איש אמונים ק

להם להורות להם דרכי ה' ויהי כאשר שמע החכם הזקן זה הלך למעמד ופייסו בדברים להחכם הבחור הנז' והשביעו אותו שלא ידרוש לרבים כי אם ברשותו ועתה אינו נותן רשות להחכש הב' לדרוש וכל הקהל צמאים לשמוע דברי תורה וקמו ג' אנשים והתירו להחכם הב' כדי שידרוש והחכם הזקן הוא צווח עליו שהוא עובר על השבו'. והשיב הרב ז"ל וז"ל זקן זה לא ידעתי אם קנה חכמה מה חכמתו. וכי לא ידע שאחד מכ"ד דברים שמנדין עליהם המעכב את הרבים לעשות מצוה וכו' וכי זה הוא פועל חכם או פועל ירא ה' אפי' אם היה בריא אולם והקהל בחרו בחכם הב' לא היה לו למנוע כמו עובדא דר"ג וכו' על אחת כמה וכמה שהוא זקן וחולה ברגליו שאדרבא היה לו להחזיק ביד החכם למען ישמעו הקהל דברי תורה וכו' וההתרה שהתירו כדין התירו לדבר מצוה דרבים יעש"ב עו"ן מ"ש הרמב"ן בדין גרושה דדינא הוא שהבנים יהיו אצלה עד שיהיו בני שש והבת אצל האם לעולם אם היא אלמנה וראו ב"ד שהיא פרוצה נכנסים לביתה גברי דלא מעלי מניחים אותם אצל האנשים כנה"ג אה"ע סי' פ"ב הגהב"י אות ו' יעי"ש

מעתה נא"ה והן קדם אדברה מילתא דתמיהא במה שראתה עיני לה' שעת הכושר בדרשותיו ד' ע"ג ע"ד שהביא לשון רש"י דפ' נצבים הנז"ל שנשבע הקב"ה לישראל שלא להחליפם וכו' וכתב הוא ז"ל חפשתי בכל התורה ולא מצאתי שנשבע הקב"ה לישר' שלא להחליף זרעם באומה אחרת יע"ש. והדבר תמוה שלא שלטה עינו בלשון הילקוט הבאתי דבריו לעיל מביא מקרא מלא בישעי' סי' ואבא בברית עמך ואשבע לך וכמ"ש ה' טור ברקת כנז"ל ולא עוד אלא שלא זכר שר סוגייא דברכות ד' ל"ב. זכור לאברהם וכו' אביא אותה לקמן

והנה כשאמר לו הקב"ה להושע בניך חטאו היה בדעתו שיבקש רחמים על ישר' שלא יתבטלו מקיום התורה ומצותיו יתש"ל שאין קיום לעולם אלא בזכות ישר' כדכתי' ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. ובמקום שיבקש רחמים עליהם השיב לו רבש"ע כל העולם כולו שלך הוא הכונה דישר' לא היה להם תקומה כי כל העולם כולו שלך הוא ולא עשו לך שום טובה כדי שלא תוכל להתיר השבו' וכבר פ' מהרשד"ם ז"ל ביבמה שלא היה לה תקומה ולא עשתה שום טובה עם הבעל יכול להתיר השבועה אפי' לכתחילה. וז"א העבירם באומה אחרת אתה יכול לישא אחרת ואני מומח' מתיר לך השבו'. וע"ז השיב הקב"ה מה אעשה לזקן זה כמ"ש ה' מהרשד"ם ז"ל שמעכבים את הרבים מלעשות מצוה במקום שהי"ל לו' שלא יוכל להתיר השבו' אפי' בדיעבד וכמ"ש הרא"ש והריב"ש ז"ל בסי' ש"מ ואיכא קבלת טובה מהם שגם הם נשבעו שלא להחליף אותו והראיה מאביהם אברהם יצחק ויעקב וזוהי סיבה שאמר לו לך קח לך אשת זנונים דוקא שאם היה אומר לו שיקח אשה סתם היה מקום לומר שקבל הנאה ממנה שנתרצית לינשא לו לכך אמר לו שיקח אשת זנונים דליכא שום קבלת טובה שכבר היא מופקרת לכל ואדרבא הוא עושה טובה עמה והיינו מידה כנגד מידה ואחר שנשאה ונתקשר עמה בכתובה ונתחייב בי' דברים שחייב בהם הבעל לאשתו וילדה לו שני בנים ובת אמר לו שילמוד ממרע"ה שפירש מאשתו כשנתייחד אליו הדבור והכו' כיון שלא קבל שום טובה ממנה במכ"ש שאילו מרע"ה קבל טובה מאשתו כשנשאה ועכ"ז פירש הימינה כ"ש שאתה לא קבלת טובה הימינה שתוכל לפרוש אבל אמר לו לא בלשון בדול הימינה בלשון הבדלם יוכל להיות לשון פרישה שיפרוש ממנה ויוכל להיות הכונה שיגרשנה כמו להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין קדש לחול ולזה אמר הושע כמה תשו' ראשונה יש לי בנים ממנה שאם לא היה לי בנים יכול הייתי לטעון כסברת מהריב"ל ז"ל דאדעתא דהכי לא נשבעתי. שנית שאני איני כמו מרע"ה שבשעה שנשא את אשתו לא נתייחד הדבור עמו ואחר הנשואין כשנתיחד הדבור עמו אף שנתחייב לה בעשרה דברים שאר כסות ועונה וכו' בשבועה. עכ"ז הי"ל מקום פטור דאדעתא דהכי לא נשבעתי ועשה ק"ו ומה ישר' שלא דברה שכינה עמהם אלא פעם אחת אמרה תורה אל תגשו אל אשה אני שמדבר שכינה עמי בכל יום עאכ"ו והסכים הקב"ה על ידו. אבל כשנשאתי זאת האשה כבר דברה עמי שכינה ועפ"י הדבור נשאתי אותה ואין לי מקום פטור משאר כסות ועונה. וז"א אני איני יכול להוציאה דהיינו לפרוש הימינה ולמנוע ממנה שאר כסות ועונה כיון שנשבעתי אחר שדברת ולא לגרשה מסיבת הבנים והבת שלא יתלמדו פריצות כמוה כיון שנכנסים אצלה גברי דלא מעלי וכמ"ש הרמב"ן ז"ל. וע"ז בא. הק"ו של הקנ"ה מכוון ומה אתה שלא קבלת שום טובה ממנה עכ"ז אין אתה יכול לפרוש ממנה מחמת השבועה וגם לא לגרשה שמא יאבדו הבנים והבת אצל אמותם שהיא פרוצה שהם ס"ה ב' בנים ובת אחת אני שהם בני בני בחוני דהשורש שלהם הם אברהם יצחק ויעקב אומה שלמה וגם קבלתי טובה מהם שגם הם נשבעו שלא להחליף אותי שהרי אבותם קיימו כל התורה כולה ובפרט שהם אחד מד' קנינים שקניתי בעולמי וקודם הכל היה ישר' דכתי' ה' קנני ראשית דרכו שבשבילם נברא העולם ואתה אומר לי העבירם באומה אחרת אם אתה חסת על ב' בניך ובת אחת שלא יצאו לתרבות רעה ואני לא אחוס על האומה ישראלית כולה שלא יאבדו ב"מ וכששמע כן הושע הרגיש שחטא ובירכן והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם דיוכל לישא אשה אחרת ח"ו יאמר להם בני אל חי ודו"ק

אשר עפי"ז נלע"ד לפרש כו' הכתו' בשמואל כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם אם תיראו את ה' ועבדתם אותו וכו'. דלכאו' נראה דק' רישיה ליספיה דבתחילה קאמר כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול ואיך קאמר אח"כ כי הואיל ה' וגו' דמשמע דמרצונו רצה שתהיו אתם עמו. והרב הגאון חיד"א ז"ל בס' אהבת דוד הביא מדרש שמואל דאיתא התם רבנן אמרי אין הואיל אלא לשון שבועה דכתיב ויואל משה עכ"ל. עתה ק' יותר בחוזק כי בתחי' אמר כי בעבור שמו הגדול לא יעשם ושוב קאמר כי מחמת השבועה שנשבע הרי סותר הקודם

ואולם נלע"ד דעפי"ה ניחא ונקדים מ"ש מר"ן בב"י יו"ד סי' רכ"ח בשם התשב"ץ דאם הפועל קבל עליו בחרם ונדר לעשות מלאכה להבעה"ב אפי"ה יכול לחזור בחצי היום ונשאל על שבועתו שלא ברצון הבעה"ב דהא דאמרי' בנשבע לחבירו אין מתירין לו שלא בפניו פי' ר"ת דהיינו היכא שקבל טובה ממנו וכתב הב"י ז"ל ואין דבריו נכונים דהא קבל טובה ממנו שנותן לו מלאכה שירויח ממנו. וה' ש"ך שם בס"ק מ' כתב על דברי הב"י ז"ל וז"ל ואני אומר דדבריו נכונים דהא דמקבל הפועל טובה מבעה"ב היינו בשביל המלאכה שעושה לו לא מחמת השבועה ואנן בעינן טובה מחמת השבו' עכ"ל יעש"ב. ותמיהני על ה' שע"ה ה' שבועות פ' ג' ה' ז' שתמה על ה' ז"א