אמרי הצבי ד צז

עדים נעשים זוממין שישלמו מכאשר זמם עד שיוגמר הדין. ויעוין בקצה"ח (סימן ת' סק"ד) בהא דאין עד נעשה דיין שכתב הטעם משום דלמפרע משעת הגדה נפסל וממילא לא הוה גמ"ד ומיקרי עדות שאאילה"ז יעו"ש ואם שם דמחמת הזמה מאותו העדות נצמח ביטול גמ"ד אינם משלמין מכ"ש בזה דמחמת הזמת הטביחה ומבטל הגמ"ד מהגניבה ואם אין גניבה אין טו"מ מכ"ש דאינם נעשין זוממין עכ"ד ב"ג הרב שיחי'

והנה לכאורה גם בפשיטות לפ"מ דמוקי הש"ס שהעידו בתוכ"ד כו' ג"כ י"ל דאם נימא שכשנפסלו העדים אחר הגדתן קודם גמ"ד אין הב"ד יכולין לגמור הדין א"כ נתבטל העדות דגניבה ג"כ מחמת שאין הב"ד יכולין לגמור הדין כיון שנפסלו ע"י עדות הטביחה וג"כ יקשה אמאי משלמין העדים ב' וג' והא אם אין גניבה אין טביחה ומכירה ואין כאן גמ"ד וכמו שהקשה מעכ"ת על דברי. וע"כ דכוונתו דבשלמא על מה דמוקי הש"ס שהעידו בתוכ"ד לא קשה דיש סברא לומר דהואיל דהעדות דגניבה ודטביחה הי' ביחד ניהו שנתבטל העדות דגניבה מכח הזמה דטביחה ואם אין גניבה אין טביחה ומכירה מ"מ כיון דהכל הוא מכח ההזמה דעדות הטביחה שהי' ביחד עם העדות דגניבה בתוכ"ד נחשב הכל כהזמה אחת והוי כמו בכל הזמות שהתורה חייבה בכך העדים הניזומים ולא נחשב הכא פסולי מחמת דבר אחר היינו שנתבטל העדות דטביחה מכח ביטול העדות דגניבה כיון שהכל הי' ביחד מיחשב כעדות אחת. אבל על מה שכתבתי דנוקי שלא העידו תוכ"ד רק בזה אחר זה ויתבטל העדות דגניבה מחמת שנפסלו אח"כ בעדות הטביחה ולא יכולין הב"ד לגמור הדין בזה הוא דקשה לכבודו נ"י על דברי דהא מחמת ביטול העדות דגניבה ממילא מתבטל עדות הטביחה דאם אין גניבה אין טו"מ ואמאי מודה ר"י לת"ק בזה דעידי טביחה משלמין ב' וג' והא יש בעדות הטביחה פסול מחמת דבר אחר היינו מחמת העדות דגניבה והיינו שמחמת שנפסלו בעדות הטביחה קודם גמ"ד של עדות הגניבה אין הב"ד יכולין לגמור הדין ומתבטל עדות דגניבה וא"כ ביטול עדות הגניבה הוי ביטול לעדות הטביחה ומיחשב פסול וביטול מחמת דבר אחר היינו מחמת ביטול עדות הגניבה ועדות הגניבה לא הי' ביחד עם העדות הטביחה הגם שי"ל טובא בזה דהא סוף סוף כל הפסול הוא בא מחמת שהוזמו על הטביחה וי"ל דלא מיקרי פסול מחמת דבר אחר. ולזה נסתייע מהקצה"ח ז"ל הנ"ל שכתב דטעם דאין עד נעשה דיין משום דלמפרע נפסל ולא הי' הגמ"ד בכשרות א"כ חזינן דאע"ג דהפסול דגמ"ד בא מחמת הזמת העדות מ"מ מיקרי פסול מחמת דבר אחר. הגם שאכתי יש לפקפק קצת ולחלק דבדברי הקצה"ח בעד נעשה דיין הוי הפסול בהדיין שהוא גומר הדין ונמצא שלא הי' ב"ד כלל משא"כ הכא בנ"ד דאין הפסול בהדיינים הגומרים הדין מ"מ יש לצדד ולומר דשוה לדברי הקצה"ח ז"ל

אך בעיקר הדבר מה שעולה דאם נימא כהוכחתי יהי' הדין אליבא דר' יוסי דגם עידי טביחה אין משלמין ב' וג' וע"ז הקשה דפשיטא לי' דבזה מודה לת"ק דעידי טביחה משלמין ב' וג' ונסתר הוכחתי כמבואר בדבריו לעיל. אנכי על משמרתי אעמודה כי בודאי אליבא דר' יוסי גם על העדות דטביחה אין משלמי הניזומין ב' וג' כלל. כי גדולה מזה מבואר בראשונים ז"ל דאפילו לפי מה דמוקי הש"ס שהעידו בתוכ"ד ג"כ סובר ר' יוסי דעידי טביחה פטורין מתשלומי ב' וג' כשהוזמו על הטביחה שהי' כת אחת והעידו על הטביחה בתוכ"ד של העדות דגניבה כי כן מבואר בהדיא בשמ"ק בסוגיין בד"ה לימא כתנאי כו' וז"ל בשתי עדיות כעין שתי עדיות ומה ניהו כת אחת שהעידו זא"ז דהאי ודאי כמיתזמי אטביחה אפ"ה עדות גניבה קיימת אבל בעדות אחת ממש שהעידו על שתיהן תוכ"ד עדות שבטלה מקצתה וכו' ונפסלו ג"כ על הגניבה והם לא ישלמו והוא לא ישלם משום דתשלומי דו"ה אמר רחמנא ולא תשלומי שנים ושלשה כיון דאין כאן בגניבה זו כפל אין בה ג' וד' הראב"ד ז"ל עכ"ל [הלשון משום דתשלומי דו"ה אמר רחמנא ולא תשלומי שנים ושלשה כו' אינו מובן כ"כ דהא הטעם פשוט משום דאם אין גניבה אין טביחה ומכירה וי"ל בזה] ומבואר דאליבא דר' יוסי אין הניזומים משלמין על הטביחה ב' וג' וכ"כ עוד בשמ"ק בד"ה לענין פסק וז"ל הי' העדות בבת אחת כגון שאמרו בדבור א' גנב בראשון וטבח בשני והוזמו עדי הטביחה הואיל ועדות אחת היא בטלה אף עדות הגניבה הואיל ועדות אחת היא נפסלו למפרע משעת עדותם ומ"מ אין משלמין כלום שהרי על הגניבה לא הוזמו ועל הטביחה הרי נפסלו משעת גניבה כו' עייש"ה ועיין עוד שם בשמ"ק בד"ה ר' יוסי אמר כו'. וכיון דחזינן שגם לפ"מ דמוקי הש"ס שהעידו בתוכ"ד ג"כ כתב השמ"ק ז"ל דפטורין העדים לשלם ב' וג' על הטביחה א"כ ממילא לא קשה נמי על מה שכתבתי להוכיח דנוקי שהעידו בזא"ז וכנ"ל דג"כ יהי' אליבא דר' יוסי פטורין העדים מלשלם על עדות הטביחה ב' וג' ודו"ק

ובעיקר הספק אם נפסלו העדים אחר שהעידו בב"ד קודם גמ"ד העיר עוד ב"ג הרה"ג נ"י הנ"ל מהא דמס' ב"ב (דף ל"א) באבהתי' ואכלתי' דאמר עדות מוכחשת הוא וכתבו התוס' והראשונים שם ובב"ק (דף ע"ב ע"ב) ד"ה רבא דהוא משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דבעדות אחת רבא מודה דהפסול הוא משום דהוחזקו משקרים על אותה קרקע שוב לא מהימני אבל אם נפסלין אח"כ בדבר אחר אע"ג דל"ה גמ"ד על אבהתי' שהעידו מקודם גומרין הדין. ובשלמא מהא דרב נחמן שם דאמר אאכילתי' דאיתכחש איתכחש וכו' ליכא להוכיח דהוא סובר כר"ה בב' כתי עדים המכחישין דזה בא בפ"ע ומעידין ולא נפסלו אבל מרבא, הסובר בהס"ד דגמרא כר"ת בהדי סהדי שקרי ל"ל או למסקנא כר"ה דלאותה עדות נפסלו ולדברי הראשונים משום שהי' תוכ"ד והוא עדות אחת שבה נפסלו מוכח דבפסול אחר הי' גומרין. וגם מתוס' ב"ק (דף ע"ג) ד"ה א"נ בסוה"ד וז"ל והוה מצי למימר איכא בינייהו לענין ד"נ או לאסור אשה לבעלה ולענין גיטין וקידושין ועדות החודש דלטעמא דחידוש אין לפוסלן למפרע ולטעמא דפסידא דלקוחות פוסלין למפרע לכל אלו כו' עכ"ל והרי בעדות החודש אם כבר גמרו הב"ד הדין וקדשו החודש לכאורה אפי' הוזמו אח"כ ונפסלו למפרע לא נתבטל דאתם אפילו שוגגין אתם אפילו מוטעין אתם אפילו מזידין ופירש"י ז"ל במסכת ר"ה (סופ"ב) מוטעין ע"י עדי שקר וע"כ דנפסלו קודם הגמ"ד של קידוש החודש בכ"ז אם מכאן ולהבא נפסלו כשרין וגומרין הדין של עדות החודש עכ"ד ויפה כוון

והנה הוסיף עוד כבודו נ"י לסייעני עוד מדברי הגאון ר' חיים יונה ז"ל בקונטרסו בחידושים על הרמב"ם (הל' עדות פי"ח ה"ה) שכתב וז"ל וא"ת הא מלתא אלימתא הוא שאין הראשונים יכולין לומר לאחרונים שקר העדתם עלינו דנוגעין בעדותן י"ל אטו אנן בתר השתא אזלינן בנגיעה שנולדה אחר הגדת עדותן הא ודאי לא אבל הדבר ברור שאם העידו שנים על דבר מהדברים ואחר שהעידו נעשו נוגעים בעדות עצמה שאין נגיעה זו פוסלת עדות למפרע וזה דבר ידוע לכל מבין עם תלמוד ולרווחא דמלתא אזכיר לזכרון דברים בעלמא אותם שאמרו בכתובות פ' האשה שנתארמלה וה"ג התם ת"ר שנים אומרים מת שנים אומרים לא מת וכו' לא תצא ר"מ בר"י וכו' מכדי תרי ותרי נינהו הבא עלי' באשם תלוי קאי אר"ש כגון שנישאת לאחד מעדי' וכו' והדבר ידוע לתנוקות דאי בתר השתא אזלינן עד זה שנשאה בעל דבר הוא וא"כ פש לך חד סהדא והרי שנים מכחישין אותן ואין דבריו של אחד במקום שנים וראי' גמורה היא בעינינו והאריכות בזה למותר עכ"ל ומבואר ג"כ דאעפ"י שנפסלו העדים אחר הגדתן לית לן בה עכ"ד. אולם יש לפקפק קצת בזה דאולי מיירי הגאון מוהרח"י ז"ל שנפסלו העדים אחר הגמ"ד דלא נתבטל הגמ"ד למפרע וכן מורה במה שהביא הראי' מכתובות גבי שנים אומרים מת כו' דהתם לא צריכין גמר דין וכבר נגמר עדותו משהעיד שמת ואינו צריך עוד גמ"ד בכה"ג אעפ"י שנפסל אח"כ לית לן בה אבל היכא שצריך גמ"ד ועוד לא נגמר הדין אין ראי' ואולי אין גומרין הדין עוד על פיהן וי"ל עוד בזה. אך הראיות הראשונות שהביא כת"ה שיחי' הם ראיות נכונות ואפריון נמטי לי'

[מא] דף ע"ג ע"א אוק"ה אק"ב כתבתי בזה"ל ובכ"ד דמיצנו בש"ס תוכ"ד כד"ד הוא דאמרינן על הזמן שאחר הדיבור ואחר, המעשה שהוא כמו שעת הדיבור ושעת המעשה ויכול לחזור בו הואיל דנחשב כאילו