחבר ס' בני בנימן זצוק"ל שפי' כונת הכתו' צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה מה יקר חסדך אלד'ים בהקדים מ"ש הרב פי שנים בכת"י בפי' הפסו' אתה ציוית פקודיך לשמור מאד אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך וגו' את חקיך אשמור אל תעזבני עד מאד. דיש לדק' מאי כונתו דדהע"ה דבתחי' אמר לשמור מאד ואח"ך אל תעזבני עד מאד. ואולם פי' הוא ז"ל עפ"י מ"ש רז"ל בסנהדרין אמר רבא גדול מה שנאמר בעובדיא יותר ממה שנאמר באברהם אע"ה דאילו באאע"ה כתי' כי ירא אלד'ים אתה ואילו בעובדייא כתי' היה ירא את ה' מאד ע"כ. והרב תאוה לעינים ז"ל הק' דילמא באאע"ה שנאמר לו בפניו אמר לו מקצת שבחו יען הוא מדבר לנכח. ובעובדיא שהיה שלא בפניו אמר כל שבחו יען מדבר בלשון נסתר ולזה תי' הוא ז"ל דבהיותו בחיים האדם הכל נקרא בפניו ואין צריך בפניו ממש אך אחרי פטירתו נקרא שלא בפניו. וה' דברי אמת בדרוש ט' הק' עליו ממ"ש רש"י ז"ל בפ' בהעלותך על פסוק ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם וז"ל ולמא משכן והפרישן ממשה לפי שאומרים מקצת שבחו בפניו וכולו שלא בפניו וכן בנח כתי' היה נח איש צדיק תמים ובפניו אמ"ל כי אותך ראיתי צדיק עכ"ל הרי דמרע"ה היה בחיים ואמר כל שבחו יען היה שלא בפניו והניחה בצ"ע. ועט"ר מוה"ר בני בנימן ז"ל תירץ דענין מרע"ה שאני שהיה הקב"ה מוכרח לו' כל שבחו להוכיחם לאהרן ומרים ואם לא היה אומר כל שבחו לא היו נופלי' ממנו אהרן ומרים אבל כשמספר שבח הצדיק שלא בהכרח בחייו הוי בפניו ונח כותב התורה כתב אחר מיתתו נח איש צדי"ק תמים וא"כ שפיר יליף הש"ס דגדול מה שנאמר גבי עובדיא ממ"ש באאע"ה כי שניהם היו בחיים ולא היה בהכרח לספר שבחיו רק דרך סיפור בעלמא אתד"ק ז"ל נקיטינן דיש חילוק גדול בין היכא שנאמר בו מאד להיכא שלא נאמר בו מאד. וא"כ לנו לדעת בתורתינו הקדושה דלית בה שום ספק אמאי לא נאמר בה מאד רק כי לקח טוב נתתי לכם היל"ל טוב מאד ולזה תי' הוא ז"ל דהקב"ה באהבתו ובחמלתו עם בני ישראל לא רצה לומר טוב מאד בתורתינו הק' שלא יתחייבו שאם היה אומר טוב מאד שמא יתחייבו שונאיהם של ישר' כליה ח"ו דהכי איתא בפ' הכונס אמר הנותן דינר לאשה ואמר לה הזהרי בו שהוא של כסף ופשעה בו משלמת של כסף דאמרה ליה נטירותא דכספא קבלית עלי נטירותא דדהבא לא קבלית עלי. וכתב הנמק"י משם הרא"ה